בש"פ 7984/20פלוני נ. פלוני

1.

כעולה מהחלטתי מיום 30.11.2020, בית הדין השרעי בטייבה (להלן: בית הדין ) החליט ביום 17.11.2020 ל הטיל על המשיב בהליך שבכותרת קנס בסכום של 3,500 ש"ח מכוח סעיף 2 לחוק בתי-דין דתיים (מניעת הפרעה), התשכ"ה-1965 (להלן בהתאמה: הקנס הראשון ו חוק מניעת הפרעה ). עוד הובא לידיעתי, כי ביום 25.11.2020 ניתנה החלטה נוספת של בית הדין, במסגרתה נדחתה בקשת המשיב לבטל את הקנס הראשון. בהחלטה זו הטיל בית הדין קנס נוסף בסך 700 ש"ח בגין כל הפרה עתידית של המשיב את החלטת בית הדין השרעי (תיק מס' 941/2019) תוך שצוין כי הקנס הוטל מכוח סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 (להלן בהתאמה: הקנס השני ו חוק כפיית ציות ). בנסיבות אלו, הוריתי לצדדים להליך, כמו גם ליועץ המשפטי לבתי הדין השרעיים (להלן: היועץ ) למסור את התייחסותם לגבי הקנסות שהוטלו על המשיב.

2.

היועץ ציין כי הקנס הראשון הוטל על המשיב בשל התנהגותו במהלך הדיון שנשמע בפני בית הדין. היועץ הוסיף ופירט כי המשיב הפריע למהלך הדיון, נקט בלשון בוטה כלפי הנוכחים באולם הדיונים, הרים את קולו והתנהג באופן אלים. בנסיבות אלו, ומשעה שהמשיב לא חדל מהתנהגותו על אף שבית הדין התרה בו מספר פעמים, ציין היועץ כי לגישתו הקנס שהוטל על המשיב הוא מידתי וסביר והוא ניתן בהתאם לסמכותו של בית הדין מכוח חוק מניעת הפרעה. אשר לקנס השני, היועץ ציין כי זה הוטל לאחר שבית הדין מצא שהמשיב הפר החלטה קודמת של בית הדין שעניינה הסדרי ראיה בין המבקשת ובין שני ילדיה הקטינים תוך שהובהר כי הקנס ישולם לטובת אוצר המדינה בגין כל הפרה עתידית של המשיב את ההחלטה האמורה. בנסיבות אלו סבור היועץ כי הקנס השני שהוטל על המשיב ניתן בהתאם לסמכות הקבועה בחוק כפיית ציות ואף הוא מידתי וסביר בנסיבות העניין. תגובות המבקשת והמשיב טרם התקבלו וזאת על אף החלטתי מיום 30.11.2020 וחרף נסיונות חוזרים מצד מזכירות בית המשפט העליון להשיגם.

3.

לאחר שעיינתי בהחלטות בית הדין, לנוכח הנסיבות שתוארו ומהטעמים שפורטו בתגובת היועץ, לא מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לבטל את הקנסות או לשנותם לקולה לפי חוק מניעת הפרעה וחוק כפיית ציות.

אשר על כן, החלטות בית הדין יוותרו על כנן.