בש"פ 7929/07 דוד אסמאווי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.08.07 (כב' השופטת י' אמסטרדם), לפיה התקבלה בקשת המשיבה למעצר עד תום ההליכים הפליליים המתנהלים נגד העורר, ונדחתה הבקשה לקבלת תסקיר מעצר בעניינו.

לעורר מיוחסות עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:החוק), ועבירה של שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) לחוק.

העובדות:

בכתב האישום מתואר כי ביום 03.08.07

בשעה 21:00 לערך, הלכו העורר, ונאשם נוסף, דניאל בן אברהם זאודי (להלן:זאודי) לכיוון התחנה המרכזית בלוד במטרה לרכוש סמים. במהלך אותו הלילה עוכבו פעמיים על ידי המשטרה, אשר ערכה עליהם חיפוש, תיעדה את פרטיהם והורתה להם לחזור לביתם. חרף האמור, לא נענו העורר וזאודי לדרישות השוטרים, ונכנסו, בשעה 07:00 לערך, לחנות תחנת הדלק דור אלון בלוד, בה נמצאו באותה העת שניים מעובדי התחנה וחברתו של אחד מהם. לפי הנטען, יצאו העורר וזאודי מהחנות והמתינו עד שתתרוקן מלקוחות. בחלוף זמן מה, שבו ונכנסו לחנות. העורר שלף סכין ואיים באמצעותה על אחד העובדים והורה לו למסור לידיו כסף מהקופה. העובד העביר לידיו של העורר את הכסף ובמקביל אסף זאודי את הכסף שהיה במגירות הסמוכות לקופה. בהמשך לכך, הורו העורר וזאודי לעובד להעביר לידיהם את הכסף המופקד בכספת החנות. העובד השיב כי המפתח לכספת אינו ברשותו ובתגובה לכך הצמיד העורר לצווארו סכין ואיים כי "יחתוך אותו". לאחר מכן, הוצמד הסכין לחזהו של העובד השני תוך שהעורר מורה לו לפתוח את הכספת. לאחר שעובדי התחנה שבו ואמרו כי המפתח לכספת אינו ברשותם, הורה להם העורר לרוקן את כיסיהם ונטל מאחד מהם מכשיר טלפון נייד וכ- 50 ₪ במזומן שהיו ברשותו. במקביל לכך, הורה העורר לזאודי לשמור פן תזעיק חברתו של העובד עזרה. העורר וזאודי מיהרו להסתלק מהמקום, אולם טרם לכך הזהירו את העובדים פן יתלוננו במשטרה. מקופת חנות הדלק נגנבו כ-700 ₪.

בדיון שהתקיים לפני בית המשפט קמא, בבקשה להארכת מעצר שהוגשה כנגד העורר וזאודי, הסכים בא כוח העורר לקיומה של תשתית ראייתית לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר כנגד העורר. יחד עם זאת, עתר לבית המשפט להורות כי יוגש תסקיר מעצר בעניינו של העורר אשר יתייחס לאפשרות של גמילה, ושהות במוסד גמילה כחלופת מעצר. בא כוח העורר הדגיש כי העורר הסגיר עצמו למשטרה והודה בביצוע העבירות המיוחסות לו, והסביר כי מרשו ביצע אותן העבירות בהיותו ב"קריז".

המשיבה התנגדה לקבלת התסקיר והדגישה כי העבירות בוצעו לצורך רכישת סם, כאשר העורר לא ביקש לעבור הליך גמילה. בית המשפט המחוזי דחה הבקשה לקבלת תסקיר, בעשותו כן עמד על פסיקה המורה כי בהעדר טיפול גמילה לפני המעצר ראוי להשאיר את ההכרעה בבקשה לטיפול בגמילה לשלב העונש. נוכח התשתית הלכאורית שהוצגה לפניו, וקיומה של עילת מעצר, הורה בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים.

לטענת העורר בעררו שגה בית המשפט קמא בסירובו להורות על הכנת תסקיר מבחן בעניינו של העורר, חרף חרטה וצער שהביע. לטענת בא כוח העורר, היה עדיף לו היה העורר נכנס למסגרת סגורה ואפקטיבית שיכולה לגמלו מהתמכרות לסמים. לטענתו חרף עברו של העורר, הוא עוד ניתן לחינוך מחדש, והליך גמילה בכותלי הכלא קשה עד בלתי אפשרי.

לאחר הגשת הערר נדון בנפרד עררו של דניאל זאודי שגם לגביו הורה בית המשפט על מעצר עד לסיום ההליכים. בהחלטה מיום 25.9.2007 ב-בש"פ 7434/07 זאודי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.9.2007) דחה השופט י' אלון את הערר. לא בכדי פתח הסניגור עו"ד סיימון את טענותיו בניסיון לאבחן בין עניינו של העורר שלפני לעניינו של זאודי, אך, לצערי ללא הצלחה. האבחון הנטען הוא בכך שהעורר שלפני הסגיר את עצמו למשטרה וביקש עזרה בגמילה. אבחון זה לאו אבחון הוא. כל מה שנאמר לגבי שותפו של העורר חל, מקל וחומר לגבי העורר שלפני, שעד ביצוע העבירה לא "זעק" לעזרה.

הערר נדחה.