בש"פ 7961/06 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר של קטין בן 17.5 על החלטת בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לנוער (כב' השופט זכריה כספי) לעצור את העורר עד תום ההליכים.

1.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו בתקופה של אפריל ויולי 2006 ארבעה אישומים של מעשי סדום בקטינים בטרם מלאו להם 14 שנים, מעשים מגונים בקטינים ומעשה מגונה בפומבי ברחובות העיר בני ברק.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצר העורר עד תום ההליכים.

2.בית המשפט המחוזי מצא שבידי המדינה ראיות לכאורה להרשעת העורר ובכלל זה הודעותיו במשטרה בהן הודה במעשים שיוחסו לו וכן עדויות הקטינים והוריהם. בית המשפט התרשם מחומר הראיות ומדברי העורר בחקירתו והגיע למסקנה כי מהמשיב נשקפת מסוכנות מוכחת.

הוגש תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן לנוער שבחן חלופת מעצר מרוחקת מסביבת הקורבנות, חלופה שתבטיח השגחה רצופה על הקטין. חלופה כאמור, לא אותרה. בית המשפט המחוזי מצא כי לעובדה שלא אותרה חלופה מתאימה יש ליתן משקל רב עליו עמד שירות המבחן בתסקירו.

בית המשפט המחוזי הורה, כאמור, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים והוסיף, כי "בכל מקרה תוכל משפחת המשיב באמצעות באת-כוחה לבחון אפשרויות אחרות של חלופת מעצר ראויה".

3.בהחלטה נוספת שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בבקשה שהוגשה לעיון נוסף הורה בית המשפט על הגשת תסקיר נוסף. הוצעה חלופה נוספת שנבחנה על ידי שירות המבחן שהמליץ על שחרורו לחלופה המוצעת בבית רב ברעננה.

בית המשפט בחן את המסוכנות אל מול החלופה שהוצעה על ידי המשפחה – בית הרב תוך שהוא מציין את מצבו של העורר, מצב אותו כינה חולניות וסטייה, המסכן את הקטינים השוהים בסביבתו, במיוחד כאשר דחפיו של העורר אינם ניתנים, כדבריו שלו, לשליטה. משכך, מצא בית המשפט כי החלופה שהוצעה הגם שהיתה ראויה כשלעצמה הרי שבנסיבות היותה קרובה לגן ילדים הצמוד למבנה בקומת הקרקע הגיע בית המשפט למסקנה, הגם לא בלב קל, כי לא ניתן להיעתר לבקשה לעיון חוזר והיא נדחתה.

4.על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש הערר שבפניי.

בא-כוח העורר סבור כי בית המשפט טעה משלא הורה על שחרור העורר לחלופת מעצר בבית הרב ברעננה, חלופה אשר נמצאה מתאימה וראויה גם לדעת שירות המבחן. בתחילה דחה בית המשפט שתי חלופות שהוצעו הגם שהיו ראויות, האחת בבית ההורים והאחרת בדירת האחות. בית המשפט דחה החלופות שכן אף אחת מהן לא ענתה על התנאי הבסיסי שהוצג על ידי שירות המבחן שתהא חלופת המעצר מרוחקת מסביבת הנפגעים - הקרבנות.

אולם לאחר שבית המשפט שמע את הרב ואשתו, ולאחר שבית המשפט ציין כי ישקול בחיוב שחרורו של המשיב, החלטתו של בית המשפט שלא לשחרר העורר לחלופה ראויה זו שהוצעה אינה מובנת והיא אף תמוהה, לטענת הסנגור. בית הרב הינו מרוחק מסביבת הנפגעים המתגוררים בבני ברק וחלופה זו עונה על התנאי שהציב שירות המבחן. את המעשים נשוא האישום הרביעי העורר מכחיש. במעשים בהם הודה במשטרה אין אפיונים של אלימות וכוחניות. עברו של העורר נקי, הוא בן למשפחה נורמטיבית. התיק נקבע להוכחות בחודש פברואר, דהיינו שבעה חודשים מאז מעצרו, תקופה ארוכה במיוחד כשמדובר בקטין. מבקש לשחררו לחלופה שהוצעה ובה תומך שירות המבחן.

5.באת-כוח המדינה מתנגדת לשחרור ולחלופה ומציינת מנגד את חומרתם המופלגת של המעשים של העורר כלפי ילדים בני 7-5. חלופת המעצר חייבת להיות הרמטית ובטוחה. אומנם מדובר בעורר קטין שהינו בן 17.5, אך הקורבנות רכים הם בשנים. הימצאותו בביתו של הרב לא מבטיח שקטינים נוספים לא ייפגעו, הגן מצוי בקרבת מקום לבית הרב וגם באי ביתו של הרב, הקטינים שביניהם, אף הם נמצאים בסיכון.

6.עיינתי בהודעותיו של העורר שהוצגו וששמשו בסיס לכאורי לכתב האישום. נוכחתי שהמעשים בהם הודה חמורים הם ביותר ובוצעו כלפי ילדים רבים שהינם רכים בשנים, ואשר באופן מקרי נקראו בדרכו. המעשים מגלמים מסוכנות בולטת וחמורה המחוזקת באופי המעשים, בריבויים של המקרים, המקומות בהם בוצעו בבחינת כל מקום, ברחוב, בכניסה לבתים, בבית הכנסת, וכיוצא בזה. המעשים נובעים מדחף שלדבריו של העורר אינו יכול להתגבר עליו וברי לו שהוא צריך לעבור טיפול אחרת להבנתו הדברים יכולים לחזור על עצמם. המעשים חמורים גם אם נתתי דעתי לדברי בא כוח העורר באשר לאישום הרביעי ולספקות שהוא מבקש לעורר לגביהם. במצב דברים זה של מסוכנות, יש טעם והגיון בדרישה לחלופה הרמטית שתבטיח מניעת כל אפשרות של מגע בין העורר ובין קטינים חסרי ישע שאין באפשרותם להתגונן מפני מעשיו. חלק מהמעשים בוצעו כשהילדים בוכים, אם כי לטענת העורר הם לא התנגדו, אלא שבכיים לא הניעו מביצוע המעשים והגעתו לסיפוק.

7.ענייננו בקטין בן 17.5 לגביו נדרשת התייחסות מיוחדת על פי הוראות חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול) תש"ך-1960 הן לעניין ההליכים, סדרי הדין והן לעניין הענישה ודרכי טיפול.

בידוע, בית המשפט נסמך בתיקים אלה במידה רבה על הערכותיהם של גורמים מקצועיים ובכלל זה שירות המבחן.

עיינתי בתסקירי שירות המבחן שהוגשו לבית המשפט המחוזי מיום 26.7.06 ומיום 17.9.06. מדובר במשפחה חרדית נורמטיבית שומרת חוק ומוערכת בקהילה. ההורים מגלים התייחסות כנה ורצינית לגבי המסוכנות העולה מכתב האישום והן לגבי נכונותם להירתם לצרכי האבחון והטיפול בבנם ככל שיידרשו. העורר מגלה מצוקה הקשורה לעצם המעצר והסתגלות למעצר.

המשפחה עשתה כל שביכולתה למצוא חלופת מעצר הולמת רחוק מהנפגעים מחוץ לבני ברק. החלופה בבית הרב ראויה ומכובדת ביותר אך אינה יכולה להבטיח ניתוק בין העורר לבין העולם החיצון ובעיקר בין העורר וילדים באי הגן הסמוך לבית הרב או ילדים באי ביתו של הרב. לא נעלמו מעיני דברי הרב בבית המשפט ורצונו הכן לסייע אך ברוב הגינותו לא שלל אפשרות שילדים אכן יגיעו לביתו.

נוכח כל האמור, חוששני כי אין מקום בשלב זה נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר לשחרור לחלופה. מדובר בקטין על גבול הבגרות המודע למסוכנות הטבועה בו ולצורך שלו בטיפול. סיועה של המשפחה והבנתה את המצב חשוב הוא ועשוי לסייע לעורר במצוקתו בתקופה זו, ויתכן שיהיה מקום לשקול אפשרות טיפול. עם זאת, הרחקתו ממוקדי סכנה, הגם בתנאי מעצר הקשים לו, עשויה בסופו של יום להיות לטובתו.

גם איזוק אלקטרוני בנסיבות תנאי המגורים של הרב והמרחק הקטן מהבית אל גן הילדים, כמו גם מילדים העשויים להזדמן אל בית הרב אינו יכול להבטיח שלא ייווצר מגע בינו ובין הקטינים. במסגרת שקילת האיזונים בהם מחויב בית המשפט, שחרורו של העורר לחלופה אל מול ביטחונם של קטינים חסרי ישע, אין לטעמי מנוס מדחיית הערר.

כאמור הערר נדחה.