בש"פ 797-24 בש"פ 797-24

1.לפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) מיום 26.1.2024 במ"ת 62076-01-24, בגדרה הורה על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, בתנאים שנקבעו בהחלטתו.

2.נגד המשיבים ונאשם נוסף (להלן ביחד: הנאשמים), הורים ושני ילדיהם, הוגש ביום 26.1.2024 כתב אישום המייחס להם ביצוע בצוותא של שורה ארוכה של עבירות, שלפי הנטען ביצעו במסגרת "מיזם עברייני" של הנפקת עשרות רישיונות נהיגה במרמה, עבור תושבי מזרח ירושלים שהתקשו לקבל רישיון נהיגה. לפי המתואר בכתב האישום, בתמצית, העבירו הנאשמים פרטי "תלמידים" ללימוד נהיגה למורי נהיגה מטעמם שקבעו לתלמידים מבחני נהיגה מעשיים. למבחנים אלה התייצבו מתחזים שגויסו על-ידי הנאשמים, לעיתים מי מן הנאשמים, אשר נבחנו במקום התלמידים. באופן זה, קיבלו התלמידים רישיונות נהיגה מבלי שעברו מבחני נהיגה מעשיים. כתב האישום מונה 21 אישומים, של עבירות רבות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; ניסיון קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות; התחזות לאדם אחר; שימוש במסמך מזויף; התחזות לאדם אחר; זיוף רישיון או שימוש במרמה ברישיון וכן עבירות תעבורה שונות; הלבנת הון; ודיווח כוזב.

3.לצד כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בבקשה נטען כי בידי המדינה ראיות להוכחת המיוחס לנאשמים בכתב האישום, ובהם עדויות של המתחזים ושל תלמידי הנהיגה; דוחות פעולה מהם עולה כי המשיבים נצפו מסיעים מתחזים לביצוע הטסטים ואף לעיתים נצפו מתחזים בעצמם לתלמידים; פריקת מכשירים ניידים של המשיבים בהם נמצאו התקשרויות עם המתחזים ועם התלמידים, וכן התקשרויות תיאום ביניהם; תמונות של תעודות זהות מזויפות, ועוד. המדינה טענה כי העבירות המיוחסות למשיבים ונסיבות ביצוען מקימות יסוד סביר לחשש ששחרורם של המשיבים יסכן את ביטחון הציבור.

4.בדיון שהתקיים בבקשה לפני בית המשפט המחוזי ביום 26.1.2024, נדחה הדיון בעניינו של הנאשם הנוסף עד ללימוד חומר הראיות, תוך שמעצרו הוארך עד להחלטה אחרת. בעניינם של יתר הנאשמים, הם המשיבים בבקשה שלפניי, טענו באי כוחם כי חלקם בכתב האישום מצומצם ואינו מעלה עילת מעצר, ומכל מקום, ניתן לשחררם לחלופת מעצר כבר בשלב זה של הדיון.

5.בהחלטתו מאותו היום, קיבל בית המשפט את בקשת באי-כוחם של המשיבים והורה על שחרורם לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי ציין כי קיימת אבחנה בין הנאשם הנוסף, המתואר בכתב האישום כמי שניהל את המיזם העברייני, לבין יתר המשיבים שחלקם מצומצם יותר. אבחנה זו עולה, כך צוין, גם מנוסחם של האישומים הספציפיים שבכתב האישום, בהם מתואר חלקו של הנאשם הנוסף כמשמעותי יותר, בעוד פעולותיהם של המשיבים, במקרים רבים, אינן קשורות לליבת האירועים. כן צוין כי עיקר כתב האישום מנוסח באופן המייחס את המעשים המקיימים את העבירה למשיבים באופן כללי, מבלי לציין את חלקו של כל אחד מהם, ולפיכך התוצאה היא שהפעולות הקונקרטיות שאפשר לייחס לכל אחד מן המשיבים, מצומצמות.

עוד ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי קיים פער שלא ניתן לו הסבר מלא, בין המשיבים שלגביהם מבוקש מעצר ממש, לבין מעורבים מהותיים אחרים בפרשה, בהם מורי הנהיגה המעורבים, תלמידי הנהיגה ששכרו את שירותיהם של המשיבים, והמתחזים השונים, שלגבי חלקם לא הוגשו כתבי אישום כלל, ולגבי אחרים, לא התבקש מעצרם ואף לא נקבעו בעניינם תנאי שחרור משמעותיים. באשר לעבירת הלבנת ההון, צוין כי גם עבירה זו אינה מייחסת למשיבים מעשים ספציפיים, ומכל מקום מדובר בסכומים קטנים ביותר ובעבירה שנסיבותיה מינוריות. לבסוף, צוין כי למשיבים אין הרשעות קודמות מלבד עבירת תעבורה לחובתו של המשיב 2, וכי עבירות מרמה אינן מקימות ככלל עילת מעצר. בנסיבות שלפנינו, נקבע כי חרף הטענה שמדובר בעבירות שנעשו באופן שיטתי ובתכנון מוקדם, מכתב האישום "לא עולה חלק גדול ומהותי של כל אחד מבין המשיבים". לנוכח האמור, הורה בית המשפט על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר בתנאים של מעצר בית מלא; הפקדת סכום של 15,000 ₪ בגין שלושת המשיבים; והתחייבות עצמית וערבות צד' ג' של כל אחד מהמשיבים והמפקחים בסך של 10,000 ₪.

6.על החלטה זו הוגש הערר שלפניי, בגדרו טוענת המדינה כי שגה בית המשט המחוזי שעה שהורה על שחרורם של המשיבים בטרם התקיים דיון בראיות לכאורה. נטען כי כתב האישום מייחס את כלל העבירות לארבעת הנאשמים מכוח דיני השותפות, כמבצעים בצוותא, ולפיכך לא היה מקום לקבוע בשלב הנוכחי כי חלקם של המשיבים "מצומצם" יותר, תוך מזעור חלקם וצמצומו למעשים הקונקרטיים המיוחסים להם. עוד צוין כי המסוכנות העולה ממעשיהם של המשיבים היא מובהקת, שעה שמעשי המרמה המיוחסים להם בוצעו בתחכום, לאחר תכנון ובשיטתיות. ולבסוף נטען שאין לגזור גזירה שווה בין עניינם של המשיבים לבין מעורבים אחרים, לא במישור חומרת המעשים ולא במישור המסוכנות הנשקפת מהם. לפיכך, נטען כי לא היה מקום להורות על שחרורם של המשיבים לחלופה, כבר בשלב מוקדם זה של הדיון.

7.אציין כבר עתה, כי בתום הדיון שהתקיים לפניי הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה הערר בעניינו של המשיב 3 יידחה, תוך הגדלת סכום העירבון שהופקד כתנאי לשחרורו לחלופה, לסך של 15,000 ₪. לאחר שמיעת טענות הצדדים, מסקנתי היא כי יש לדחות את הערר גם בעניינם של יתר המשיבים.

8.אכן ככלל, מקום בו הוגשה בקשה למעצר עד לתום ההליכים, שחרורו של נאשם לחלופת מעצר ייבחן לאחר דיון המורכב משלושה נדבכים: קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו של הנאשם; קיומה של עילת מעצר; ולבסוף, וככל שהתשובה לשני אלה היא חיובית, על בית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר שבפגיעתה בחירות הנאשם היא פחותה (ראו: בש"פ 8155/15 קלר נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (9.12.2015); בש"פ 7175/23 אל חי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (23.10.2023)). עם זאת, לבית המשפט סמכות לבחון אפשרות לשחרורו של נאשם לחלופת מעצר בכל שלב משלבי ההליך, ואף בטרם נבחן קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו. מקום בו לא התקיים שלבו הראשון של הדיון וטרם נבחנו הראיות לכאורה, הנחת המוצא היא שכתב האישום משקף נכונה את חומר הראיות. בעניין זה צודקת המדינה בטענתה כי לא היה מקום לבחון את חלקם של המשיבים בתכנית העבריינית רק על-פי המעשים הקונקרטיים המיוחסים להם, מקום שכתב האישום מייחס להם ביצוע בצוותא של כלל המעשים המתוארים בכתב האישום. צודקת המדינה גם בטענתה כי מן המעשים המיוחסים למשיבים נשקפת מסוכנות של ממש.

9.עם זאת, בחינת עניינם של המשיבים 1 ו-2 מעלה כי מתקיימים התנאים המאפשרים את שחרורם לחלופת מעצר כבר בשלב זה של ההליך. אין, למעשה, חולק כי חלקם של משיבים אלה קטן מחלקו של הנאשם הנוסף, כמי שניהל על פי כתב האישום את ה"מיזם העברייני". המשיבים 1 ו-2 הם בני משפחה, אם לילדים ובנה הצעיר, שזוהי להם מעורבות ראשונה בפלילים. ניתן להניח כבר עתה, במידה רבה של וודאות, כי לו היו נערכים כלל שלבי הדיון בבקשה כהלכתם, כבקשת המדינה, היו המשיבים משוחררים לחלופת מעצר. אוסיף כי בית המשפט המחוזי בחן את המפקחים המוצעים, ומצא כי הם מתאימים למלאכת הפיקוח, וממילא סבר כי יש בחלופה כדי ליתן מענה למסוכנותם (וליתרונה של הערכאה הדיונית בהערכת חלופת המעצר ראו: בש"פ 8621/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (8.12.2023)).

10.לאור כל האמור, דין הערר להידחות. לצד זאת, ראיתי להורות על עיבוי העירבונות שעל המשיבים להפקיד כתנאי לשחרורם לחלופת המעצר, באופן שאלה יעמדו על סך 50,000 ₪ לכל אחד מהם. כפוף לכך, המשיבים ישוחררו לחלופת המעצר שנקבעה בהחלטת בית המשפט המחוזי.