בש"פ 8029/09 עזריה זרבאילוב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"ת 24724-09-09 מיום 30.9.2009 שניתן על ידי כב' השופט י' כהן ובו נדחה ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום בחיפה במ"ת 17269-08-09 מיום 2.9.2009 שניתן על ידי כב' השופט

ע' קוטון ובה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר נגד העורר.

כתב האישום

1.

ביום 23.8.2009 הוגש לבית משפט השלום בחיפה כתב אישום כנגד העורר ושניים נוספים - הם הנאשמים 2 ו-3 בכתב האישום (השלושה יקראו להלן: הנאשמים ). כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, עבירה לפי סעיף 413ו' בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של חבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413ה' בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין ועבירה של החזקת כלי פריצה לרכב לפי סעיף 413ז' בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

2.

בכתב האישום שני אישומים. על פי האישום הראשון, ביום 18.8.2009 בסמוך לשעה 15:10 הגיעו הנאשמים לרחוב יפה נוף בחיפה ברכב מסוג יונדאי גץ (להלן: הרכב ) כאשר העורר נוהג ברכב והשניים הנוספים נמצאים עימו ברכב. ברחוב יפה נוף 60, התפרצו הנאשמים ביחד לרכב מסוג יונדאי. הנאשם 3 ירד מהרכב, דחף את מנעול דלת תא המטען בכוח, ותוך שהוא גורם נזק למנעול ופתח את תא המטען. בהמשך, הוציא הנאשם 3 מתא המטען תיק אדום וחיטט בו, כאשר הנאשם 2 מצטרף אליו ובודק את התיק. משלא מצאו דבר, עזבו את המקום ברכבם.

3.

על פי המתואר באישום השני, בהמשך לאירועים שתוארו לעיל, הגיעו הנאשמים לטיילת לואי ברחוב יפה נוף בחיפה. הנאשמים התפרצו לרכב מסוג שברולט, כך שנאשם 3 עלה לטיילת על מנת לתצפת על המקום לבל יופרעו, נאשם 2 ירד מהרכב וניגש לרכב השברולט וניסה לפתוח את דלת הרכב. משלא הצליח, חזר לרכב כאשר כל אותה העת יושב בו העורר ושומר לבל יופרעו. הנאשם 2 פתח את תא המטען של הרכב, הוציא מברג ובעזרתו פתח את דלת רכב השברולט ונכנס פנימה. הנאשם 2 חיטט ברכב השברולט ומשלא מצא דבר לגנוב, יצא ממנו ונכנס לרכב בו המתין לו העורר. זמן קצר לאחר מכן נעצרו הנאשמים כאשר ברשותם, בתוך הרכב, כלי פריצה הכוללים: פלייר וארבעה מברגים.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

4.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לבית משפט השלום למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם לפי סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) (להלן: חוק המעצרים ). בבקשתה טענה המשיבה כי ברשותה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום ובהן: דוחות פעולה של שוטרים אשר תצפתו על הנאשמים והבחינו בהם בשעת מעשה וכן הודאת הנאשם 3. המשיבה טענה כי במקרה דנן קיימת עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים שכן העבירות המיוחסות לנאשמים מעידות על סכנה לשלום הציבור, בטחונו ורכושו. בהתייחס לעורר, טענה המשיבה כי אומנם אין לו הרשעות קודמות, אולם אין בכך כדי להפחית ממסוכנותו שכן הוא חבר לשני הנאשמים האחרים, הסיע אותם ברכבו למקום ביצוע העבירות, המתין להם בסמוך והחזיק כלי פריצה אשר שימשו את שני הנאשמים האחרים בביצוע העבירות. לבסוף נטען כי אין כל חלופת מעצר אשר יש ביכולתה לאיין את מסוכנותם של הנאשמים.

החלטת בית משפט השלום

5.

החלטת בית משפט השלום בבקשת המשיבה ניתנה ביום 2.9.2009. בהחלטתו קבע בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה כנגד הנאשמים וזאת לאור מעקב שניהלו שוטרים אחרי פעילות השלושה והדוחות שרשמו. בנוסף ציין בית משפט השלום כי הנאשם 3 הודה בחקירתו במיוחס לו ביחס לאישום הראשון, למרות שסרב להרחיב ביחס לפעילותם של העורר ונאשם 2 מאחר וטען בפני החוקר כי המשטרה "יודעת הכל" לאור המעקב. בנוסף קבע בית משפט השלום כי במקרה דנן קיימת עילת מעצר. בנימוקיו ציין בית משפט השלום, כי נסיעתם המשותפת של הנאשמים עובר לביצוע הפריצות, העובדה כי אינם מתגוררים בסמוך למקום ההתפרצות, הצטיידותם בכלי פריצה שאותרו ברכבו של העורר, ביצוע סיור מוקדם בחניון והתבוננות בכלי רכב, כפי שעולה מדו"חות המשטרה, בדיקת תכולת התיק ברכב היונדאי על ידי הנאשמים 2 ו-3 כאשר העורר ממתין להם בסמוך ברכבו, הפריצה לרכב הנוסף על ידי הנאשם 2 כאשר הוא שב אל רכבם ונוטל כלי פריצה בעוד העורר ממתין בסמוך ברכבם ואילו הנאשם 3 נמצא במקום גבוה יותר ממנו ניתן לתצפת, כל אלו מבססים את סבירות ההנחה כי מדובר בהתארגנות משותפת, בהצטיידות ברכב ו"כלי עבודה", בהגעה מתוכננת ויזומה לאזור מסוים והכל על מנת לבצע פעילות עבריינית. עוד נקבע כי פעילותם המשותפת של הנאשמים מקימה יסוד סביר לחשש שהם יסכנו את ביטחון הציבור וביטחון רכושו. עוד ציין בית משפט השלום כי יש לזכור שפעילותם של הנאשמים נפסקה רק בעקבות מעצרם על ידי אנשי המשטרה אשר עקבו אחר מעשיהם. בהתייחס לעורר קבע בית משפט השלום כי לעומת הנאשמים 2 ו-3 הוא אכן נעדר הרשעות קודמות וכי אין מקום להתייחס לתיקי חקירה התלויים ועומדים נגדו. יחד עם זאת, נקבע כי לא ניתן להתעלם מן העובדה כי העורר היה זה שהחזיק ברכב בו הגיעו הנאשמים ומן העובדה כי הוא חסר כתובת מגורים קבועה ומכאן כי קיים חשש להתחמקותו מהליכי שפיטה.

6.

בהתייחס לאפשרות של חלופת מעצר, קבע בית משפט השלום כי זו לא הוצגה לבית המשפט, שכן באי כוחם של הנאשמים סברו כי במקרה דנן לא מתקיימת כלל עילת מעצר. לפיכך, ובהעדר חלופה הולמת הורה בית משפט השלום על מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. לאחר מתן ההחלטה ביקשו באי כוח העורר ונאשם 3 לדחות את הדיון ביום, וזאת על מנת לנסות לאתר חלופת מעצר מתאימה. בית משפט השלום נעתר לבקשה והורה על המשך הדיון ביום 3.9.2009.

7.

בדיון שהתקיים בבית משפט השלום ביום 3.9.2009 בשאלת חלופת המעצר, קבע בית משפט השלום כי ניתן לתת בעורר ובהוריו את האמון הנדרש על מנת לשחררו לחלופת מעצר בביתם של האחרונים. בנוסף ציין בית משפט השלום את העובדה שהעורר נעדר הרשעות קודמות. לפיכך הורה בית משפט השלום כי העורר ישהה בתנאי מעצר בית מלא ומוחלט בבית הוריו. עוד נקבע כי העורר יפקיד סכום בסך 5,000 ש"ח לצורך הבטחת התייצבותו למשפט. בנוסף אסר בית משפט השלום על יציאתו של העורר מן הארץ והורה על הפקדת דרכונו. נקבע כי תחתמנה שלוש ערבויות צד ג' על סך 5,000 ש"ח כל אחת, על ידי הוריו ואחיו. שוטרי משטרת ישראל יוכלו להיכנס לבית ההורים לצורך בדיקת התנאים המגבילים.

החלטת בית המשפט המחוזי

8.

על החלטת בית משפט השלום מיום 2.9.2009 לפיה קיימת עילת מעצר בעניינו של העורר הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 30.9.2009 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בה נדחה הערר. בית המשפט המחוזי קבע כי עבירות הרכוש אינן מקימות את חזקת המסוכנות הסטטוטורית וכי יש לבחון במקרים שכאלה האם קיימת מסוכנות קונקרטית בנאשם. במקרה דנן, נקבע כי על אף העובדה שלעורר אין עבר פלילי, מדובר בהתארגנות של שלושה אנשים, שהגיעו מחוץ לעיר והצטיידו בכלים מתאימים כדי לפרוץ למכוניות, וביצעו שתי עבירות בזו אחר זו. לפיכך, נקבע כי הנסיבות מלמדות על מסוכנות קונקרטית המקימה עילת מעצר.

9.

על החלטה זו מונח הערר שלפניי.

הטענות בערר

10.

העורר, באמצעות בא כוחו, עו"ד שי לוי, טוען כי שגו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כאשר קבעו כי בענייננו מתקיימת עילת מעצר. על פי הנטען, העבירות נשוא כתב האישום אינן מהוות עילת מעצר סטטוטורית או עילת מעצר על פי פסיקת בית משפט זה, המחייבות חלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא. נטען כי לא מדובר במקרה דנן בהתארגנות מתוחכמת או בהצטיידות מיוחדת המקימות, במקרים מסוימים של עבירות רכוש, עילת מעצר. בא כוח העורר טוען כי מדובר בעבירת רכוש מהמדרג הנמוך ביותר. עוד מוסיף בא כוח העורר ומציין כי לעורר אין הרשעות פליליות קודמות. לפיכך נטען כי לא קיימת עילת מעצר וכי ניתן לשחרר את העורר בתנאים שיבטיחו את התייצבותו להליכי המשפט.

טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי

11.

העורר באמצעות בא כוחו, עו"ד שי לוי, חזר וטען כי במקרה דנן לא קמה עילת מעצר. לטענתו מדובר בעבירה שהיא ברף הנמוך ביותר של עבירות הרכוש ולא מדובר באותן עבירות רכוש אשר נקבע לגביהן בפסיקה שהן מקימות עילת מעצר. נטען כי לא

מדובר בעבירות שנעשו בתחכום, כאשר כלי הפריצה היו פלייר ומברגים. נטען כי סיבת הגעתם של הנאשמים למקום היתה העובדה שחברתו של אחד מהם גרה בסמוך. עוד נטען, כי במסגרת השיקולים יש לזכור כי העורר היה הנהג ברכב ולא ירד ממנו וכי בניגוד לשני הנאשמים האחרים הוא נעדר עבר פלילי. בהתייחס להעדר כתובת מגורים קבועה, הרי שלטענת בא כוח העורר אין הדבר רלוונטי שכן לאביו כתובת מגורים קבועה והוא מלווה את העורר ומוכן להיות מפקח עליו.

12.

מנגד, המשיבה, באמצעות באת כוחה – עו"ד עדי מנחם, טענה כי החלטת בית משפט השלום מפורטת, כי מדובר בעורר שחבר לשניים אחרים, כאשר כל השלושה הצטיידו ברכב וכלי פריצה והגיעו למקום שאינו קרוב למקום מגוריהם. מדיווח המשטרה עולה כי הנאשמים בחנו רכבים שונים וכי מעשיהם הופסקו רק בשל התערבות המשטרה. מעבר לכך טוענת באת כוח המשיבה כי בחקירה ציין העורר כי הוא נעדר כתובת מגורים קבועה ולפיכך ישנו חשש להתחמקות מהליכי משפט. המשיבה סבורה כי האיזון בין מסוכנותו של העורר לבין העדר העבר הפלילי של העורר, בא לידי ביטוי בחלופת המעצר שנקבעה על ידי בית משפט השלום, כאשר לטענתה שחרורו של העורר לא יאיין את המסוכנות. לבסוף נטען כי בתיק היתה הקראה וכי הוא קבוע לדיון בעוד יומיים. לטענתה לא מדובר בתיק רחב היקף והוא לא צפוי להימשך זמן רב.

הכרעה

13.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי טענות על פה, לא בלי לבטים החלטתי כי דין הערר להידחות. העבירות המיוחסות לעורר הינן עבירות רכוש, אשר אינן מקימות חזקת מסוכנות מכוח הדין. יחד עם זאת, הלכה היא, כי במקרים מסוימים ניתן יהיה להורות על מעצרו של נאשם בשל מסוכנותו גם בעבירות מסוג זה [ראו: בש"פ 6539/07 יהושוע נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.8.2007)].

בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, 272 (1998) (להלן: עניין פרנקל ) נקבע כי "עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור". כפי שציינתי בעבר, המבחנים שנקבעו בהלכת פרנקל אינם צריכים להתקיים במצטבר על מנת שתקום עילת מעצר בעבירות רכוש (ראו: בש"פ 10350/08 הייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.12.2008) בפסקה 12). בענייננו ניתן לומר כי השלושה חברו יחד והתארגנו לביצוע העבירות ואף נדמה כי חלקו ביניהם את התפקידים, כך שתפקידו של העורר היה להסיעם למקום ביצוע העבירות ואף לתצפת על השטח. בנוסף, על פי כתב האישום הצטיידו הנאשמים באמצעי פריצה. יחד עם זאת, ספק בעיני אם זהו המקרה אליו כוונה הלכת פרנקל . ואולם, במקרה דנן איני נדרש להכריע בשאלה זו נוכח העובדה כי לדעתי קמה בענייננו עילת מעצר נוספת, שעילתה חשש מהתחמקות מהליכי שפיטה (בהתאם לסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים) וזאת בשל העדר כתובת מגורים קבועה לעורר עליה עמד גם בית משפט השלום. בעניין זה טענת בא כוח העורר לפיה לאביו של העורר כתובת מגורים קבועה אינה יכולה לסייע לעורר שכן לא ניתן להבטיח כי העורר ימשיך לשהות בכתובת מגורים זו לו ישוחרר. על העובדה כי לעורר אין כתובת מגורים קבועה ניתן ללמוד מעדויות הוריו של העורר במסגרת הדיון שנערך ביום 3.9.2009 בבית משפט השלום. אביו של העורר ציין כי "הרבה זמן משיב 1 [העורר בענייננו-י.ד.] לא גר בבית. הוא הלך למקום אחר. אני לא בטוח באיזה מקום הוא גר עד עכשיו". אמו של העורר העידה כי "הרבה שנים הוא כבר לא גר בבית". לפיכך, נדמה כי לאור האמור קיימת במקרה דנן עילת מעצר, כאשר האיזון הראוי במקרה זה הינו חלופת המעצר, במעצר בית בבית הוריו של העורר, כפי שנקבעה על ידי בית משפט השלום.

14.

אשר על כן, הערר נדחה.