פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
7968/03
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. סאלם רובאעי
2. באסם עבדללטיף
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -
מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה: י"ג באלול
תשס"ג (10.9.03)
בשם המבקשת: עו"ד דפנה
ברלינר
בשם המשיבים: עו"ד ששון
בר-עוז
עו"ד
אבי קורונל
החלטה
המשיבים עומדים לדין לפני בית המשפט-המחוזי בחיפה בעבירות של רצח בכוונה תחילה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והצתה. עם הגשת כתב האישום הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרם עד תום ההליכים, ובתום תשעה חודשים והמשיבים במעצר ביקשה המדינה על מעצרם לתשעים ימים נוספים. ביום 11.6.03 נעתר כב' השופט לוי לבקשה והורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל באותו יום (בש"פ 5031/03). תשעים הימים חלפו עברו ועתה מונחת לפני בקשתה השניה של המדינה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.
תיאור המעשים המיוחסים למשיבים - מעשים שעל-פי ההנחה יש ראיות לכאורה לקיומם - בא במפורט בכתב האישום, ואסתפק באומרי כי המדובר, בעיקר, ברצח בדם קר ובכוונה תחילה. המשיבים נסעו ברכב וקרבו לרכב אחר שבו היו המנוח ואשתו. המשיב 1 יצא מן הרכב, התקרב לרכב שבו ישבו המנוח ואשתו ובידו אקדח, כיוון את הנשק אל עבר המנוח וירה בו מספר יריות. מיד לאחר מכן יצא מן הרכב המשיב 2, אף הוא אוחז באקדח, כיוון את הנשק אל עבר המנוח וירה בו מספר יריות נוספות. היריות שפגעו במנוח גרמו למותו, ובנוסף לכך נפצעה אשתו ונדרשה לטיפול רפואי. אם יש משמעות למושג "רצח בדם קר" - זה המקרה שלפנינו. אין פלא בדבר אפוא שחברי השופט לוי דיבר בהחלטתו על "חומרתם המופלגת של המעשים שיוחסו למשיבים". ועוד אסכים עם חברי באומרו כי "מי שכך נוהג סכנתו אינה טעונה עוד הוכחה".
במהלך תשעים הימים שכב' השופט לוי הורה עליהם לא נקבעו, לצערי, אלא חמש ישיבות נוספות בלבד - בימים 9.7, 14.7, 15.7, 7.9 ו- 8.9. לישיבה אחת מאלו לא התייצב בא-כוח המשיבים, ואני קורא בפרוטוקול בית המשפט כי היעדר התייצבותו של בא-כוח המשיבים נובע "מחמת שהוא מופיע בבית-משפט מחוזי, ת"א. העניין שם התמשך יתר על הצפוי.". אלא שתחת ישיבה זו קבע בית-המשפט ישיבה למחרת היום, ביום 15.7.03.
כיום קבועים ההליכים לארבעה מועדים נוספים, בימים 24.9, 27.10, 3.11 ו- 15.12, אלא שמועד זה האחרון נופל אל מעבר לתשעים הימים שאני מתבקש עליהם.
עו"ד בר-עוז, בא-כוחם של המשיבים, טען בעוז כי מסוכנותם של המשיבים פוחתת והולכת ככל שמעצרם מתארך והולך, וכי ראוי בשל כך שלא להוסיף עוד ולהאריך את מעצרם של מרשיו. אינני מסכים לטענה שמסוכנותם של המשיבים פוחתת והולכת עם הזמן. אדם שעשה כמעשה המשיבים, אדם נעדר מצפון הוא לחלוטין ומסוכנותו ליחיד ולכלל מסוכנות היא ללא שיעור. נכון עם זאת שאיזון הזכויות והחובות משתנה והולך עם עבור זמן המעצר, וככל שעובר זמן ונאשמים במעצר כן מתגבר והולך היסוד הנוגד את יסוד המסוכנות וממילא משתנה האיזון בין יסוד המסוכנות והיסודות הנוגדים אותו.
באת-כוח המדינה מודיעה אותי כי יום ה- 7.9 שנקבע לשמיעת הוכחות הלך לאיבוד הואיל ובאותו יום אמור היה להופיע העד המרכזי, אלא שעד זה לא התייצב לדיון בטענה כי מבקש הוא להעמיד לעצמו עו"ד. בה בעת הוסיפה פרקליטת המדינה והודיעתני, כי עד זה אמור להופיע בישיבה הבאה. כן הוסיפה פרקליטת המדינה והעריכה כי במועדים שנקבעו להמשך דיון תסתיים פרשת התביעה.
בא-כוח המשיבים ביקש במפגיע כי לא איעתר לבקשת המדינה. לטענתו, מיצוות המחוקק חוק היא לנו, ואין כל הצדק להיעתר לבקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים נוספות. אם כך על דרך הכלל, כך טען עו"ד בר-עוז, לא-כל-שכן שכבר כיום יודעים אנו כי תידרש הארכה נוספת בתשעים ימים ואפשר אף הארכה נוספת על ההארכה הנוספת.
שקלתי את הטיעונים מכאן ומכאן, והגם שראוי היה, לדעתי, לשמוע את התיק עד הנה בקצב מהיר יותר; ובוודאי ראוי כי בית-המשפט המחוזי יוסיף מועדי שמיעה גם לתשעים הימים הקרובים; אין ספק בדעתי כי יש להאריך את מעצרם של המשיבים כבקשת המדינה. המשיבים הוכיחו עצמם כאנשים מסוכנים ליחיד ולכלל, מסוכנים עד למאוד, ואם בית המשפט לא יעמוד לקרבנות הפוטנציאלים - מי יעמוד להם?
אני נעתר לבקשת המדינה ואני מורה על הארכת מצערם של המשיבים בתשעים ימים, החל ביום 9.9.03 או עד למתן פסק-דין בת"פ 411/02 (מחוזי, חיפה), לפי המוקדם.
היום, י"ג באלול תשס"ג (10.9.2003).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
03079680_G02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il