בש"פ 5037/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

הפרשה נשוא ערר זה – כפי שהיא מתוארת בכתב-האישום המכוון לחמישה נאשמים, היא פרשה מזעזעת, חריגה באכזריותה. חרף הנסיבות הקשות והעבירות הקשות המיוחסות לעורר ומרעיו – משוחררים הכול לבד מן העורר בערבויות ובתנאים. פרשה קשה נוספת הקשורה לפרשה זו מטופלת, מטעמים שאינם נהירים לי, בנפרד, באופן שתוצאתה הקשה נסתרת מעיני הדנים בפרשה נשוא הערר.

בכתב האישום שהוגש כנגד העורר וכנגד נאשמים נוספים מיוחסות לעורר עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, כליאת שווא והדחה בחקירה. המתלוננת, תלמידת תיכון שנפלה קרבן למעשי האימה של העורר ושותפיו לדבר עבירה, ברחה מבית הוריה במספר הזדמנויות והיא נחשדה בקיום קשר עם

צעיר אחר – ובתגובה ארגנו חלק מן הנאשמים, קרובי משפחתה, את חטיפתה באישון לילה. שניים מהנאשמים הכניסו את המתלוננת לצריף עץ, שם איים עליה אחד מהם, היכה אותה והטיח בה האשמות שונות לגבי התנהגותה ולגבי קשר אסור שהיה לה, לסברתם, עם אדם מסוים עימו שוחחה בטלפון. לאחר מכן הסיעו אותה החוטפים לביתו של העורר ושל אשתו, והורו לשניים לשמור עליה לבל תברח. המתלוננת ניסתה לברוח מן הבית, וכאשר התגלה ניסיונה, איים עליה העורר שיהרוג אותה, ונעל אותה בתוך הבית; לאחר מכן כבל אותה בשרשראות בידיה וברגליה בתוך מערה המצויה מתחת לביתו. המתלוננת הוחזקה בצורה זו במשך שבועיים. כשלושה ימים לאחר כליאתה נכנס העורר למערה, ובעודה כבולה בשרשראות הכה את המתלוננת וביצע בה שני מעשי אונס ומעשה מגונה. הנאשמים האחרים ביקרו בבית כלאה של המתלוננת במערה, המשיכו לחקור אותה על קשריה עם אותו גבר מסוים. הם גם דרשו ממנה להינשא לאדם אחר, בן-דודה, ואיימו עליה שאם לא תעשה כן יהרגו אותה. לבסוף נכנעה המתלוננת לאיומים והסכימה להינשא לבן-דודה. בו ביום הוציאו אותה הנאשמים מכלאה במערה והשיאו אותה לבן-דודה. משנעצר העורר ניסה בחקירתו במשטרה, פעמיים, להניא את אשתו, הנאשמת אף היא בגין חלקה בפרשה, שלא למסור הודעה כלשהי או למסור הודעת שקר.

היום מסתבר כי מי שנחשד שקיים עם המתלוננת שיחת טלפון – נרצח. החשוד בביצוע הרצח, כך הסתבר היום, הוא אחיו של אחד הנאשמים בתיק זה. ההליכים הקשורים במעשה הרצח מתנהלים בנפרד ובכך מטשטשת חומרת התמונה הכוללת של הפרשה בה מעורב העורר.

2.

עם הגשת כתב האישום, התבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בתסקיר שהוגש בעניינו לא הומלץ על שחרור העורר לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, תוך שהוא מציין כי מסוכנותו של העורר נשקפת מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום, וכי קיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים נשוא האישום. בית המשפט קבע כי בחלופת המעצר שהוצעה – שהייה בביתו של מכר במעלה אדומים – אין כדי לאיין את מסוכנותו של העורר.

3.

אחד מהנאשמים האחרים בתיק שוחרר לחלופת מעצר בהחלטת בית המשפט העליון, במסגרת ערר שהגיש. החלטה זו התבססה על כך שהמתלוננת חזרה בה, בעדותה בבית המשפט, מחלק מדבריה במשטרה, לגבי אותו נאשם, וגם על העובדה כי נאשם אחר בפרשה, שחלקו גדול מזה של אותו נאשם, שוחרר לחלופת מעצר. תסקיר המעצר בעניינו של הנאשם נשוא אותה החלטה היה חיובי, והמליץ על שחרורו לחלופת מעצר.

4.

בעקבות החלטה זו האחרונה של בית המשפט העליון, הגישו העורר ונאשם נוסף בקשות לעיון חוזר בהחלטה על מעצרם. בקשתו של הנאשם האחר התקבלה, לאחר שבית המשפט המחוזי מצא כי אין הצדקה מספקת להבחין בינו לבין הנאשם ששוחרר לחלופת מעצר. בקשתו של העורר נדחתה. בית המשפט המחוזי מציין כי לעורר מיוחסות עבירות שונות מאלה שיוחסו לנאשמים ששוחררו, וביניהן אינוס ומעשה מגונה בנסיבות מחמירות. בנוסף, כך ציין בית-המשפט, המתלוננת לא חזרה בה בעדותה בבית המשפט מדבריה במשטרה לגבי העורר. עוד ציין בית המשפט, כי התסקיר שנערך בעניינו של העורר היה שלילי.

העורר סבור כי ראוי היה לשחרר גם אותו בערובה. הוא סובר כי שחרורם בערובה של הנאשמים האחרים מחייב גם את שחרורו שלו. הוא גם סבור כי המתלוננת בעדותה בבית-המשפט לא דיברה אמת.

5.

דין הערר להידחות. בשל צרוף חריג של נסיבות, מהלכים מרבית המעורבים בפרשת ההתעללות המחרידה הזו – חופשי. בחירתה של התביעה ל"מדר" את פרשת ההתעללות, הנטענת בכתב האישום בתיק זה, ממעשה הרצח המיוחס לנאשם אחר, בתיק אחר, מקהה את תמונת חומרת המעשים. להזכירנו, קרבן הרצח בפרשה זו הוא מי שעל-פי החשד "חטא" בקיום שיחת טלפון עם המתלוננת בתיק זה – שיחת טלפון שהיא עצמה עומדת על-פי הנטען בשורש הקשרים בין המתלוננת לנרצח – קשרים שהביאו לחטיפתה שלה, ולהשאתה בכפייה – וזאת לא קודם לאינוסה בידי העורר. כאמור, יתכן כי אלמלא זכו פרשת ההתעללות ופרשת הרצח לטיפול "ממודר" היו ההחלטות המתייחסות לנאשמים האחרים – שונות לחלוטין. המסוכנות המיוחסת על-ידי המדינה לעורר ומרעיו נובעת מעצם מעשי העבירה המיוחסים להם. בדין נמנע איפוא בית-המשפט המחוזי שלא לשחררו בערובה.

הערר נדחה.