בש"פ 807/05 עימאד בסיוני נ. מדינת ישראל

א.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט אברהם), בב"ש 3602/04 מיום 16.1.05, בו הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

ב.כנגד העורר ואחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות שוד בנסיבות מחמירות, קשר לפשע, נשיאת והחזקתו של נשק שלא כדין, והשמדת ראיה. על פי המתואר בכתב האישום, נהג חברו של העורר (באהאלדין עבדאלג'ואד-להלן בהאא) ברכב מסוג מיצ'ובישי. העורר ישב בסמוך לבאהא ובמושב האחורי ישבו עמאר ג'אזי ( להלן: עמאר ) וסהאר ח'טאב ( להלן: סהאר ). עת נסעו ברכב, הציע בהאא כי ישדדו את המתלונן ויגנבו את תיקו. באותה עת החזיק המתלונן בתיקו מאות כרטיסי חיוג של חברות סלולאריות שונות, ספרי חשבונות, וכסף מזומן בסך של 7,000 ש"ח. העורר והאחרים נשאו עימם אקדח והחזיקוהו שלא כדין.

ג.משהבחינו הארבעה במתלונן עצר בהאא את המכונית, ירד ממנה יחד עם סהאר ועמאר, בעוד סהאר אוחז באקדח ובהאא נושא

אלה. השלושה החלו פוסעים לעבר המתלונן. משהגיעו בהאא, עמאר וסאהר למתלונן הכה בהאא את המתלונן באמצעות האלה בחלקי גוף שונים בעוד עאמר נוטל את התיק מתוך מכוניתו. כן איים בהאא על המתלונן לבל יספר לאיש את שאירע, פן יהרגוהו. משנטלו את התיק חזרו למכונית בה המתין להם העורר, ונמלטו יחד עמו מן המקום.

ד.בית המשפט המחוזי סבר, כי הודעותיהם של המתלונן ועמאד מבססות היטב את קיומה של תשתית ראיתית לכאורה להוכחת העובדות שבכתב האישום. הארבעה קשרו קשר בעת שנסעו במכוניתו של בהאא לשדוד את המתלונן וחילקו את התפקידים במלאכת השוד, שעה שהעורר ממתין להם על מנת למלטם ממקום.

כן קבע בית המשפט כי מעשה שוד, הנעשה מתוך תכנון מוקדם, בחבורה ותוך שימוש באלה, שעה שהשודד מצויד באקדח, מבסס כשהוא לעצמו קיומה של מסוכנות לבטחון הציבור, וזאת גם בלא קיומה של החזקה הקבועה בחוק. נוכח העבירות בהן עסקינן ונסיבותיהן, ובהתחשב בעברו הפלילי של העורר, קבע בית המשפט כי אין בנמצא חלופה העשויה להשיג את תכלית המעצר.

ה.בדיון הודיעו הצדדים, כי ביום 25.1.05 הוכרע דינו של העורר בבית המשפט המחוזי בכתב אישום מתוקן, תוך שנמחקו חלק מהוראות החיקוק (קשר לפשע, נשיאת נשק) והעבירה המרכזית תהא סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, ובנוסף - השמדת ראיה. על יסוד זה הודה העורר והורשע. הוזמן תסקיר קצין מבחן. גזר הדין קבוע ל-27.3.05.

ו.בא כוח העורר טען, כי על פי האמור ירדה רמת המסוכנות של שולחו וסר חשש השפעה על עדים. עוד הוסיף, כי העורר הוכרז טעון הגנה בשל איומים בעקבות נכונותו להעיד נגד שותפיו. לטענת העורר, בית המשפט קמא לא נתן דעתו לכך שעברו הפלילי של העורר אינו מכביד, וכן לא ניתן משקל לעובדה כי העורר מיוזמתו דיווח על אירוע השוד למשטרה, וכי נגרר לאירוע שבו היוזמה והביצוע לא היו שלו. הוצעה חלופה בבית אביו בנצרת או בכפר טובא.

ז.באת כוח המדינה ציינה, כי עם ההרשעה בטלה חזקת החפות, וגם סיוע לשוד מציג מסוכנות של ממש, ולפיכך אין לשיטתה מקום לשינוי.

ח.לעורר עבר בשלוש הרשעות, שתיים מ-1997 ואחת מ-2003, שעניינן עבירות רכוש. עבירתו האחרונה היתה גניבת תמרים, שכללה גם מאסר על תנאי של חודש ימים. אין להתפאר בעבר כזה, אך אינו עבר של אלימות, אף שיש מרכיב של זלזול בחוק בעבירה חדשה וחמורה שעה שמאסר על תנאי תלוי ועומד. אכן, יתכן בנסיבות כי גם החלטה על ידי בית המשפט קמא להזמין תסקיר מעצר, מבלי לקבוע מסמרות מראש באשר לעצם האפשרות לחלופה או למהות החלופה, לא היה בה דופי. ואולם, משהוכרע הדין וחזקת החפות אינה עוד, מצטרף אף דבר זה לשיקולים לעניין המשך המעצר (ראו בש"פ 678/05 צרפתי נ' מדינת ישראל , והפסיקה המאוזכרת שם). נראה לי, כי הדרך הנכונה בשכל הישר היא לבקש משירות המבחן להקדים את התסקיר שהוחלט עליו לעניין העונש, כך שיוגש תוך שבועות ספורים, ועם קבלתו יתבקש בית המשפט המחוזי לשקול קביעתו של מועד מוקדם יותר לגזירת הדין. אכן, אין לערב בין שיקולי מעצר לבין שיקולי ענישה, ואין מעצר בחינת "מקדמה על חשבון העונש". ואולם, בשקלול בין זכויות העורר, שגם אילו הוזמן תסקיר מעצר עתה היה נותר במעצר במהלך הכנתו עוד שבועות אחדים, לבין מה שמונח בכף נגדו, העבירה (בה הודה) והעבר הפלילי (לרבות המאסר על תנאי), אין בידי להעתר לערר, גם אין טעם בשני תסקירים במקביל. זאת, בכפוף למשאלה שהבעתי כלפי שירות המבחן ובית המשפט קמא, כאמור.