בש"פ 7932/15 בש"פ 7932/15

1.בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דין של בית משפט זה מיום 27.8.2015 בע"פ 2134/12.

הבקשה הוגשה למעלה מחודשיים לאחר שהמועד להגשת העתירה חלף. על פי הנטען בבקשה שיהוי ממושך זה נבע מכך שהמבקש ובני משפחתו "קיבלו את פסק הדין בהלם רב ובצער גדול ומאז פסק הדין המבקש היה שרוי בדיכאון קשה מאוד". עוד צוין כי המבקש סבל מבעיות רפואיות שונות. כעת, כך נטען, המבקש "הצליח להתאושש" מן המצב בו היה נתון והחליט להגיש את ההליך.

2.לאחר ששקלתי בדבר, איני מוצאת כי הבקשה מבססת "טעם מיוחד" המצדיק ליתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף.

הבקשה הוגשה כאמור פרק זמן משמעותי לאחר שפסק הדין הפך לחלוט. פרק זמן זה, של למעלה מחודשיים, מהווה איחור ניכר בפרט ביחס לפרק הזמן הקצר הקבוע בדין להגשת עתירה לדיון נוסף, כנגזרת של אופיו המיוחד של ההליך. עוד יש לזכור כי בהתחשב באופיו של הליך הדיון הנוסף ותכליותיו נוקט בית משפט זה ב"יד קמוצה" במתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף (ראו בשג"ץ 528/12 ורקר נ' שר האוצר (29.1.2012)).

הבקשה שבפניי היא בקשה קצרה אשר אינה כוללת פירוט מספק, למשל מתי "התאושש" המבקש מן המצב הקשה בו לפי הטענה היה נתון, מתי פנה לבא-כוחו (אשר ייצג אותו גם בערעור) בבקשה כי יגיש עבורו עתירה וכיוצ"ב, כך שאין בסיס מספק לבחון את סבירות התנהלותו של המבקש. כמו כן, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר או באסמכתאות להוכחת הנטען בה (למשל להוכחת המצב הרפואי הנטען). עוד אציין כי לאחר עיון בחומר שבפניי ובהתחשב במהות ההליך שהגשתו מתבקשת, איני סבורה כי סיכויי ההליך תומכים אף הם בהיעתרות לבקשה.

הנה כי כן, המבקש לא הוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים ליתן ארכה להגשת הליך, ועל אחת כמה וכמה לא הוכיח הוא כי יש מקום ליתן ארכה להגשת עתירה לדין נוסף באיחור ניכר כבענייננו.

מטעמים אלו, הבקשה נדחית.