בש"פ 7434/07 דניאל זאודי נ. מדינת ישראל

1.

העורר, ועמו אדם נוסף, עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות של שוד מזוין וקשירת קשר לביצוע פשע.

על פי הנטען, הסתובבו השניים ברחובות העיר לוד ביום 3.8.07 בשעת לפנות בוקר בניסיון לרכוש סמים לשימושם.

על מנת לממן את רכישת הסמים, קשרו השניים קשר לבצע שוד בתחנת דלק. השניים ניגשו לתחנת דלק סמוכה, נכנסו לחנות המכר במקום, שם היו אותה שעה שני עובדי התחנה וחברתו של אחד מהם. שותפו של העורר שלף סכין שנשא עמו ואיים בה על אחד העובדים, תוך שהוא דורש מהם להוציא הכסף מהקופה. העורר ניגש לקופה וגנב את הכספים שהיו בה. בהמשך הובילו העורר ושותפו את שני עובדי התחנה לחדר סמוך בו נמצאת כספת התחנה. שותפו של העורר הצמיד הסכין לצוארו של אחד העובדים, ודרש ממנו לפתוח את הכספת.

משנכחו העורר ושותפו כי העובדים אינם מחזיקים במפתח הכספת, נטל שותפו של העורר את תכולת כיסו של אחד העובדים והעורר 2 ניגש לחדר בו היתה חברתו של העובד ואיים עליה לבל תתקשר למשטרה.

המדינה ביקשה את בית המשפט קמא לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים נגדם, ובהחלטה מיום 27.8.07 נעתר בית המשפט לבקשת המדינה.

2.

ביום 30.8.07 פנה העורר בערר זה כנגד החלטת המעצר. הדיון בערר נקבע ליום 9.9.07. ב"כ העורר, עו"ד א' כהן, הגיש שתי בקשות לדחיית מועד הדיון, ובקשותיו נדחו. על אף זאת, לא התייצב עו"ד א' כהן לדיון במועד שנקבע. בעקבות זאת, החלטתי למחוק את הערר.

למחרת היום, 10.9.07, הגיש ב"כ העורר הודעת ערר חדשה (בש"פ 7695/07) מבלי שהתייחס בה לפרשת הערר הקודם שנמחק, כאמור, יום קדם לכן. בהחלטה שניתנה אותו היום "בערר החדש" קבע בית המשפט (כב' השופט א' גרוניס), כי:

"במקרה בו עסקינן, נמחק הערר שהוגש (בש"פ 7434/07) עקב אי התיצבות של פרקליט העורר, והנה למחרת היום הגיש הוא את אותו ערר שנמחק בלא שציין כלל בערר החדש את עובדת מחיקתו של הערר הקודם. בנסיבות העניין, נראה לי שהדרך שיש לילך בה היא זו: הערר הנוכחי יימחק, העורר רשאי להגיש בקשה לביטול המחיקה של הערר הקודם (שנמחק אתמול)".

וכך, ביום 11.9.07 הוגשה הבקשה שבפני לביטול מחיקת הערר מיום 9.9.07.

בעת הדיון בבקשה ביקשתי את הסברי הסנגור עו"ד א' כהן, לפרשת הדברים, ולצערי לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת פרט לכך שביום בו נקבע הדיון מלכתחילה (9.9.07) היה עליו להתייצב בבית משפט אחר, ועל כן, על אף שבקשתו לדחיית מועד הדיון נדחתה, מצא הוא לנכון שלא להופיע לדיון. לשאלה מדוע הדברים לא פורטו ולא אוזכרו כלל על ידו בערר "החדש" שהגיש למחרת היום, לא ניתן הסבר כלשהו מצד הסניגור.

התנהלות זו של ב"כ העורר פוגעת בכללי היסוד שסנגורים ופרקליטים אמורים לפעול על פיהם בהתנהלות מול בית המשפט.

על פי שורת הדין, דין היה כי תידחה בקשת הסנגור לביטול ההחלטה (מיום 9.9.07) למחיקת הערר. אולם, לאור העובדה כי ידו של העורר עצמו – המצוי במעצר – לא היתה במהלכי סנגורו, החלטתי – לפנים משורת הדין – ומטעם זה בלבד – לבטל את החלטת המחיקה ולדון בערר לגופו.

3.

בבית המשפט קמא – ובדיון המחודש בערר – לא חלק הסנגור כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום. ראיות לכאורה אלה נסמכות על הודאות מפורטות שהודו בחקירתם העורר ושותפו למעשי השוד והקשר הנטענים.

כמו כן, נמצאות בחומר החקירה הודעותיהם של שלושת הנשדדים אודות פרטי השוד, לרבות תיאור הנאשמים כמבצעיו.

אין גם חולק, כי נוכח עבירת השוד המזוין וקשירת הקשר לביצועו קמה בעניינו של העורר עילת המעצר בשל מסוכנותו המתבקשת מאותם המעשים. אותה המסוכנות מתעצמת לאור העובדה כי הקשר והשוד הנטענים בוצעו במהלך חיפושיהם של השניים אחר מקום לרכישת סמים ונוכח הצורך שלהם במציאת מקור מימון לרכישת הסם.

טענת הסנגור הינה, כי על אף זאת מן הראוי היה כי בטרם יורה בית המשפט קמא על מעצרם, תיבחן בראשונה האפשרות לשחררם לחלופת מעצר. הסנגור מפנה גם לעובדה שעברו של העורר בפלילים מתבטא בהרשעה קודמת אחת בלבד, בניגוד לשותפו למעשים הנטענים שבעברו הרשעות רבות ושהוא זה שאחז בסכין במהלך ביצוע השוד הנטען.

בבית המשפט קמא טען הסניגור, כי מן הראוי שייערך תסקיר מעצר במסגרתו תיבחן האפשרות לשילובו של העורר במסגרות גמילה מסמים להם הוא מכור תקופה ארוכה. הוא אף היפנה לכך, כי הקהילה הטיפולית "רמות יהודה" הזמינה את העורר לראיון קבלה.

4.

לא מצאתי מקום להענות לערר. בשורה ארוכה של החלטות נקבע בבית משפט זה כי בדרך כלל הליכי מעצר עד תום ההליכים אינם השלב הראוי לבחינת אפשרות שילובו של נאשם במסגרות גמילה טיפולית. זאת, במיוחד שעה שהמדובר בנאשמים שאינם מצויים כבר בעת הדיון בבקשת המעצר בשלבי טיפול או גמילה.

מסגרות שיקום שכאלה ייבחנו ביסודיות הנדרשת בתום הליכי המשפט – אם יורשע הנאשם – ובמסגרת שקילת אפשרויות השיקום כחלק מהליכי הענישה וגזר הדין (ר' לדוגמה בש"פ 1117/05 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.2.05); בש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.1.05); בש"פ 1728/03 זלדמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.3.03)). עילת המעצר בעניין העורר דנן יסודה במסוכנות המוחשית הנודעת ממנו לשלום הציבור, נוכח האישומים והמעשים המיוחסים לו והמוכחים לכאורה.

האיש מכור לסמים, ומתוך כך קושר הוא עם שותפו החמוש בסכין לשדוד עובדי תחנת דלק, והשניים, כמוכח לכאורה, מבצעים את זממם באלימות, באיומים ותוך שימוש בנשק קר. צדק בית המשפט קמא, כי בנסיבות אלה לא תסכון לו לעורר חלופת מעצר.

לאור זאת – אני דוחה את הערר.

5.

בנסיבות התנהלות ב"כ העורר בהליכי ערר זה, ולאור העובדה שב"כ העורר מונה לייצגו על ידי הסנגוריה הציבורית – אני מורה למזכירות בית המשפט להעביר העתק החלטה זו לסניגור הציבורי הארצי.