פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בשג"ץ
528/12 - א'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשים:
1. יעקב ורקר רו"ח
2. חיים רבינוביץ
3. יצחק זיו
נ ג ד
המשיבים:
1. שר האוצר
2. יו"ר ועדת הכספים של הכנסת
בקשה להארכת מועד
החלטה
מונחת לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק-דין של בית המשפט העליון בבג"ץ 6192/11. פסק-הדין ניתן ביום 18.12.2011 ועל כן המועד האחרון להגשת הבקשה לדיון נוסף חל ביום 2.1.2012.
דין הבקשה להידחות.
תחילה הובא התיק לפניי כשהוא כולל "בקשה שנייה" להארכת מועד, שנשלחה לבית המשפט ביום 12.1.2012. כל שנטען בבקשה הוא שביום 27.12.2011 הוגשה בקשה להארכת מועד עד ליום 15.1.2012, אך משלא ניתנה החלטה בבקשה (ראשונה) זו, מבוקשת ארכה עד ליום 25.1.2012. בהחלטתי מיום 22.1.2012 הבהרתי כי הבקשה הראשונה לא נתקבלה לרישום, וכי הבקשה השנייה אינה מנומקת כלל. קבעתי אפוא כי על המבקשים להשלים את הטעון השלמה.
עתה מונחת לפניי הודעה מטעם המבקשים וכן עותק מבקשת הארכה הראשונה. עיון בבקשה זו מלמד כי כל שנטען בה הוא שהמבקש 1 "יזם את העתירה דנן" וכי מדובר באדם מבוגר שמצב בריאותו אינו שפיר. עוד נמסר – בהודעה – כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בשל שהמבקש 1, "המנוע הפעיל" בעתירה, לא יכול היה להתפנות להכנת הבקשה לדיון נוסף עקב טיפולים רפואיים, וכי בא-כוח המבקשים "פועל בהתנדבות, והוא רק מנסח את רעיונותיו/טיעוניו של העותר 1".
כידוע, לא בכדי נקבע מועד קצר להגשת בקשה לדיון נוסף, ולא בכדי בית המשפט נוקט יד קמוצה במתן הארכת מועד להגשת ההליך. הדבר נובע ממאפייניו המיוחדים של הליך הדיון הנוסף, אשר פותח פתח לליבון נוסף של סוגיה שהוכרעה בפסק-דין של בית המשפט העליון. בענייננו, הטענות שבבקשה כלליות ביותר, ולפחות בחומר שהובא לפניי אין כל מסמך התומך בהן, לרבות תצהיר. אין בחומר שלפניי, כלל וכלל, כדי לשכנע כי המבקשים לא יכולים היו להגיש את הבקשה לדיון נוסף בתוך המועד הקבוע בדין. מעבר לכך, עיון בפסק-הדין גופו מלמד כי הסיכוי שיינתן במקרה זה דיון נוסף, בהתאם לאמות המידה הקבועות בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קלוש ביותר.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ה' בשבט
תשע"ב (29.1.2012).
גיא שני
ר ש ם