בש"פ 7955/05 מדינת ישראל נ. אבי עמיר

בפניי בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש בחודש נובמבר 2004 כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של אינוס, עבירות רבות של מעשים מגונים וכן שתי עבירות של פגיעה בפרטיות. האישום הראשון מתייחס לכך שבשנים 2002-2000 הביא המשיב לביתו את א', קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, וביצע בה מעשי אינוס ומעשים מגונים, אשר פורטו בכתב האישום. על פי המתואר בכתב האישום, דרש המשיב מא' לבצע מעשים מיניים שונים אותם סירבה ואף התנגדה לבצע. בחלק מן המקרים אחז המשיב בא' בכוח וביצע את המעשים למרות תחנוניה כי יחדל ממעשיו. המשיב צילם את מעשיו אלו במצלמת וידאו ללא ידיעתה של א'.

על פי האישום השני, בין השנים 2003-2002 הציע המשיב לע', קטינה ילידת 91' שהתגוררה בשכנות אליו, לקנות לה ולחבריה ממתקים ולהסיעם ברכבו. במהלך הסעות אלה נגע המשיב פעמים רבות בחזה ובישבנה של ע' ללא הסכמתה. המשיב הראה לע' מספר פעמים סרטים פורנוגרפיים בביתו, לעיתים בנוכחות חבריה. בהזדמנות אחת הראה המשיב לע' את הקלטת שבה הוא נראה מבצע מעשי אינוס ומעשים מגונים בא'. מספר פעמים הפשיט המשיב את ע' ברכבו, נשכב עליה ונגע בחזה, בישבנה ובאיבר מינה. לאחר מכן דרש מע' לצפות בו בהגיעו לסיפוק מיני ושילם לה כסף תמורת הסכמתה. מספר פעמים לקח המשיב את ע' לדירה בה הפשיט אותה ונגע באיבר מינה ובכל גופה. אחר כך נשכב מעליה והניע את גופו מעליה. המשיב שילם לע' כסף תמורת הסכמתה למעשים. באחת ההזדמנויות צילם המשיב את ע' במצלמת וידאו ללא ידיעתה.

עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (השופט נ' הנדל ) נעתר לבקשה זו. בהחלטתו ציין כי באת-כוחו של המשיב מסכימה לקיומן של ראיות לכאורה וכי מסוכנותו הלכאורית של המשיב נלמדת בבירור מן המעשים שביצע. כן קבע בית המשפט המחוזי כי אין לשחרר את המשיב לחלופת המעצר שהוצעה על ידי שירות המבחן – מעצר בית בפיקוח אשתו, אחיו וחברו. בית המשפט המחוזי ציין כי מעשיו של המשיב מעוררים חשש שלא יכבד את הגבולות שיוצבו לו על ידי בית המשפט וקבע גם כי חלופת המעצר המוצעת אינה מספקת מבחינת מיקומה ומבחינת זהות הערבים. כעת מבקשת המדינה כי מעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים.

בבקשתה מציינת המדינה כי במהלך תשעת חודשי מעצרו הראשונים של המשיב התקיימה ישיבת הוכחות אחת ולעת עתה קבועות שתי ישיבות הוכחות נוספות בחודש ספטמבר, אשר די בהן, להערכת התובעת, כדי לסיים את פרשת התביעה. לטענת המדינה, מקורן של מספר דחיות בתיק הוא בהתמשכות הסדרת ייצוגו של המשיב. כן טענה המדינה כי מסוכנותו הרבה של המשיב, העולה מן המעשים החמורים המיוחסים לו, והחשש מפני שיבוש הליכים בתיק לא קהו עם חלוף הזמן ועל כן יש להאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש.

בא-כוחו של המשיב טען, מנגד, כי אין לתלות את האשם לקצב התקדמות המשפט בשאלת הסדרת הייצוג, שכן האחריות לחלק מן הדחיות בתיק מוטלת על כתפי הפרקליטות ודחיות אחרות נבעו מן המגעים שהתנהלו בין הצדדים להסדר טיעון. כן טען לכרסום בחומר ראיות בכל הנוגע לאישום הראשון, שהוא החמור מבין שני האישומים, שכן א' לא אותרה ובהעדרה לא ניתן יהיה להוכיח מהו גילה. בא-כוח המשיב הדגיש עוד כי שירות המבחן המליץ לשחרר את מרשו לחלופת מעצר. כן העלה בא-כוח המשיב הצעות לחלופות מעצר שונות מזו שנבחנה על ידי בית המשפט המחוזי – מעצר בית מלא בבית הוריו שביישוב עומר או בבית אחותו שבפתח תקווה - אשר ייתנו מענה לצורך להרחיק את המשיב מביתו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. משפטו של המשיב אכן התעכב וזאת הן בשל בעיות בהסדרת הייצוג וכן בשל סיבות אחרות, אשר מקצתן נעוצות בפרקליטות וחלקן באילוצים אובייקטיביים, דוגמת תקופת ניהול המשא ומתן בין הצדדים ותקופת הפגרה. מכל מקום, הגם שמשפטו של המשיב לא נשמע כנדרש, כבר אמרנו לא אחת כי התמשכותו של משפט אינה בהכרח ב"אשמתו" של צד. המבחן להארכת המעצר הוא בראש ובראשונה מידת המסוכנות הנשקפת מן השחרור. זאת, הגם שלעיתים יש בחלוף הזמן כדי לשנות את האיזון שבין האינטרסים הציבוריים המצדיקים את המשך המעצר לבין שלילת חירותו של הנאשם. במקרה שלפנינו, בעבירות המיוחסות למשיב יש כדי ללמד על מסוכנותו, אשר בשל אופיה לא התמעטה עם חלוף הזמן. כן יש להתחשב בעובדה שקיים צפי סביר להמשך התנהלות המשפט. בנסיבות אלה, ולאחר ששקלתי גם את חלופות המעצר אותן העלה בא-כוח המשיב, שוכנעתי כי יש להאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש. באשר לטענות בא-כוח המשיב לענין הכרסום בחומר הראיות, אעיר כי מקומן של טענות אלו אינו בהליך הנוכחי אלא בהליך של בקשה לעיון חוזר. ככלל, כאשר בית משפט זה בוחן בקשה להארכת מעצר, הוא אינו בודק מחדש קיומן של ראיות לכאורה, אלא מתייחס למכלול הנסיבות הקשורות לניהול המשפט ולהתמשכות ההליכים אל מול המסוכנות הצפויה משחרורו של הנאשם והצורך בהבטחת תקינות הליכי המשפט.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת ואני מורה בזאת על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 28.8.05 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1038/04 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.