בש"פ 8042/10 מדינת ישראל נ. חסן ג'האלין

בקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים שיחלו ביום 13.11.2010, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) או עד למתן פסק דין ב-ת.פ.ח 1198/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים ב' אזולאי – נשיא, נ' זלוצ'ובר וצ' צפת), לפי המוקדם מביניהם.

כתב האישום

1.

ביום 21.11.2008 הוגש כתב אישום נגד המשיב, הוא הנאשם 4 וארבעה אחרים, הם הנאשמים ,5 1,2,3 בפרשה. כתב האישום מייחס לנאשם 1 אישום אחד, לנאשם 2 שני אישומים, לנאשם 3, שני אישומים ולנאשמת 5, שלושה אישומים. כתב האישום מייחס למשיב ארבעה אישומים, ובהם עבירות כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ; 2 עבירות אינוס בנסיבות מחמירות לפי סעיף 345(ב)(4) + 345(א)(1) לחוק העונשין ; 2 עבירות מעשה מגונה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 348(ב) + סעיף 345(ב)(4) + סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין ; 2 עבירות הדחה לחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין.

2.

על פי האישום הראשון , ביום 29.5.2008 ברחה א.א, ילידת 1989 (להלן: המתלוננת ) מבית הוריה שבכפר כסייפה. משנמצאה על ידי המשטרה, הועברה על ידי רשויות הרווחה לחסותו של הנאשם 1. יצוין כי הנאשם 2 הוא דודה של המתלוננת, והמשיב נשוי לנאשמת 5.

בהמשך המתלוננת שבה לבית הוריה, אך ברחה שוב. היא אותרה שוב על ידי המשטרה והועברה לרשויות הרווחה ללא ידיעת משפחתה. ביום 21.7.2008 קשרו הנאשמים 1-3 קשר לחטוף את המתלוננת, לאלץ אותה לחשוף את מקום הימצאו של אדם עימו הייתה בקשר ולאלצה להתחתן עם אחר. לשם כך הם פנו לשלושה חוטפים. החוטפים חטפו את המתלוננת מצומת כסייפה והעבירוה לנאשמים 1-3, אשר העבירו אותה למקום באזור כפר שמואל, שם החזיקו אותה, איימו עליה והנאשם 3 הכה אותה. בהמשך, הנאשמים 2-3 העבירוה לביתם של המשיב והנאשמת 5 בישוב עזריה, שם הוחזקה על ידי המשיב והנאשמת 5 במשך חמישה ימים. על פי האישום השני , לאחר שהמתלוננת ניסתה לברוח המשיב איים עליה שיכלא אותה ויהרוג אותה ואף כלא אותה במערה מתחת לביתו. סמוך לכליאת המתלוננת הגיעו הנאשמים 2-3 למערה, חקרו אותה ולבסוף סחטו ממנה הסכמה להינשא לאחר. ביום 8.8.2008 הנאשם 2 והמשיב הוציאו את המתלוננת מהמערה ולאחר מספר שעות השיאו אותה לבן דודה. על פי האישום השלישי , בעת שהמתלוננת הייתה כלואה במערה וקשורה בשרשראות, המשיב הכה אותה, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בכוח וללא הסכמתה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות ודימום מפיה. בהמשך המתלוננת סיפרה על האירוע לנאשמת 5, אשר בתגובה הכתה אותה. על פי האישום הרביעי , ביום 26.10.2008 המשיב והנאשמת 5 היו עצורים לצרכי חקירת האישומים נשוא כתב האישום. לאחר שהושארו ביחידות הזהיר המשיב את הנאשמת 5 שלא תגיד דבר בכוונה להניאה ממסירת הודאה בחקירתה. בסמוך לכך, הורה המשיב לנאשמת 5 לומר שהיא אינה מכירה את המתלוננת.

הליכי המעצר נגד המשיב

3.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה צוין כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. עוד נטען כי שחרור המשיב עלול לסכן את ביטחון המתלוננת וביטחון הציבור וכי קיים יסוד סביר לחשש מפני שיבוש הליכי משפט משום שהמשיב אינו תושב ישראל ומשום שמיוחסות לו עבירות של הדחה בחקירה. לאחר מספר דיונים שהתקיימו בבקשה (ודחיית מועד של שני דיונים נוספים) ביום 22.12.2008 הגיש בא כוח המשיב בקשה לשחרר את המשיב מכיוון שחלפו 30 יום מאז תחילת מעצרו. ביום 23.12.2008 בית המשפט (השופטת ו' מרוז) דחה את הבקשה בקובעו כי המעצר מעוגן בדין. שכן, מדובר בתיק סבוך ומורכב. בנוסף, הסנגורים אומנם ניסו להצביע על חולשת הראיות לכאורה, אך לא טענו להעדר ראיות. עוד הוסיף בית המשפט כי בית המשפט בתיק העיקרי הקדיש שלושה מועדים לשמיעת טיעוני הצדדים בדבר הראיות לכאורה וכי בעדות המתלוננת יש את קצה הראיה הנדרש לצורך המשך מעצרו של המבקש עד למתן החלטה אחרת. על כן, קבע בית המשפט כי המשך מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת הוא כדין.

4.

ביום 5.2.2009, לאחר שבית המשפט קבע כי בידי המבקשת ראיות לכאורה למעשי המשיב, כי קיימת בעניינו עילת מעצר ולאחר שהורה על הגשת תסקיר בעניינו, התקיים דיון בו המבקשת טענה שיש לעצור את המשיב ושאר הנאשמים, בעוד ב"כ המשיב טען שיש לשחררו. מכיוון שהערב המוצע למשיב לא התייצב לדיון ולבקשת ב"כ המשיב - נדחה מועד הדיון. בדיון הבא שהתקיים נחקר הערב המוצע. ביום 23.9.2009 ניתנה החלטת בית המשפט בעניינם של המשיב ושל הנאשמים 1-3. בית המשפט הורה לשחרר בתנאים מגבילים את הנאשם 1 לאור חלקו הקטן בביצוע המעשים ולאור התסקיר החיובי בעניינו והחלופה הראויה שהוצעה, ועל מעצר עד תום ההליכים של המשיב

ושל הנאשמים 2-3. לגבי המשיב, בית המשפט קבע כי ממעשיו החמורים המיוחסים לו בכתב האישום, ואשר נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצועם, נשקפת מסוכנות. כמו כן, שירות המבחן לא מצא חלופת מעצר הולמת לגביו שעשויה לאיין מסוכנות זו. בית המשפט הוסיף כי כאשר עסקינן בעבירת אינוס, כבר נאמר בפסיקה כי רק בנסיבות מיוחדות ניתן להסתפק לגביה בחלופת מעצר. על כן, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

5.

ביום 20.4.2009 הגיש הנאשם 3 ערר על דחיית בקשתו לעיון חוזר. בית משפט זה (השופט ח' מלצר) קיבל את הערר והורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי לשם קביעת תנאים לשחרורו. קבלת הערר הייתה מהטעם שעדות המתלוננת נחלשה לאור סתירות שהתגלו בעדותה. כמו כן, בית המשפט הוסיף כי מאחר שהנאשם 1 שוחרר לחלופת מעצר, ולכאורה חלקו בפרשה היה משמעותי וכי קיימת זהות באישומים המיוחסים לו ולנאשם 3, יש לקחת בחשבון את שיקול השוויון בין שניהם. בית המשפט הוסיף כי תסקיר המבחן בעניינו של הנאשם 3 חיובי. ביום 29.6.2010 הורה בית המשפט המחוזי (השופט י' פלפל) לשחרר בתנאים מגבילים גם את הנאשם 2, לאחר שהלה ביקש עיון חוזר בהחלטת מעצרו. נימוק השחרור היה תסקיר חדש שהוגש בעניינו, שהמליץ על שחרורו. ביום 8.3.2009 הורה בית המשפט גם על שחרורה בתנאים מגבילים של הנאשמת 5, לאור המלצת תסקיר המבחן בעניינה. ביום 6.9.2009, דחה בית המשפט את בקשתו של המשיב לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים, וזאת לאחר שני דיונים בבקשה זו.

6.

בהמשך, המשיב הגיש ערר על מעצרו לבית משפט זה. ביום 13.7.2009 דחה בית המשפט (המשנה לנשיאה, א' ריבלין) את בקשתו. המשנה לנשיאה קבע, בהסתמך על החלטת המחוזי שדחתה את בקשתו של המשיב לעיון חוזר, כי למשיב מיוחסות עבירות שונות מאלה שיוחסו לנאשמים ששוחררו, וביניהן אינוס ומעשה מגונה בנסיבות מחמירות. בית המשפט ציין גם כי המתלוננת לא חזרה בה מעדותה לגבי המשיב וכי התסקיר בעניינו שלילי. כן הוסיף המשנה לנשיאה כי התעלמות התביעה מרצח האדם אשר איתו המתלוננת הייתה בקשר מקהה מחומרת המעשים וכי רק בגין צירוף נסיבות חריג שאר הנאשמים מהלכים חופשי. שכן, על פי המתואר בכתב האישום בגין קשר זה כזכור המתלוננת נחטפה. לפיכך, ערר המשיב נדחה.

7.

משלא נסתיים משפטו של המשיב בחלוף תשעת החודשים בהם שהה במעצר, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. ביום 20.8.2009 קיבל בית משפט זה (השופטת א' חיות) את הבקשה, ובהסכמת המשיב הוארך מעצרו בתשעים ימים, החל מיום 21.8.2009. ביום 9.11.2009 קיבל בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) בקשה שנייה להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים, ובהסכמת המשיב הוארך מעצרו בתשעים ימים החל מיום 19.11.2009. ביום 17.2.2010 קיבל בית משפט זה (השופטת א' פרוקצי'ה) בקשה שלישית להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים, ובהסכמת המשיב הוארך מעצרו בתשעים ימים, החל מיום 17.2.2010. משלא נסתיים משפטו של המשיב, הגישה המבקשת בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

8.

ביום 17.5.2010 קיבל בית משפט זה (השופטת ע' ארבל) את הבקשה והורה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 18.5.2010. הטעמים לקבלת הבקשה היו שהתיק נמצא לקראת סיום – סיכומי הצדדים כבר הוגשו ונקבע מועד להכרעת הדין, ליום 9.6.2010. על אף שמועד מתן הכרעת הדין נדחה בעבר, כך נקבע, אין להניח שיידחה שוב מכיוון שהדחיות הקודמות נבעו מעיכובים בהגשת סיכומי ב"כ הנאשמים. עוד התייחס בית המשפט לחומרת מעשי המשיב ולהחלטת המשנה לנשיאה ריבלין שפורטה לעיל, לפיה אין להשוות בין המשיב ליתר הנאשמים. בית המשפט

גם הזכיר את הערת המשנה לנשיאה לפיה רק בגין צירוף נסיבות חריג מהלכים הנאשמים האחרים חופשי. כמו כן, צוין כי הקשיים הראייתיים שעלו מעדות המתלוננת אינם נוגעים למשיב וכי מכל מקום מקומה של טענה כזו בבקשה לעיון חוזר שצריך שתוגש לבית המשפט המחוזי. משלא הסתיים משפטו של המשיב, הוגשה בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. ביום 3.8.2010 קיבל בית משפט זה (השופט א' גרוניס) את הבקשה, ובהסכמת המשיב האריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים, החל מיום 16.8.2010.

הבקשה הנוכחית להארכת מעצר

9.

הבקשה הנוכחית היא בקשה שישית. המבקשת פירטה אודות מהלך הדיונים בתיק העיקרי, ולדבריה עד ליום 6.6.2010 נסתיימה שמיעת הראיות בפרשה והתיק נקבע למתן הכרעת דין ביום 9.6.2010. ביום 6.6.2010 נדחה מועד הכרעת הדין ליום 6.7.2010 מטעמי בית משפט. בהמשך, מועד זה נדחה ליום 14.7.2010, ולאחר מכן נדחה שוב ליום 6.9.2010, כאשר שתי הדחיות מטעמי בית משפט. ביום 29.7.2010 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב מתן הכרעת דין לאור גילויו של חומר חקירה חדש המחייב ביצוע השלמת חקירה. יום לפני הגשת בקשה זו, נודע למבקשת כי המתלוננת הגישה תלונה בגין אונס כנגד אדם נוסף, וחזרה בה מתלונתה. ביום 2.8.2010 הודיעה המבקשת כי החקירה נערכה ביום 30.7.2010 וכי אין צורך בהמשך עיכוב מתן הכרעת הדין. בדיון ביום 6.9.2010 הודיעו הצדדים על הסכמתם להגיש את חומר החקירה החדש, ללא זימון עדים והצדדים ישלימו סיכומיהם בכתב. ביום 20.9.2010 הוגשו סיכומי התביעה וביום 4.10.2010 הוגשו סיכומי ההגנה. התיק נקבע להשלמת סיכומים בע"פ ליום 26.10.2010. במועד זה החליט בית המשפט לזמן מחדש את המתלוננת בקשר לחומר החקירה החדש והדיון נקבע ליום 29.11.2010. המבקשת מציינת כי אין לכחד שההליכים נגד המשיב התמשכו, וכי גם לפני הגשת חומר החקירה החדש מועד הכרעת הדין נדחה מספר פעמים. ואולם, מאחר שכעת התיק בשלב מתקדם ובשים לב למסוכנות המשיב הרי שהאינטרס הציבורי מחייב את השארת המשיב במעצר. כן הוסיפה המבקשת שאין בהשלמת החקירה כדי לשנות את ההערכה בדבר המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

10.

עוד חזרה וטענה המבקשת כי מסוכנות המשיב נלמדת מחומרת מעשיו, וכי ממעשיו עולה כי מדובר בעבריין המסכן את שלום הציבור בכלל ואת שלומה של המתלוננת בפרט. המבקשת בהקשר זה מוסיפה ומדגישה כי בפרשה זו אדם נרצח, כאשר חטאו הסתכם בכך שהיה בקשר עם המתלוננת. כמו כן, העונש הצפוי למשיב אם יורשע, והיותו תושב השטחים ללא אישור שהיה בישראל, מקימים חשש קונקרטי להימלטותו מהדין. לאור כל האמור לעיל, מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים, החל מיום 13.11.2010 או עד מתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם מביניהם.

11.

ב"כ המשיב מתנגד לבקשה. הוא עומד על כך שהיו מספר דחיות במתן הכרעת הדין ביוזמת בית המשפט, והנה, שוב נראה כי אין המשפט מסתיים. לדבריו בשלב זה נקודת

האיזון הוסטה ויש מקום לבחון שחרור בערובה.

דיון והכרעה

12.

לא בלי היסוס החלטתי להיעתר גם לבקשה זו. קשה להעריך מה השפעת העדות הנוספת, אם בכלל, על מצב הראיות בעניינו של המשיב. העדות הנוספת קבועה לסוף חודש זה. ואם כתוצאה ממנה יהיה מקום לבקש עיון חוזר בהחלטה זו – זכויות המשיב שמורות.

לכאורה נשקפת מסוכנות מן המשיב וקיים גם חשש להימלטותו מהדין. מן הצד האחר – משפט זה התארך עוד ועוד, והגיע העת לסיימו. זו הפעם אני נעתרת לבקשה ומורה על מעצרו של המשיב ב-90 יום שתחילתם ביום 13.11.2010.