בש"פ 8053/10 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים שיחלו ביום 14.11.2010, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) או עד למתן פסק דין ב-ת.פ.ח 22918-02-10 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.

כתב האישום

1.

ביום 14.2.2010 הוגש כנגד המשיבים ונאשם נוסף כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ביום 3.3.2010 הוגש לבית המשפט כתב אישום מתוקן. כתב האישום מייחס לשלושת המשיבים, הם הנאשמים 1-3, עבירת ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ; עבירת קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין ;

עבירת החזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין ;

עבירת נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין ;

עבירת החזקת נכס חשוד לפי סעיף 413 לחוק העונשין. למשיב 2, הוא הנאשם 2, מיוחסות גם עבירות נוספות: עבירת שימוש ברכב ללא רשות לפי סעיף 413ג לחוק העונשין ; עבירת פירוק מרכב לפי סעיף 413ד(ב) לחוק העונשין ;

עבירת שינוי זהות של רכב לפי סעיף 413ט לחוק העונשין.

2.

לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, עובר ליום 25.1.2010 קשר המשיב 1 קשר עם המשיבים 2-3, ועם הנאשם 4, לרצוח את אייל בליסה (להלן: בליסה ). במסגרת הקשר ולשם קידומו, המשיב 1 נתן לנאשם 4 טלפון נייד בו היה עליו להשתמש רק לצורכי פעילותם העבריינית. בשעות הבוקר של יום 20.1.2010 המשיב 1 ונאשם 4 נסעו לבדוק את סביבת בית הוריו של בליסה, ובהמשך בחנו את סביבת ביתו של בליסה. כן הם שבו למקום באותו הערב יחד עם המשיב 3, נסעו ברחובות הסמוכים לבית והסתובבו בהם ברגל. ביום 25.1.2010 קבעו שלושת המשיבים לבצע את תוכנית הקשר ולרצוח את בליסה. ברשותם היה אקדח גנוב ובתוכו מחסנית טעונה, כך שהיה מוכן לשימוש מיידי. באותו היום הגיע המשיב 3 לביתו של המשיב 1 ושהה שם כשעה. כמו כן, במסגרת הקשר ולשם קידומו המשיב 2 לקח ללא רשות את האופנוע של אחיו והרכיב עליו לוחיות זיהוי הגנובות מאופנוע אחר. בערב, המשיבים 1-2 נסעו לכיוון ביתו של בליסה (המשיב 1 ברכב והמשיב 2 על גבי האופנוע). לאחר שהגיעו למקום, המשיבים הסתירו את האקדח והחלו לסייר בסביבת ביתו של בליסה. בשלב מסוים הם הפרידו את כרטיסי ה-"סים" ממכשירי הסלולארי שלהם כדי שלא ניתן יהיה לקבוע את מיקומם על סמך מיקום המכשירים. לאחר מכן, הם נכנסו לחצר ביתו של בליסה והמשיב 1 חבש לראשו כובע קפוצ'ון. בשלב זה עצרו בלשי המשטרה את המשיב 1 בחצר הבית, ואילו המשיב 2 ניסה להימלט אך נתפס אף הוא.

הליכי המעצר נגד המשיבים

3.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בבקשה צוין כי כנגד המשיבים קיימות ראיות טובות לכאורה להוכחת המיוחס להם בכתב האישום. כן נטען בבקשה כי במעשיהם הוכיחו המשיבים כי הם מסוכנים לציבור, ואף הקימו על עצמם חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) סיפא לחוק המעצרים כיוון שמדובר בעבירה שבוצעה תוך שימוש בנשק חם.

בנוסף, נטען כי קיים חשש ממשי ששחרור המשיבים ממעצר יאפשר להם לשבש את הליכי המשפט. עוד הוסיפה המבקשת כי לחובת המשיבים שורת הרשעות קודמות. על כן, אין חלופת מעצר שבכוחה להבטיח את מטרות המעצר לגבי המשיבים ויש לעצרם עד תום ההליכים.

4.

ביום 11.4.2010 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביסוס ההאשמות נגד המשיבים. לגבי נאשם 4, נקבע כי אומנם ישנה תשתית ראייתית לביצוע העבירה של קשירת קשר, אך אין ראיה הקושרת אותו לניסיון לרצח או לאקדח. ב"כ הנאשם 4 ביקש את שחרורו למעצר בית ובית המשפט הורה על הגשת תסקיר בעניינו. ביום 26.4.2010 הורה בית המשפט על הגשת תסקיר גם בעניינו של המשיב 2, ובעניינם של המשיב 1 ו-3 והנאשם 4, דחה בית המשפט את ההחלטה ליום 28.4.2010.

5.

ביום 28.4.2010 הורה בית המשפט על מעצרם של המשיבים 1 ו-3 עד תום ההליכים, ובאשר לנאשם 4, הורה על שחרורו למעצר בית מלא, בבית אביו, באיזוק אלקטרוני. לעניין המשיב 1, קבע בית המשפט כי הוא היה הדמות הדומיננטית בפרשה זו. המשיב 1 הוא גם בעל עבר פלילי עשיר, לרבות 24 הרשעות קודמות בגינן ריצה מאסרים רבים. כמו כן, זמן לא רב טרם מעצרו, שוחרר המשיב 1 ממאסר בן 37 חודשים, בגין עבירה של קשירת קשר וכיום עומד ותלוי נגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה לתקופה של 12 חודשים. בית המשפט הוסיף כי ממהות המעשה ומיהות העושה

עולה כי מסוכנות המשיב 1 גבוהה וכי התמהיל שבין עוצמת הראיות לבין מסוכנותו מביאה למסקנה שיש לעצרו עד תום ההליכים נגדו. באשר למשיב 3 קבע בית המשפט כי קיימת לגביו ראיה חותכת כי הוא החזיק באקדח. החזקת נשק ונשיאתו, בנסיבות התיק הנוכחי, מקימות את חזקת המסוכנות. כן גם למשיב 3 שורת הרשעות במאות תיקים, בעבירות מגוונות והוא ריצה עונשי מאסר, כאשר האחרון שבהם בשנת 2008. גיליון ההרשעות שלו מלמד שמאז שהיה נער, המשיב 3 הסתבך עם החוק פעם אחר פעם. על כן, גם המשיב 3 מהווה סכנה לציבור ולא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופה. לעניין הנאשם 4, קבע בית המשפט כי קיימות לגביו ראיות רק לעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, ותפקידו בפרשה היה שולי יחסית למעורבים האחרים. על אף שלנאשם 4 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, איומים וסמים ועל אף שתסקיר המבחן בעניינו לא בא בהמלצה חד משמעית לשחררו, הורה בית המשפט על שחרורו למעצר בית מלא לאור מעורבותו המוגבלת בפרשה ומכיוון שישנם ערבים מתאימים כמפקחים.

6.

ביום 9.5.2010 ניתן תסקיר מבחן בעניינו של המשיב 2. שירות המבחן ציין כי משיחה עם המשיב 2 עלו דפוסי התנהגות ועמדות בעיתיים. ואולם, שירות המבחן התרשם כי המשיב 2 מכיר באופן ראשוני בדפוסי התנהגותו הבעייתית והביע נכונות להשתלב בטיפול קבוצתי במסגרת שירות המבחן. לכן, המליץ לשחררו לחלופת מעצר.

ביום 13.5.2010 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים. בית המשפט נימק זאת בכך שהתסקיר מתאר את המשיב 2 באופן שלילי (על אף המלצתו לשחררו לחלופה). בית המשפט הוסיף כי למשיב 2 עבר פלילי, לחובתו 3 הרשעות בעבירות אלימות ומתנהלים נגדו במקביל שני תיקים נוספים. לאור האמור, ובצירוף אופי העבירות נשוא כתב האישום, קבע בית המשפט שלא ניתן לאיין את מסוכנות המשיב 2 באמצעות חלופה ועל כן הורה על מעצרו עד תום ההליכים. באותו דיון התייחס בית המשפט גם לנאשם 4 מכיוון שערר שהגישה המבקשת לגביו לבית משפט זה התקבל בחלקו. זאת, במובן שהדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי לקבלת תסקיר משלים, אשר יבחן חלופת מעצר אחרת מזו שנקבעה. כך, בסופו של דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי הנאשם 4 ישהה בבית אחותו במקום בבית אביו.

7.

המשיב 1 הגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לעצרו עד תום ההליכים לבית משפט זה. הדיון בערר התקיים בפניי. בהחלטתי מיום 24.5.2010 ציינתי כי עוצמת הראיות, על אף שהינן ראיות נסיבתיות, מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים. שכן, מדו"חות עיקוב הוכח כי המשיב 1 ואחרים הגיעו לביתו של בליסה ; בליל המעצר נתפס המשיב 1 בחצר ביתו של בליסה

ומדובר היה באותו בית עליו תצפתו המשיב 1 והאחרים ; בסמוך לנקודה בה חנה רכבו של המשיב 1 נמצא אקדח שהוטמן בשיחים ; על האקדח היה DNA

של המשיב 3 בלבד אך דו"חות העיקוב קשרו גם את המשיב 1 לאותו אקדח ולמזימה המשותפת. לכן, די בכך שהמשיב 1 לכאורה החזיק באקדח, שהוא כלי קטלני, כדי לעשות בו לכאורה שימוש אסור על מנת שתקום עילת מעצר עד תום ההליכים. בהקשר זה, אין נפקות לכך שלא הוכח מניע לרצח שכן מניע שכזה אינו נכלל ביסודות העבירה.

לאור האמור, ובצירוף העובדה שלמשיב 1 עבר פלילי עשיר, נקבע כי אין מקום לחלופת מעצר וכי דין הערר להידחות.

8.

בהמשך, ביום 7.7.2010 דחה בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) ערר שהוגש על ידי המשיב 1 על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.6.2010, בגדרה נדחו בקשותיו של המשיב 1 לקבל לידיו חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ). לאחר מכן, ביום 18.10.2010 דחה בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח) בקשה של המשיב 1 לשחררו בערובה. בית המשפט חזר על כך שהראיות הנסיבתיות מוליכות למסקנה כי מדובר בקשירת קשר. בית המשפט הוסיף שאין נפקות לכך שאין ראיה שהמשיב 1 נגע באקדח, כיוון שמהראיות לכאורה עולה שהמשיב 1 היה שייך להתארגנות של אנשים. בית המשפט המחוזי הדגיש כי המשיב 1 לא הציג כל נסיבה חדשה המצדיקה את שחרורו, ועל כל פנים, התיק העיקרי עומד בפני סיום. לכן, אין הצדקה לשחררו בערובה והבקשה נדחתה.

9.

ביום 10.6.2010 דחה בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) ערר שהגיש המשיב 2 על החלטת בית המשפט המחוזי לעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט כי הראיות כנגד המשיב 2 מבססות תשתית ראייתית לכאורית הקושרת אותו למעשים המיוחסים לו ומצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. כך, למשל, כנגד המשיב 2 הוגשו דו"חות עיקוב ותצפית שערך על ביתו של בליסה ; האזנת סתר שהותקנה ברכבו של המשיב 1 מלמדת על הגעתו של המשיב 2 יחד עם המשיב 1 לביתו של בליסה

וביום האירוע נראה המשיב 2 נמלט מחצר ביתו של בליסה על גבי אופנוע. בית המשפט הוסיף כי גם אם מדובר בראיות נסיבתיות, הרי הצטברותן והשתלבותן זו בזו יוצרות מסכת של ראיות לכאורה, שיש בהן סיכוי סביר להרשעה. עוד הוסיף בית המשפט כי המעשים המיוחסים למשיב 2 מעידים על מסוכנותו, שכן מדובר בעבירות חמורות ביותר. כמו כן, תסקיר המבחן בעניינו מעיד על אופיו השלילי של המשיב 2, ועל אף שהתסקיר ממליץ על שחרורו, בית המשפט אינו מחויב לקבל המלצה זו. לאור האמור, ולאור עברו הפלילי של המשיב 2 והחשש שהוא ינסה לפגוע שוב בבליסה, אין מנוס ממעצרו עד תום ההליכים.

הבקשה הנוכחית להארכת מעצר

10.

המבקשת פירטה בבקשתה אודות מהלך הדיונים בתיק העיקרי. ביום 4.3.2010 התקיימה הקראה של כתב האישום. לבקשת בא כוח המשיב 1, הדיון נדחה ביחס למשיב 1 על מנת לאפשר לו לוודא כי כל חומר החקירה נמצא בידו ולהגיש בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. לגבי המשיבים 2-3, נדחה מועד הדיון לצורך הסדרת ייצוגם. ביום 15.4.2010, הוא היום שנקבע למענה לכתב האישום לכל המשיבים, ביקשו ב"כ המשיבים את דחיית הדיון. המשיב 1 נימק את הבקשה בכך שלא יוכל להגיב לכתב האישום עד שלא יתומללו הדיסקים של חקירתו, ואילו ב"כ המשיב 3 ביקש זאת כדי לסיים ללמוד את חומר הראיות. ביום 30.5.2010 המשיבים השיבו לכתב האישום. ביום 18.7.2010 התקיים מועד ההוכחות הראשון ; ביום 19.7.2010 התקיים מועד ההוכחות השני ; ביום 20.7.2010 התקיים מועד ההוכחות השלישי ; ביום 21.7.2010 התקיים מועד ההוכחות הרביעי

– בכולם נשמעו עדי התביעה. עדי ההגנה נשמעו ביום 14.9.2010 ונקבע לשמיעתם גם יום 1.12.2010. עוד נקבע כי ביום זה תישמע השלמת טיעונים בעל פה. נקבע גם כי המבקשת תגיש את סיכומיה עד ליום 18.10.2010 ואילו המשיבים יגישו את סיכומיהם עד ליום 18.11.2010. ביום 25.10.2010 הוגשו סיכומים מטעם המבקשת, לאחר שניתנה ארכה מטעם בית המשפט ובהסכמת המשיבים.

11.

המבקשת טענה כי העבירות המיוחסות למשיבים ונסיבות ביצוען, לרבות תכנון מוקדם ומקיף מצביעות על מסוכנותם הרבה של המשיבים לביטחון הציבור ולקורבן העבירה. עוד הוסיפה המבקשת שמסוכנותם נלמדת מעברם הפלילי העשיר. כן הדגישה המבקשת שמשפטם של המשיבים קרוב לסיומו – סיכומי המבקשת הוגשו והתיק קבוע ליום 1.12.2010 לסיום פרשת ההגנה והשלמת סיכומים בעל פה. בהתחשב בכל האמור לעיל, ביקשה המבקשת להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים.

12.

סנגוריהם של המשיבים מתנגדים לבקשה. הם עומדים על כך שבית המשפט והצדדים עשו מאמץ מיוחד ואינטנסיבי לשמוע את הדיון בפגרה, אך לא עלה בידיהם לסיים את כל העדויות. עתה, כך הטענה, נקודת האיזון השתנתה, ונימוקים שכוחם היה אולי יפה בתחילת הדרך אין כוחם יפה עתה. נשמעו גם טענות לגבי העולה מהראיות, אך טענות אלה אין מקומן בשלב זה.

דיון והכרעה

13.

לא ראיתי מנוס אלה להיעתר לבקשה. אנו נמצאים בישורת האחרונה של המשפט שהראיות והסיכומים בו יסתיימו תוך זמן קצר. המשפט נוהל ביעילות וראיות נשמעו משך שעות ארוכות. מסוכנותם של המשיבים לא פגה בשלב זה, ואין מנוס אלא להמשיך להחזיקם במעצר.

14.

אני נעתרת לבקשה ומורה על מעצר המשיבים ב-90 יום שתחילתם 14.11.2010.