החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 7971/99 אסלאן קופטן נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · מעצר עד תום ההליכים לאחר הרשעה ועד גזר הדיןערר על החלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצר עד תום ההליכים של נאשמים שהורשעו ברצח, לפני גזר הדין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערר של שני נאשמים שהורשעו ברצח על החלטה לעצור אותם עד תום ההליכים. נקבע כי שופט יחיד בבית המשפט המחוזי מוסמך לדון בבקשת המעצר, כי לא התקיים סיכון כפול, וכי חומרת העבירה וחשש לביטחון הציבור ולהימלטות מצדיקים את המעצר.

העובדות

שני העוררים הורשעו ברצח ובעבירות נוספות, ומועד הטיעונים לעונש נקבע לאחר הכרעת הדין. בקשת המדינה להאריך את מעצרם בפעם הרביעית נדחתה, ובית המשפט המחוזי בשופט יחיד הורה לעצור אותם עד תום ההליכים. העוררים עררו וטענו לחוסר סמכות, לסיכון כפול ולקיום תנאי השחרור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הסמכות לצוות על מעצר לאחר הכרעת הדין נתונה למותב שהרשיע ולא לשופט דן יחיד
  2. 2.האם הדיון בבקשת המעצר, לאחר שהמותב לא עצר את הנאשמים בסמוך להכרעת הדין, יצר סיכון כפול
  3. 3.האם עצם קיום תנאי השחרור בערובה עד המעצר שולל את הצדקת המעצר מחדש

הלכות

  1. 1

    בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בבקשת מעצר בשופט יחיד, ואינו חייב לדון בה באותו מותב שהרשיע את הנאשמים.

    ״בכל ענין שאינו מוזכר בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) ידון בית משפט מחוזי בשופט אחד״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    המותב שהרשיע סבר שאינו מוסמך לדון בבקשת המעצר, ולכן לא נשללה הסמכות לדון בה מחדש ולא קיים סיכון כפול.

    ״זאת מן הטעם שאותו מותב סבר שאינו מוסמך לדון בבקשת המעצר וכי הסמכות נתונה לשופט של בית המשפט העליון״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    נאשם שהורשע ברצח אינו נהנה מחזקת החפות, ומסוכנותו וחשש ההימלטות מצדיקים את מעצרו גם אם קיים את תנאי השחרור.

    ״חומרת הסכנה לביטחון הציבור, ולביטחונם של מתלוננים ושל עדים, מצידו של נאשם שהורשע ברצח״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רצח
  • הכרעת דין
  • גזר דין
  • סיכון כפול
  • שופט דן יחיד
  • ערובה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בירושלים

בש"פ

7971/99

בפני:

כבוד השופט י' טירקל

העוררים

:

1.

קופטן אסלאן

2.

מאלק אסלאן

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערר

על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת

מיום

9.11.99 בב"ש 1645/99 שניתנה על

ידי

כבוד הנשיא י' אברמוביץ

תאריך

הישיבה: ה' כסלו תש"ס (14.11.99)

בשם

העוררים: עו"ד מאיר זיו

בשם

המשיבה: עו"ד נעמי גרנות

החלטה

1.בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא ע' ר' זועבי, וכבוד השופטים א' אמינוף וח' גלפז), בהכרעת דינו מיום 31.10.99, הרשיע את העורר מס' 1 בעבירה של רצח וכן בעבירות של גרימת חבלה חמורה, שימוש בנשק שלא כדין ושיבוש מהלכי משפט. גם את העורר מס' 2 הרשיע בעבירה של רצח וכן הרשיע אותו בעבירות של גרימת חבלה חמורה, פציעה בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד ברכב. באותו מעמד קבע בית המשפט את מועד שמיעת הטיעונים לעונש וגזר הדין ליום 14.11.99. מועד זה נדחה בינתיים ליום 19.12.99.

2.בהחלטתי מיום 4.11.99 דחיתי את בקשתה של המדינה להאריך בפעם הרביעית את מעצרם של העוררים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996- (להלן - "חוק המעצרים"). כפי שקבעתי שם, בתקופה שבין נתינתה של הכרעת הדין המרשיעה לבין נתינתו של גזר הדין קמה מחדש סמכותה של הערכאה הדיונית לצוות על מעצרו של הנאשם, גם אחרי שחלפה התקופה של תשעה חודשים מיום מעצרו, שאחריה אין לעוצרו אלא לפי צו של שופט בית המשפט העליון.

בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא י' אברמוביץ), בהחלטתו מיום 9.11.99, שניתנה בבקשת המדינה לעצור את העוררים עד תום ההליכים, הורה לעצור אותם עד תום ההליכים. העוררים עררו על ההחלטה.

3.שלוש טענות בפי בא כוח העוררים: הראשונה - כי הסמכות לצוות על מעצרם של העוררים היתה נתונה למותב שהרשיע אותם ולא לשופט דן יחיד שלא נמנה על חברי המותב; השניה - כי המותב שהרשיע את העוררים החליט בסמוך אחרי הכרעת הדין שלא לעצור אותם והסתפק בהגדלת סכום הערבות; לפיכך היה הדיון במעצרם בגדר סיכון כפול; השלישית - כי עד מעצרם, לפי ההחלטה מ9.11.99-, קיימו העוררים את תנאי השחרור בערובה ואין הצדקה לעצור אותם מחדש.

דין הטענות להדחות. בית המשפט המחוזי בנצרת היה מוסמך לדון בבקשת המעצר בדן יחיד, כפי שעשה, מכוח הוראת סעיף 37(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד1984- (להלן - "חוק בתי המשפט"), לפיה "בכל ענין שאינו מוזכר בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) ידון בית משפט מחוזי בשופט אחד". בקשות מעצר אינן מוזכרות בסעיפים קטנים אלה. בהעדר הוראה מפורשת בדין גם לא היה בית המשפט המחוזי חייב לדון בבקשה המעצר באותו מותב שהרשיע את העוררים (השווה סעיף 22 לחוק המעצרים). גם הטענה כי המותב שהרשיע את העוררים דחה את הבקשה לעצור אותם, ולפיכך נשללה מבית המשפט המחוזי הסמכות לחזור ולדון בבקשה, אינה יכולה לעמוד. זאת מן הטעם שאותו מותב סבר שאינו מוסמך לדון בבקשת המעצר וכי הסמכות נתונה לשופט של בית המשפט העליון. גם בטענה השלישית אין ממש. אינו דומה נאשם שטרם הוכרע דינו - שהוא בחזקת זכאי - לנאשם שהורשע בדינו, שחזקה זאת אינה עומדת לו עוד. ואינו דומה נאשם שהורשע ברצח - שדינו "מאסר עולם ועונש זה בלבד" - לנאשם בעבירה קלה, שעונשה קל. חומרת הסכנה לביטחון הציבור, ולביטחונם של מתלוננים ושל עדים, מצידו של נאשם שהורשע ברצח, וכן החשש הסביר שינסה להימלט מאימת הדין, מצדיקים את מעצרו.

4.לפיכך אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, ה' כסלו תש"ס (14.11.99).

ש

ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

99079710.

M02

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בבש 1645/99

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • בש"פ 9519/06מדינת ישראל נ. אבנר בן יאירהחלטה

הלכות

  1. 1בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בבקשת מעצר בשופט יחיד, ואינו חייב לדון בה באותו מותב שהרשיע את הנאשמים.
  2. 2המותב שהרשיע סבר שאינו מוסמך לדון בבקשת המעצר, ולכן לא נשללה הסמכות לדון בה מחדש ולא קיים סיכון כפול.
  3. 3נאשם שהורשע ברצח אינו נהנה מחזקת החפות, ומסוכנותו וחשש ההימלטות מצדיקים את מעצרו גם אם קיים את תנאי השחרור.