בש"פ 7909/99 יוני יוסבאשוילי נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל נאשמת נוספת הוגש בבית משפט השלום בירושלים כתב אישום המייחס להם עבירות של התפרצות לדירת מגורים וגניבת מכשיר טלויזיה שהיה בדירה. בית משפט השלום (כבוד השופטת ר' פרידמן-פלדמן), בהחלטתו מיום 24.9.99, ציוה לשחרר את העורר בתנאי שישהה בבית אחיו באשדוד ולא ייצא ממנו, יפקיד סך 2,500 ש"ח במזומנים, יחתום על התחייבות וכן יחתום אחיו על ערבות בסך 5,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' סגל), בהחלטתו מיום 27.9.99, ביטל את ההחלטה והורה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר ערר על ההחלטה.

2.שלוש טענות בפי בא כוח העורר: האחת - שאין להפלות בינו לבין הנאשמת השניה שבית המשפט שחרר אותה בערובה ובתנאים סמוך אחרי שהשניים נעצרו; השניה - שניתן להשיג את מטרת המאסר על ידי שחרורו בערובה ובתנאים כפי שקבע בית משפט השלום; השלישית - כי מדובר בעבירות רכוש שאין דרכם של בתי המשפט לעצור בגינן את הנאשמים.

3.אין בידי לקבל את הטענות.

העיון במרשם הפלילי של העורר מראה כי הורשע בעבר בעבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית, התפרצות, גניבה והפרת הוראה חוקית. בין העונשים שנגזרו עליו היה גם מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים והופעל נגדו מאסר על תנאי של 18 חודשים. כמו כן הוטל עליו מאסר מותנה שהוא בר הפעלה במקרה הנדון. אשר לנאשמת השניה, עומדות לחובתה מספר הרשעות בעבירות של גניבה, איומים והחזקת סמים מסוכנים, אולם לא נגזרו עליה בעבר עונשי מאסר בפועל וכן לא היה תלוי עליה מאסר על תנאי. עוד יודגש כי התחילה בתהליך של גמילה מסמים ולדברי באת כוח המדינה היה חשש שמעצרה יפגע בתהליך. ניתן, אפוא, לומר כי הצד השווה בין השניים הוא שהדחף המניע אותם לעבור עבירות רכוש נובע מהתמכרותם לסמים, אולם יש הבדל בעבר הפלילי של כל אחד מהם ובסיכוי של כל אחד מהם להחלץ מן ההתמכרות. אין כאן הפלייה אלא הבחנה ראויה בין שונים.

גם את טענתו השניה של בא כוח העורר יש לדחות. כפי שנתברר חלופת המעצר המוצעת היא שהעורר ישהה בבית אחיו באשדוד שגם יערוב לו. מסופקני אם העובדה שאותו אח הורשע לפני כ16- שנים בעבירות אלימות פוסלת אותו ואת ביתו, כפי שטענה באת כוח המדינה. אולם, כפי שהוסיפה וטענה, מדובר בנכה שיקשה עליו לפקח על העורר בתקופה שיתאכסן בביתו. זהו חשש שאין לדחותו בקש.

לא מצאתי ממש בטענה שאין לעצור את העורר שמשום שאין דרכם של בית המשפט לעצור בשל עבירות רכוש. ראינו גם ראינו עברייני רכוש נכלאים עד תום ההליכים; הכל לפי העבירות ולפי העבריין. יתר על כן, דברים אמורים בנרקומן שיצרו מעביר אותו על דעתו ויש לחשוש שיעביר אותו גם על תנאי השחרור שיקבל על עצמו. למרבה הצער, אין הוא ראוי לאמון.

4. הערר נדחה.