בש"פ 7998/14 מדינת ישראל נ. נהוראי איטח

בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), החל מיום 11.12.2014 או עד למתן פסק דין בת"פ 33022-12-13, לפי המוקדם מביניהם.

1.

נגד המשיב הוגש ביום 12.12.2013 כתב אישום המייחס לו, בשני אישומים שונים, ביצוע עבירות של ניסיון לרצח, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים. על פי הנטען באישום הראשון, הטמין המשיב מטען חבלה בביתו של אחר (להלן: המתלונן ) בכוונה להמיתו. נטען, כי הדבר נעשה על רקע סכסוך שהתגלע בין המתלונן ומשפחתו של המשיב, במהלכו נעצרו כמה מבני משפחתו של המשיב בחשד שפגעו במתלונן ואיימו עליו. לאחר הטמנת המטען, כך נטען בכתב האישום, ניסה המשיב פעמים רבות להפעילו מרחוק באמצעות טלפון סלולארי, אך ללא הצלחה. באישום השני, נטען כי המשיב הזדהה בשם בדוי בפני השוטרים שבאו לעצור אותו ולאחר מכן איים על אחד מחוקריו בכך שצעק עליו " יש לך ילדים? תשמור טוב על הילדים שלך ".

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, בטענה שקיימות ראיות לכאורה כי ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום וכי מעשים אלו מקימים עילת מעצר סטטוטורית וחזקת מסוכנות לפי סעיפים 21(א)(1)(ג)(3) ו- 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. ביום 2.1.2014 קבע בית המשפט קמא כי קיימת תשתית ראייתית בעוצמה נמוכה נגד המשיב והפנה אותו לקבלת תסקיר מעצר. בתסקיר שהתקבל התקשה שירות המבחן להעריך את הסיכון הנשקף מהמשיב וזאת נוכח הפער בין הנתונים שמסר אודות עצמו וחומרת העבירות המיוחסות לו. כמו כן, ציין שירות המבחן כי לא ברור עד כמה חלופת המעצר המוצעת בבית הוריו של המשיב תוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו וזאת נוכח קרבת החלופה לביתו של המתלונן, היעדרות אביו של המשיב מהבית והעמדות המגוננות שהשמיעו אמו ואחיו בפני שירות המבחן. לפיכך, המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את המשיב ממעצר.

3.

ביום 21.1.2014, הורה בית המשפט קמא לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו, ציין בית המשפט קמא כי לא הוצגו בפניו טעמים מיוחדים המצדיקים לשחרר את המשיב לחלופת מעצר על אף המלצתו של שירות המבחן שלא לעשות כן. לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי נוכח העובדה שלא הוצגה בפניו חלופת מעצר אחרת מזו שנשללה על ידי שירות המבחן אין מנוס מלהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. עם זאת, קבע בית המשפט קמא כי אין בכך כדי למנוע מהמשיב להציג חלופות מעצר נוספות, וככל שיוצעו חלופות כאמור תיבחן מחדש החלטת המעצר. ביום 20.2.2014, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור אותו עד תום ההליכים בה הציג חלופת מעצר חדשה ובית המשפט קמא הורה לשירות המבחן לערוך תסקיר משלים בו תיבחן החלופה המוצעת. בתסקיר שהוגש התרשם שירות המבחן כי נשקף סיכון מהמשיב והעריך כי אין בחלופת המעצר החדשה כדי לאיינו. לפיכך, חזר שירות המבחן על המלצתו שלא לשחרר את המשיב ממעצר. בדיון שהתקיים לאחר קבלת התסקיר המשלים ביקש בא כוחו של המשיב לחזור בו מהבקשה לעיון חוזר והיא נמחקה.

4.

משפטו של המשיב לא הסתיים במהלך תשעה חודשי המעצר שחלפו מאז הגשת כתב האישום, ומשכך ביקשה המדינה את הארכת מעצרו בהתאם להוראות סעיף 62 לחוק המעצרים, בתשעים ימים נוספים החל מיום 12.9.2014. בהסכמת בא כוחו של המשיב, קיבל בית משפט זה (כב' השופט נ' הנדל ) את הבקשה והורה להאריך את מעצרו כמבוקש. תשעים הימים בהם הוארך מעצרו של המשיב בפעם הראשונה עתידים להסתיים ביום 11.12.2014, ומכאן הבקשה שלפניי בה עותרת המדינה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

5.

לטענת המדינה נשקפת מן המשיב מסוכנות רבה הנלמדת מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום והיא מדגישה בהקשר זה כי מעשיו של המשיב סיכנו לכאורה לא רק את המתלונן אלא גם את אשתו ובתו אשר שהו יחד עמו בבית בעת שנעשו הניסיונות להפעיל את מטען החבלה שהוטמן בו. עוד מדגישה המדינה את העובדה שהמשיב איים לכאורה לפגוע בילדיו של אחד מחוקריו. אשר לקצב התקדמות ההליך, טוענת המדינה כי תחילה התעכב משפטו של המשיב בשל בקשות דחייה שונות שהגיש בא כוחו לשם קבלה ולימוד של חומרי החקירה וכי עתה יש התקדמות של ממש בשמיעת הראיות ופרשת התביעה צפויה להסתיים עד סוף החודש. בהתייחס לעובדה שאחד מעדי התביעה בתיק טרם אותר הצהירה המדינה כי במידה ולא יאותר העד עד לסוף החודש, היא תוותר על עדותו.

6.

לטענת המשיב, נוכח העובדה שעד התביעה שלא אותר הוא עד מרכזי והעובדה שנדרשת הגשת חוות דעת ועדות מומחה מטעם התביעה בנוגע לאיכוני הטלפון הסלולארי ששימש לניסיונות להפעיל את מטען החבלה, אין יסוד לטענת המדינה לפיה פרשת התביעה תסתיים עד סוף החודש הנוכחי. עוד נטען, כי במסגרת פרשת ההגנה מתעתדת הסנגוריה להעיד מספר עדים ועל כן אין לצפות כי שמיעת הראיות תסיים בעתיד הקרוב. לעניין חלופת המעצר נטען כי אביו של המבקש שב לאחרונה מחו"ל והוא צפוי לשהות בבית המשפחה בחצי השנה הקרובה. עוד נטען, כי המתלונן עזב את ביתו ואינו גר עוד בסמיכות למשפחתו של המשיב. בנסיבות אלו, ונוכח הזמן הרב שחלף מאז תחילת ההליך, מבקש המשיב לבחון בשנית את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו.

7.

דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא כי בעת בחינת הארכת מעצרו של נאשם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים שוקל בית המשפט את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וכן את קצב התקדמות משפטו ( בש"פ 7159/14

מדינת ישראל נ' פלוני (2.11.2014)) ועוד נפסק כי ככל שההליך המשפטי הולך ומתמשך תיטה הכף, ככלל, אל עבר שחרור של הנאשם לחלופת מעצר, אך כל מקרה נשקל לגופו לעניין הנסיבות והגורמים שהובילו להתמשכות ההליך (בש"פ 6026/14 מדינת ישראל נ' רוג'ה

(17.9.2014)). מסוכנותו הגבוהה של המשיב נלמדת במקרה דנן מן העבירות החמורות המיוחסות לו ושירות המבחן העריך אף הוא כי נשקף ממנו סיכון ברמה גבוהה, בהינתן הסכסוך עם משפחת המתלונן. לכך יש להוסיף כי לאחרונה הורשע המשיב על פי הודאתו בתיק אחר בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ונגזרו עליו חודשיים מאסר על תנאי (ת"פ 2451-02-12). אשר לקצב התקדמות ההליך, נראה כי מאז הגשת כתב האישום חלף פרק זמן לא מבוטל, אך הדבר נובע בחלקו מבקשות דחייה שהגיש בא כוחו של המשיב לצורך קבלת חומר החקירה ולימוד החומר. זאת ועוד, עד עתה נשמעו מרבית עדי התביעה והמדינה עדכנה כי פרשת התביעה צפויה להסתיים בישיבה הקרובה הקבועה ליום 31.12.2014. ישיבה נוספת קבועה ליום 18.1.2015 לשמיעת פרשת ההגנה. בנסיבות אלה נראה כי ניתן לסיים את שמיעת התיק בתוך תקופת האורכה שנתבקשה, ובאיזון הראוי שבין מסוכנותו של המשיב ובין קצב התנהלות הדיון אני סבורה כי לעת הזו נוטה הכף על כן אל עבר הארכת מעצרו של המשיב.

הבקשה מתקבלת, אפוא. מעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים נוספים החל מיום 11.12.2014 או עד למתן פסק דין בת"פ 33022-12-13, לפי המוקדם מביניהם.