בש"פ 8076/98 מדינת ישראל נ. יעקוב בן שלוש

1.זוהי בקשה שישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה - מעצרים). המשיב עמד לדין באשמת רצח , הוא עצור מזה כשנתיים ימים. משפטו הסתיים למעשה וביום 29.12.98 יוגשו סיכומי התביעה כפי שהצהירה בפנינו באת כוח המבקשת, על פי אורכה של שבוע שניתנה להגשתם עד ליום זה.

ההגנה אמורה להגיש סיכומיה תוך 21 יום.

ביום 25.1.99 יישמע - למרות הגשת הסיכומים - עד הגנה אחד שאמור היה להתייצב ולא התייצב ובאותו יום יסכמו הצדדים בעל פה את טענותיהם, לעניין עדותו של עד זה.

2.המדינה מדגישה את מסוכנותו של המשיב, מסוכנות הנובעת מסוג העבירה ומגיליון ההרשעות הקודמות של המשיב, שבו מספר רב של עבירות המתפרסות על פני שנים רבות.

הסניגור המלומד מפנה את תשומת הלב לכך שהמחוקק גילה דעתו כי גם בעבירות חמורות ביותר ורצח בכללן, אין חובת מעצר ועל בית המשפט לשקול על פי הנסיבות, אם יש מקום לשחרר נאשם ממעצר עד תום ההליכים נגדו, גם כאשר הוא נאשם בעבירת רצח, שאם לא תאמר כן, תהיה התוצאה שבעבירה כזו ניתן להשאיר את הנאשם במעצר ללא הגבלת זמן ונמצאת תכלית החוק מסוכלת וזכותו של אדם לחירות, נרמסת. אכן, יש טעם רב בדברי הסניגור ואמנם, כפי שציינו חברי בהחלטות קודמות בעניין שבפנינו - השופט מ. חשין והשופט י. אנגלרד - גם באישום של רצח אין להחזיק נאשם במעצר, על תנאיו הקשים, ללא הגבלת זמן. יחד עם זאת, אין להימנע מלהחזיק נאשם כזה במעצר ולו ממושך, כאשר הנסיבות מצביעות על כך ששחרורו עלול לסכן את שלום הציבור מחד גיסא וכאשר סיום המעצר קרוב, במובן זה שפסק הדין אמור להינתן בעתיד הלא רחוק.

במקרה שלפנינו, עומד המשפט להסתיים בחודש ינואר. יש לקוות שזמן לא רב לאחר מכן ינתן פסק הדין. בשקלול כל השיקולים הרלוונטים - כאשר דבר המחוקק, תכלית החוק וההלכות שיצאו מלפני בית משפט זה בנושא המעצרים לנגד עינינו - נראה לי, כי הכף נוטה לחובת המשיב וכי יש להיענות לבקשת המבקשת, בתקווה שזו בקשת ההארכה האחרונה.

אשר על כן, יוארך מעצרו של המשיב ב90- יום החל מיום 1.1.99 או עד למתן פסק-דין בעניינו, לפי המוקדם.