בש"פ 791/11 עפיף עבאס נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' שטמר ) בה הוחלט לדחות את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום (מ"י 103/11, כבוד השופט ג' נאסר ), לפיה הוחלט לעוצרו עד ליום 31.1.2011.

כנגד העורר מתנהלת חקירה והוא נחשד, בין היתר, בביצוע עבירות של החזקת נשק שלא כדין, החזקת סמים לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגה פוחזת. העורר נעצר ביום 21.1.2011, בתחילה הוארך מעצרו עד ליום 25.1.2011, ובהמשך הוארך מעצרו עד ליום 26.1.2011. העורר לא השלים עם החלטה זו והגיש ערר לבית המשפט המחוזי, אשר דחה ביום 24.1.2011 את עררו בקובעו כי לאחר בחינת תיק החקירה נמצאה תשתית ראייתית מספקת הקושרת את העורר למיוחס לו בכל הנוגע לאירוע מיום 5.10.2010, ויש בה כדי להקים חשד סביר לביצוע המעשים המיוחסים לו. עוד נקבע כי בעניינו מתקיימת עילת מעצר הן בדמות חשש לשיבוש הליכי חקירה והן בדמות מסוכנות, בשים לב שברכבו של העורר נתפסו נשק ותחמושת. אשר על כן נקבע כי בצדק לא שוחרר העורר לחלופת מעצר, ויש לדחות את הערר. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה, אשר נדחה על ידי ביום 25.1.2011 (בש"פ 677/11).

בהמשך הגישה המשיבה, ביום 26.1.2011, בקשה להארכת מעצר שלישית לבית משפט השלום, והוא הורה

להאריך את מעצרו של העורר עד ליום 30.1.2011. העורר לא השלים עם החלטה זו והגיש ערר לבית המשפט המחוזי, אשר החליט ביום 27.1.2011 לקבל את הערר ולהורות על שחרורו ביום 28.1.2011 (עמ"י 49483-01-11, כבוד השופט כ' סעב ). בין לבין, ביום 28.1.2011 הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצרו של העורר, לאור ראיה חדשה שנתגלתה, ובו ביום הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד ליום 31.1.2011. בהחלטת בית משפט השלום נקבע כי הראיה החדשה שהוצגה מהווה התפתחות מהותית בחקירה. מדובר בתוצאת בדיקת

DNA אשר מבססת את החשד הסביר נגד העורר, וכעת קם הצורך לחקור שוב את העורר ועדים נוספים. כאמור העורר לא השלים עם החלטה זו והגיש ערר בו ביום לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את עררו בקובעו כי החלטת כבוד השופט כ' סעב אינה מונעת להאריך את מעצרו אם קיימת פעולת חקירה דחופה שיש לבצע כאשר העורר במעצר. עוד נקבע כי בדיקת ה DNA מהווה ראיה מהותית ויש בה משום תפנית בהתייחסות לפרשה.

על החלטה זו הגיש העורר את הערר אשר בפני. לטענתו במקרה דנן נקודת המוצא צריכה להיות החלטתו של כבוד השופט כ' סעב . לשיטתו לאור החלטה זו אין כל בסיס להארכת המעצר דנן, ויש בה משום סטייה מהוראות החוק ומהלכות של בית משפט זה, ולכן חובה לשחררו לחלופת מעצר. כל זאת בשים לב שהראיה החדשה, אינה מהווה שינוי משמעותי בחקירה. עוד הוא טוען כי לא קיים חשש לשיבוש הליכי חקירה וכי חובה לבחון חלופת מעצר במקרה דנן. בנוסף הוא טוען כי מהליכי המשיבה נועדו לסכל את החלטתו של כבוד השופט כ' סעב , וזאת על מנת לשבור את רוחו של העורר.

באת כוח המשיבה טענה בדיון שנערך בפני כי במקרה דנן יש לבצע עוד הפעולות חקירה וכי הראיה החדשה שנוספה מחייבת בשלב זה את מעצרו. עוד היא הדגשיה כי ראיה זו לא הייתה בפני כבוד השופט כ' סעב , וכי היא מהווה שינוי נסיבות אשר חייב להגיש בקשה מחודשת להארכת המעצר.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, שמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה שהוגש לעיוני על ידי המשיבה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

כבוד השופט כ' סעב בהחלטתו מיום 27.1.2011 קבע כי במידה לא תהיה כל "התפתחות מהותית וחשובה בחקירה" יש לשחרר את העורר בתנאים. אשר על כן, מובן הוא שהחלטה זו אינה מונעת הגשת בקשה מחודשת למעצרו של העורר, מקום וקיימת התפתחות מהותית אשר משנה את הנסיבות ומחייבת את המשך מעצרו של העורר. בית משפט השלום הדגיש כי לנגד עיניו הייתה החלטתו של כבוד השופט כ' סעב ולאחר בחינת טיעוני הצדדים הוא השתכנע כי הראיה החדשה מהוה התפתחות מהותית. בית המשפט המחוזי אף הוא קיבל את עמדת המשיבה. כאמור, איני מוצא כל מקום להתערב בהחלטתו זו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי בחומר שהוגש לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי נכון לעת הזו אין מקום לקבל ערר זה, ואין תחליף זולת המשך מעצרו של העורר.

בשולי הדברים אציין כי טוב תעשה משטרת ישראל אם תסיים את מלאכת החקירה בתיק זה בצורה מהירה ויעילה.

לאור האמור לעיל הערר נדחה.