בש"פ 7945/19 שמעון תוהמי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטתה של כבוד השופטת דבורה עטר להורות על מעצרו של העורר, אחד המעורבים הבכירים בפרשת "טלגראס", עד לתום ההליכים בעניינו. החלטת בית המשפט קמא היא החלטה מפורטת מאוד, ייתכן ואף מפורטת יתר על המידה. מהחלטה זו עולה באופן ברור כי קיימות ראיות לכאורה המעידות על מעורבות העורר במרבית האישומים נגדו, אם לא בכולם, ובכך די לעניין זה. כמו כן, הראיות מלמדות על היותו של העורר מעורב בדרגת ניהול בכירה (ראש ענף פיתוח), אשר על פי פסיקתו של בית משפט זה בעניינם של מעורבים אחרים באותה פרשה מצדיקה החלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים (ראו החלטת כב' השופטת דפנה ברק-ארז בבש"פ 4354/19 מיום 10.7.2019, אשר שימשה כאמת מידה מנחה גם בהחלטות אחרות. ראו, למשל, החלטתי בבש"פ 4952/19 מיום 21.7.2019).

2.

במצב דברים זה לא ראיתי מקום לקבל את הערר על שלל הטענות השונות שנטענו בו. לטעמי ראוי בשלב הנוכחי ליצור האחדה בין כלל הנאשמים המצויים במדרג הניהולי הבכיר של האופרציה הפלילית בה עסקינן. בשלב מאוחר יותר, ככל שההליכים בתיקים יתמשכו, יהיה מקום לבחון באופן אחיד ושוויוני את הטענות שבוודאי יעלו ביחס לצורך לאזן בין מסוכנות הנאשמים לבין התמשכות המעצר. בחינה זו תוכל להתבצע במסגרת בקשות שיוגשו על ידי המשיבה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, שכן אנו מצויים בסמוך למועד בו יחלפו תשעה חודשים מיום הגשת כתבי האישום נגד מרבית המעורבים המצויים במעצר עם תום ההליכים בעניינם.

3.

בא כוח העורר העלה כטענה מרכזית בערר את הקושי שקיים למרשו לעיין בחומר החקירה העצום שנצבר בתיק במסגרת המעצר. אינני סבור כי קושי זה מצדיק שחרור לחלופת מעצר, ואולם מן הראוי שרשויות הכלא יתנו דעתם לעניין זה, וינסו למצוא פתרון אשר יאפשר לעורר לעיין בחומר החקירה בעניינו במהלך המעצר. ככל שפתרון כזה לא יימצא, פתוחה בפני העורר האפשרות להעלות עניין זה בפני הערכאה המתאימה.

4.

לאור כל האמור הערר נדחה. העורר יימצא במאסר עד תום ההליכים בעניינו.