דנג"ץ 8730/15 ש.כהן הנדסה בע"מ נ. החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ

כעולה מהחלטתי מיום 20.12.2015 המבקשת הגישה עתירה לדיון נוסף לאחר חלוף המועד להגשתה, והיא התקבלה לרישום בשל טעות של המזכירות. המדובר באיחור של שבועיים, ובהחלטתי הנזכרת התבקשה המבקשת להודיע מדוע אין מקום להורות על מחיקת העתירה.

עיינתי בהודעה שהגישה המבקשת - שהיא במהותה בקשה למתן ארכה להגשת ההליך. המבקשת מציינת כי פסק דינו של בית משפט זה מיום 18.11.2015 הגיע לעיונה ביום 20.11.2015, וכי בפרק הזמן שחלף עד למועד הגשת ההליך בפועל חיפשה עורך דין אשר ייצגה, ללא הועיל (ועל כן הגישה את ההליך לבסוף בעצמה). כן טוענת המבקשת כי פרק הזמן הנתון להגשת העתירה לא היה ידוע לה, וכי סיכויי העתירה טובים.

לאחר ששקלתי בדבר איני מוצאת להיעתר לבקשת הארכה.

ראשית, המבקשת מציינת כי פסק הדין הגיע לעיונה יומיים לאחר שניתן, ביום 20.11.2015, ועל כן גם אם היינו מונים את הימים הנתונים להגשת ההליך למן מועד זה, הוגש ההליך באיחור.

שנית, המבקשת טוענת כי פרק הזמן שהיה נתון לה להגשת ההליך לא היה ידוע לה. לא נעלם מעיני כי המבקשת אינה מיוצגת בשלב זה, אך גם בעל דין שאינו מיוצג נדרש לעשות פעולות סבירות לברר מהו פרק הזמן הקבוע בדין להגשת ההליך אותו מעוניין הוא ליזום. במקרה דנן המבקשת לא ציינה האם עשתה מאמץ כלשהו לברר מהו פרק הזמן הנתון לה להגשת ההליך (למשל בירור עם בא-כוחה בערעור) ואף לא תמכה בקשתה בתצהיר, וממילא לא הוכח על ידה כי עשתה פעולות סבירות כנדרש.

שלישית, אין מקום לקבל את טענת המבקשת כי האיחור בהגשת ההליך "אינו משמעותי", וזאת בפרט ביחס לפרק הזמן שהיה נתון לה להגשת ההליך.

רביעית, על פני הדברים סיכויי העתירה אינם תומכים אף הם במתן ארכה, ויוזכר כי עניין לנו בפסק דין בו נדחה ערעורה של המבקשת מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, ובהתחשב גם ב"יד הקמוצה" בה נוקט בית משפט זה במתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף (ראו בשג"ץ 528/12 ורקר נ' שר האוצר (29.1.2012)), בקשת הארכה נדחית. כפועל יוצא - ההליך שבכותרת יימחק.