בש"פ 903/11 מדינת ישראל נ. חסן ג'האלין

א.

בקשה שביעית להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים יום החל מיום 11.2.11 או עד מתן פסק הדין בתיק תפ"ח 1198/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. עניינו של התיק יובא להלן.

רקע והליכים

ב.

עיקרי הדברים מפורטים בהחלטת השופטת נאור מיום 7.11.10 (בש"פ 8042/10) ובהחלטות קודמות של בית משפט זה, ועל כן יוצגו העובדות אך בקיצור. נגד המשיב, יליד 1963, ונגד ארבעה אחרים, הוגש כתב אישום שברקעו פרשת חטיפתה, כליאתה, ואינוסה של המתלוננת. כתב האישום מייחס למשיב ארבעה אישומים, ובהם עבירות כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; שתי עבירות אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(ב)(4) וסעיף 345(א)(1) לחוק; שתי עבירות מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 348(ב), סעיף 345(ב)(4), וסעיף 345(א)(1) לחוק; שתי עבירות הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק. על פי הנטען באישום הראשון , בלילה שבין 21.7.08 ל-22.7.08, בהתאם להנחייתם של הנאשמים האחרים, חטפו שלושה חוטפים את המתלוננת והעבירוה לידי הנאשמים האחרים. זאת, לאחר ששוחחה בטלפון עם פלוני שעמו היתה בקשר ושאינו עוד בין החיים. הנאשמים האחרים העבירו את המתלוננת למקום באזור כפר שמואל, ובהמשך העבירוה לבית המשיב ואשתו (היא הנאשמת 5 בכתב האישום). המשיב ואשתו החזיקו את המתלוננת בביתם והשגיחו לבל תברח. על פי האישום השני , לאחר שהמתלוננת ניסתה לברוח, איים עליה המשיב שיכלא אותה ויהרגנה, ובהמשך כלאה במערה הסמוכה לביתו. סמוך לכליאתה סחטו ממנה שניים מן הנאשמים האחרים הבטחה להינשא לבן-דודה בעל כורחה, וביום 8.8.08 הוצאה מן המערה על ידי המשיב ונאשם נוסף ובו ביום הושאה לבן-דודה. באישום השלישי נטען, כי בעת שהיתה המתלוננת כלואה וכבולה בשלשלאות במערה, הכה אותה המשיב ובעל אותה בניגוד להסכמתה. כתוצאה מכך נחבלה המתלוננת. על פי הנטען באישום הרביעי , ביום 26.10.08 עת היו המשיב ורעייתו עצורים לצרכי החקירה נשוא כתב האישום, הזהיר המשיב את רעייתו לבל תספר דבר, בכוונה להניאה ממסירת הודאה בחקירתה; ובהמשך, הורה לה להעיד שאינה מכירה את המתלוננת. יש להוסיף לרקע, כאמור בהחלטת המשנה לנשיאה ריבלין מיום 12.7.09, כי בן שיחה של המתלוננת נרצח. נושא המטופל בנפרד, וכפי שהטעים המשנה לנשיאה, הטיפול בנפרד גרם לכך שפרשת הרצח נסתרת מעיני העוסקים בהליך הנוכחי.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 23.12.08 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המשיב לשחררו בשל חלוף 30 ימים מיום מעצרו. נקבע, כי המעצר מעוגן בדין נוכח קיומו של חומר ראייתי לכאורה ונוכח היות התיק מורכב וסבוך. בהחלטתו מיום 23.9.09 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. נקבע, כי ישנן ראיות לכאורה לפיהן עשה המשיב את המיוחס לו בכתב האישום, וכי לא הובאה כל טענה לפיה ניתן לאיין מסוכנות זו. הוסף, כי אף מתסקיר שירות המבחן מיום 3.2.09 עולה שאין המשיב מקבל גבולות, וכי אין בחלופת מעצר, אף באיזוק אלקטרוני במעצר בית מלא, כדי לאיין את מסוכנותו. יוער, כי אחד הנאשמים (הנאשם 1) שוחרר בהחלטה זו לחלופת מעצר נוכח חלקו השולי יחסית בביצוע המעשים, וכי יתר הנאשמים נשלחו למעצר אף הם. בהמשך, נוכח הגשת בקשות לעיון חוזר שוחררו הנאשמים 3-2 גם הם לחלופת מעצר, הוא הדין באשר לרעיית המשיב, הנאשמת 5.

ד.

המשיב ערר על מעצרו לבית משפט זה. בהחלטתו מיום 13.7.09 דחה בית משפט זה את הערר (בש"פ 5037/09; המשנה לנשיאה ריבלין). נקבע, כי למשיב מיוחסות עבירות שונות מאלו שמיוחסות לנאשמים האחרים, בהן אינוס ומעשה מגונה בנסיבות מחמירות. הוסף, כי המתלוננת לא חזרה בה באשר לעדותה נגדו, וכן צוין כי התסקיר בעניינו של המשיב שלילי. נאמר עוד, כי אילולא המידור בין הפרשה זו לפרשת הרצח יתכן שהיתה ההכרעה לגבי יתר הנאשמים שונה.

ה.

משלא נסתיים משפטו של המשיב בחלוף תשעת החודשים בהם שהה במעצר, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. ביום 20.8.2009 קיבל בית משפט זה (בש"פ 6253/09; השופטת חיות) את הבקשה, ובהסכמת המשיב הוארך מעצרו בתשעים ימים, החל מיום 21.8.2009. ביום 9.11.2009 קיבל בית משפט זה (בש"פ 8965/09; השופט ג'ובראן) בקשה שנייה להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים, ובהסכמת המשיב הוארך מעצרו בתשעים ימים החל מיום 19.11.2009. ביום 17.2.2010 קיבל בית משפט זה (בש"פ 818/10; השופטת פרוקצי'ה) בקשה שלישית להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים, ובהסכמת המשיב הוארך מעצרו בתשעים ימים, החל מיום 17.2.2010. משלא נסתיים משפטו של המשיב, הגישה המבקשת בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 3540/10; השופטת ארבל). ביום 17.5.10 קיבל בית משפט זה את הבקשה והאריך את מעצר המשיב בתשעים ימים מיום 18.5.10. בהחלטה הוטעם, כי סיכומי הצדדים כבר הוגשו ונקבע מועד להכרעת הדין, וכן ציונו חומרת המעשים המיוחסים למשיב. משלא הסתיים משפטו של המשיב, הוגשה בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. ביום 3.8.2010 קיבל בית משפט זה (בש"פ 5718/10; השופט גרוניס) את הבקשה, ובהסכמת המשיב האריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים, החל מיום 16.8.2010. משלא הסתיים משפטו של המשיב, הוגשה בקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. ביום 7.11.10 קיבל בית משפט זה (בש"פ 8042/10; השופטת נאור) את הבקשה, הודגש כי ההחלטה מתקבלת "לא בלי היסוס". נאמר, כי לאחר דחיות מטעמי בית המשפט במתן הכרעת הדין פנתה המבקשת בבקשה לעיכוב מתן ההכרעה נוכח גילויו של חומר חקירה חדש אשר חייב ביצוע השלמת חקירה, דבר שגרם לעיכוב נוסף במתן הכרעת הדין. ככל שהבינותי, המדובר בכך שהמתלוננת הגישה תלונה נגד אונס כנגד אדם נוסף וחזרה בה. לכן הוחלט לזמן את המתלוננת לדיון ב-29.11.10. נקבע, כי ישנו חשש ממשי להימלטות המשיב, תושב האזור, מהדין; וכן כי נשקפת ממנו לכאורה מסוכנות. עם זאת הודגש, כי "משפט זה התארך עוד ועוד, הגיע העת לסיימו". נוכח האמור הוארך מעצר המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 13.11.10.

ו.

משלא נסתיים המשפט עד כה, הנה עתה באה בקשה שביעית להארכת מעצרו של המשיב. צוין, כי עדותה הנוספת של המתלוננת נדחתה בתחילה בשל שביתת הפרקליטים, ולאחר מכן בשל אי התייצבות המתלוננת; נגד המתלוננת הוצא נגדה צו הבאה ליום 8.2.11. נטען, כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מחומרת המעשים המיוחסים לו, וכי אין בהשלמת החקירה כדי לאיין מסוכנות זו. עוד נטען, כי נוכח העונש לו צפוי המשיב, והיותו תושב האזור, קיים חשש ממשי להימלטות מאימת הדין. עוד נטען, כי קיים חשש מובנה לשיבוש הליכי משפט נוכח האשמתו בעבירת הדחה בחקירה. הודגש, כי נוכח האמור, הגם שההליכים בעניינו של המשיב נמשכים תקופה ארוכה, נקודת האיזון נותרה על מכונה, והאינטרס הציבורי מחייב השארתו של המשיב במעצר עד תום ההליכים.

הדיון

ז.

עו"ד שפירא, מטעם המדינה, מסרה כי המתלוננת לא הגיעה לדיון בית המשפט ב-8.2.11, ולא הצליחו לאתרה – כי אבד הקשר עמה; בית המשפט דחה את הדיון ל-24.2.11 כדי לבדוק אם ניתן לאתרה. עמדת המדינה היא כי נוכח הנסיבות יש לקבוע מועד להכרעת דין, תוך מתן המשקל לעדות המתלוננת לפי הכללים הרגילים. אשר למשיב, המעשים המיוחסים לו חמורים - עבירות אינוס חמורות ממה שהואשמו האחרים; לא חל כרסום בחומר הראיות, המשיב אינו תושב ישראל ולכן יש חשש להימלטות.

ח.

עו"ד נאסר טען למשיב, כי בנוסף לתלונת שווא במקרה אחר גם התבטאה המתלוננת בפני בן המשיב כי ישנם אנשים מן הדרום הנמצאים בכלא, כביכול, סתם; הדבר מטיל צל על התיק דנא, על כן לשיטתו ביקשה המדינה לעכב את הכרעת הדין. לדעת המשיב, בשונה מעמדת המדינה. אין המתלוננת בבריחה אלא גרה בתל אביב. הסניגוריה עומדת עתה על העדת המתלוננת; אך אין לדעתה הצדקה להמשך המעצר, שכן למשיב אין עבר פלילי ויש נכונות לערבים ולאיזוק אלקטרוני; למשיב גם אין אינטרס לפגוע במתלוננת.

הכרעה

ט.

התלבטתי מאוד בתיק זה, שכן הימשכותו בנסיבות רבה עד מאוד, וסימן שאלה מרחף על הופעת המתלוננת וחקירתה הנוספת, מבלי שאביע דעה על ההשלכות בתיק. אציין, אמנם, כי המשיב לא הגיש בקשה לעיון חוזר לעניין המעצר. יתכן שאילולא החשש להימלטות, שכאמור הוצבע עליו ושאין ניתנת תשובה לגביו, היה מקום לשקול חלופה, אך המדובר בתושב שטחים המואשם בעבירה חמורה, שאם יורשע עלול להיות צפוי לעונש מאסר ממושך, ומכאן החשש להימלטות מאימת הדין. ישנם מקרים שבהם ניתן לשחרר תושבי שטחים לחלופה, אך מסופקני אם בזאת עסקינן כאן, בשלב שבו נמצא המשפט. הצדדים יפנו תשומת לב בית המשפט

לכך שבהארכה שביעית עסקינן.

י.

החלטתי להאריך את המעצר ב-45 יום (כפי שהצעתי בדיון) מתוך תקוה כי התמונה תתבהר, אם על-ידי איתור המתלוננת והעדתה ואם בהחלטה להכריע בלעדי הליך זה, וכמובן איני מביע דעה על כך. המעצר מוארך איפוא בארבעים וחמישה יום מיום 11.2.11 או עד לפסק דין בתיק.