בש"פ 795/09 מדינת ישראל נ. יעקב אזרזר

1.

זו בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.

2.

למשיב ולשותפו מאיר אזולאי (להלן: אזולאי ) מיוחסות עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הצתה ואיומים.

על-פי כתב האישום, המשיב קשר קשר עם אזולאי להצית את רכבו של רכז מודיעין במשטרת דימונה. לשם כך הצטיידו השניים בחומר דליק, נסעו למקום מגוריו של הקצין והציתו את מכוניתו. בהיותם עצורים, הניע אזולאי את המשיב למסור הודאה כוזבת לפיה הוא ביצע את ההצתה לבדו. בתא המעצר, איים המשיב על חוקרי משטרה.

3.

המשיב נעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי, בדונו בבקשת המעצר עד תום ההליכים, קבע כי קיימות ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר בעניינו של המשיב, אף כי עמד על חולשת הראיות. הוא הצביע על תסקירי המבחן השליליים שנתקבלו ביחס למשיב, אשר כללו הערכה לפיה קיימת רמת סיכון גבוהה להתנהגות פורצת גבולות מצדו, וציין את עברו הפלילי, ועל יסוד כל אלה, החליט על מעצרו עד תום ההליכים של המשיב.

4.

במסגרת ערר שהוגש לבית המשפט העליון (בש"פ 3710/08 אזרזר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.5.2008)) הורה בית המשפט (כב' השופטת א' חיות) על החזרת העניין לבית המשפט המחוזי לצורך בחינת אפשרות שחרור המשיב לאשפוזית. הוראה זו ניתנה על רקע קשיים ראייתיים שבית המשפט עמד עליהם. בעקבות זאת, ביום 22.5.08 הורה בית המשפט המחוזי על שחרור המשיב לחלופת מעצר באשפוזית "יחד, בית החלמה לאור".

5.

ביום 12.6.08 הגישה המדינה בקשה לעיון חוזר, ובה טענה כי דווח למשטרה שהתנהגות המשיב באשפוזית תוקפנית, וכי הוא עזב את האשפוזית על דעת עצמו. לאור הפרת תנאי השחרור והתנגדות מנהל האשפוזית לקלוט מחדש את המשיב במוסד, נתבקש מעצרו עד תום ההליכים.

6.

ביום 12.6.08 הורה בית המשפט המחוזי על שליחתו של המשיב לחלופת מעצר באשפוזית אחרת, "הדרך לאושר", בבאר שבע, תוך שציין כי מ דובר בהחלטה לפנים משורת הדין.

7.

ביום 17.7.08 הגישה המדינה בקשה נוספת לעיון חוזר נוכח הפרת תנאי השחרור על-ידי המשיב בכך שיצא גם מאשפוזית זו ללא היתר. מאחר שהנהלת האשפוזית הודיעה על נכונותה לקלוט את המשיב לניסיון נוסף, הורה בית המשפט שוב על שחרור המשיב לאשפוזית.

8.

ביום 27.10.08 נעצר המשיב בחשד לביצוע עבירת התפרצות. התברר, כי המשיב נדרש לחקירה משטרתית חמישה ימים לאחר שחרורו הקודם, וכי הוא סולק מהאשפוזית חמישה ימים לאחר השחרור. המדינה הגישה בקשה שלישית לעיון חוזר. היא התבססה על הפרת תנאי השחרור על-ידי המשיב, על התנהגותו הלא ראויה באשפוזית, ועל עובדת הפרתו פעם אחר פעם את החלטות בית המשפט.

ב"כ המשיב הגיש במקביל בקשה לעיון חוזר, בה ביקש לבטל כליל את תנאי שחרורו מאחר שחומר הראיות שבידי המדינה אבד, דבר אשר הביא לביטול מספר מועדי הוכחות.

9.

לאחר שהוברר כי אין בידי המשיב להציע חלופה אלא מעצר בית בביתו, הורה בית המשפט המחוזי ביום 9.11.08 על מעצרו עד תום ההליכים.

10.

התנהלות המשפט בתחילתו היתה איטית, ומועדי הוכחות נדחו בחלקם לבקשת ב"כ המשיב. ישיבות הוכחות שנקבעו לחודשים אוקטובר-נובמבר 2008 נדחו, שכן הסתבר כי במהלך הכנת התיק אבד לתביעה חלק ניכר מחומר הראיות שהיה בידיה. היא נתקלה בקושי לקבל העתקים מהחומר מב"כ המשיב, ועקב כך נאלצה לבקש דחייה של מועדי ההוכחות, כדי להתמודד עם המצב שנוצר. התוצאה מהתנהלות זו היא שפרשת ההוכחות בתיק זה טרם נכנסה להילוך גבוה, והעיכוב שחל בהתנהלות המשפט נזקף הן לחובת המדינה, אשר חומר חקירה שהיה ברשותה הלך לאיבוד, והן לחובת ההגנה, בשל התנהלות ב"כ המשיב שסירב לאורך זמן למסור לתביעה העתק של חומר החקירה שבידו. דיונים רבים נדחו גם בשל בקשות ההגנה. לאור כל אלה, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום לצורך ניהול המשפט.

11.

ב"כ המשיב טוען, ראשית, כי קיים קושי ממשי במישור הראייתי, כפי שכבר נקבע בהחלטה קודמת של בית משפט זה, ולפיכך, כי קיים סיכוי ממשי לזיכויו של המשיב מהדין. קושי ראייתי זה, כשהוא משתלב עם התארכות רבה של המשפט, צריך להביא, לדבריו, לשחרורו של מרשו. כן הוא טוען כי אין להתחשב בהפרות נטענות של תנאי החלופה על-ידי המשיב, שבגינן לא הוגש כתב אישום.

12.

הליך זה מעורר קושי גדול. בית המשפט המחוזי ובית משפט זה בהליך קודם עמדו על כך שאף שקיימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב, יש בהן חולשה והן מעלות בעיות לא מעטות. על רקע זה, וחרף חומרתן של העבירות המיוחסות למשיב, שוחרר המשיב לאשפוזית, ואף שהפר הפרות חוזרות ונשנות את תנאי השחרור, חזר בית המשפט ושחרר אותו מספר פעמים, תוך שנתן לו הזדמנות אחר הזדמנות לשהות בחלופה מוסדית תוך כיבוד תנאיה. דא עקא, שהמשיב הראה בהתנהגותו כי הוא אינו מסוגל, על אף כל הניסיונות, לקיים חלופת מעצר מוסדית ולכבד את החלטות בית המשפט. יש לציין כי ההפרות החוזרות ונשנות של התנאים התרחשו בחלופות מוסדיות שיש בהן פיקוח מערכתי הדוק, ועולה על כן החשש כי אם בחלופות מסוג זה הוא לא עמד, הסיכוי כי יכבד חלופת מעצר במסגרת "פרטית" קלוש ביותר.

יש לציין, כי בין לבין, נעצר המשיב בחשד לבצוע עבירת התפרצות, והוא נדרש לחקירה חמישה ימים לאחר שחרורו הקודם. על-פי תסקיר המעצר, קיימת רמת סיכון גבוהה מצד המשיב, ויש לחובתו עבר פלילי מכביד הכולל 16 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות, איומים, סמים, סחיטה באיומים, שוד, הפרת הוראה חוקית והפרעה לשוטר. כן תלוי כנגדו מאסר על-תנאי בר הפעלה.

13.

מנגד, המשפט בעניינו של המשיב טרם החל, ולכל המורכבות המתוארת הקשורה בהתנהלות המשיב בחלופות המוסדיות נוסף גורם אובדן חומר החקירה בידי התביעה, אשר הביא לביטול מועדי הוכחות יקרים שנקבעו מבעוד יום. נראה כי בעניין זה להגנה תרומת אחריות באשר לא שיתפה פעולה בהעברת חומר החקירה שבידיה לידי התביעה, וגורמים מצטברים אלה הביאו לאובדן זמן שיפוטי יקר.

14.

במכלול נסיבות אלה, נראה כי אין מנוס מהותרת המשיב במעצר, באין אופציה אחרת שתיישב בין השיקולים הנוגדים בפרשה זו, ולאחר שפעם אחר פעם הפר את האמון שניתן בו בשחרורו בתנאים. יחד עם זאת, נראה לי כי נוכח מאפייניו הבלתי רגילים של הליך זה, ראוי כי תינתן עדיפות מרבית לסיומו המהיר גם על פני הליכים אחרים המתנהלים במסלול שגרתי. זאת, כדי שיימנע עיוות דין אם יתברר בסופו של יום כי המשיב לא יימצא חייב בדין.

לאור האמור, אני מקבלת את בקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 6.2.09, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 8357/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.