ב בית המשפט העליון
בש"פ 808/98
בפני: כבוד השופט י. קדמי
העורר : ניסים אלמקייס
נגד
המשיב ה : מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בבאר-שבע מיום 20.1.98 בב"ש 7445/97
שניתנה על ידי כבוד השופטת ר. אבידע
תאריך הישיבה: ט"ו בשבט תשנ"ח (11.2.98)
בשם העורר: עו"ד מאיר זיו
בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי
פסק - דין
1.נגד העורר - ניסים אלמקייס - ושלושה נאשמים נוספים (להלן: נאשמים מס' 1, מס' 2 ומס' 3), הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום (ת.פ. 8158/97), בו מיוחסת לכל הנאשמים - לרבות העורר - עבירה של החזקת 2.155 ק"ג הרואין, שלא לצריכה עצמית.
עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרם של כל הארבעה עד לתום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשה והורה בהתאם. בערר שבפני, מערער נאשם מס' 4 - העורר - על ההחלטה לגביו.
2.טענתו המרכזית של ב"כ העורר כנגד מעצרו של שולחו היא, שאין בחומר הראיות תשתית ראייתית מספקת - קרי: "ראיות לכאורה" - להוכחת האשמה המיוחסת לו בכתב האישום.
בית המשפט המחוזי בחן, בהחלטה מפורטת ויסודית, את שאלת קיומה של "ראיה לכאורה" כאמור והשיב לשאלה זו בחיוב; וכפי שיפורט להלן, אנכי לא מצאתי עילה או טעם להתערב בהחלטתו בענין זה.
3.להלן, בתמצית, עקרי התשתית העובדתית העומדת בבסיס החלטתו של בית המשפט המחוזי:
א.ביום שבו נעצרו הארבעה, היה העורר - ובעקבותיו גם שלושת הנאשמים האחרים - נתון למעקב משטרתי רצוף וצמוד. ביום המעצר, נהג העורר בג'יפ קאיה (להלן: "הג'יפ"). סמוך לשעה 18:00 של אותו יום, נראה העורר בלוויית הנאשם מס' 3 משוחחים עם אלמוני, ליד הג'יפ, בדרך חברון שבבאר-שבע. דקות ספורות לאחר מכן, נסעו העורר והנאשם מס' 3 בג'יפ לקניון הנגב; שם ירד הנאשם מס' 3 מהג'יפ ונכנס למכונית מתוצרת מיצובישי (להלן: "המיצובישי"), אשר עזבה סמוך לאחר מכן את הקניון ונסעה למרכז "אורן" שביציאה הצפונית של באר-שבע. במקום זה, ירדו מהמיצובישי הנאשם מס' 3 ושני הנוסעים האחרים שהיו בה ונכנסו למרכז.
ב.אותו זמן, יצא העורר בג'יפ מהקניון ונסע לתחנת הדלק שביציאה הצפונית של באר-שבע, שם חנה ושוחח בפלאפון עם נאשם מס' 3. סמוך לאחר מכן נסע העורר צפונה מרחק של כ- 500 מטר עד למיגדלור ושם עצר. דקות ספורות לאחר מכן המשיך העורר לנסוע צפונה; אך לאחר שיחה נוספת בפלאפון עם נאשם מס' 3, חזר ופנה דרומה לבאר-שבע וחנה בסמוך ליציאה הצפונית מן העיר.
ג.בשלב זה התקשר נאשם מס' 3 בפלאפון עם העורר; וסמוך לאחר מכן, נעה המיצובישי ממקום חנייתה ליד מרכז אורן, לעבר כביש היציאה הצפוני מבאר-שבע כשהג'יפ נוסע "בעקבותיה".
המיצובישי עצרה ליד טנדר סובארו (להלן: "הטנדר") שחנה שם; והנאשמים מס' 1 ומס' 3 ירדו ממנה. הנאשם מס' 3 שוחח עם אלמוני שירד מהטנדר; ואילו הנאשם מס' 1 הלך לכיוון שולי הדרך שם נראה אלמוני נוסף מהלך בשטח. סמוך לאחר מכן, חזר הנאשם מס' 1 בריצה אל המיצובישי, וזרק "דבר מה" אל המושב האחורי שבה; והמיצובישי והטנדר עזבו במהירות את המקום. הנאשם מס' 3 - שנשאר על הכביש - הלך רגלית דרומה, כשהוא משוחח בפלאפון; והעורר הגיע אליו בג'יפ ואסף אותו.
ד.דקות ספורות לאחר מכן, עצרה המשטרה את המיצובישי ואת הג'יפ, שהגיעו בזה אחר זה למחסום שהוצב במקום. במיצובישי נסעו הנאשמים מס' 1 ומס' 2; ובין רגליו של הנאשם מס' 2 נמצא ההרואין נושא האישום. בג'יפ נמצאו העורר והנאשם מס' 3.
ה.הנאשמים מס' 1 ומס' 2, טענו כי חבילת הסם שנתפשה במיצובישי מכילה - לידיעתם - כ - 2 ק"ג חשיש , שנרכש על ידם מבדואי - שאת זהותו לא יכלו למסור - תמורת 14,000 ש"ח. הנאשמים מס' 1 ומס' 2 הכחישו כל קשר עם העורר והנאשם מס' 3.
ו.הנאשם מס' 3 מסר בחקירתו מספר גרסאות, שעיקרן הכחשה של קשר כלשהו לסם שנמצא במיצובישי, כשהוא עושה מאמץ לשוות אופי "תמים": לנוכחותו במקום שבו קיבלו הנאשמים מס' 1 ומס' 2 את חבילת הסם; ולהופעתו של העורר שאסף אותו כאשר הנאשמים מס' 1 ומס' 2 "נטשו" אותו ביציאה הצפונית מבאר-שבע.
ז.גם העורר הכחיש כל קשר לסם שנמצא במיצובישי. לדבריו אסף את הנאשם מס' 3 ביציאה הצפונית מבאר-שבע על פי בקשתו הטלפונית; וזאת, ללא קשר למפגש שקדם לכך בין נוסעי המיצובישי - וביניהם הנאשם מס' 3 - לבין נוסעי הטנדר.
ח.כאמור, מירשם הפלאפונים מלמד, כי העורר והנאשם מס' 3 קיימו ביניהם קשר בפלאפונים שהחזיקו ברשותם כדלקמן: העורר התקשר עם נאשם מס' 3 כאשר חנה בתחנת הדלק ביציאה הצפונית מבאר-שבע; העורר חזר והתקשר פעם נוספת עם נאשם מס' 3 כאשר היה בנסיעה צפונה מן המגדלור, לפני שחזר על עקבותיו דרומה; ואילו נאשם מס' 3 התקשר עם העורר לפני שהמיצובישי יצאה ממרכז אורן והג'יפ נסע בעקבותיה. אין רישום על שיחות טלפוניות בשלבים מאוחרים יותר.
על ציר האירועים, איפוא: שיחת הפלאפון הראשונה - קדמה להמשך נסיעת הג'יפ צפונה; שיחת הפלאפון השנייה - "החזירה" את הג'יפ דרומה לאיזור היציאה הצפונית מבאר-שבע; ושיחת הפלאפון השלישית - "הניעה" את הג'יפ בעקבות המיצובישי למקום ביצוע עיסקת הסם, במקום שבו חנה הטנדר.
4.התמונה הלכאורית המצטיירת מן התשתית העובדתית - שעיקריה הוצגו לעיל - היא: כי ארבעת הנאשמים פעלו בעצה אחת ועל פי תכנון מוקדם; כי הנאשמים מס' 1 ומס' 2 - בפיקוחו של נאשם מס' 3 - הכשירו את הקרקע לקבלת הסם, בהיותם במרכז אורן; כי הנאשמים מס' 1 ומס' 2 קיבלו את הסם במפגש עם
הטנדר, כאשר נאשם מס' 3 מפקח ומאבטח ; וכי העורר קיים שליטה ופיקוח על ביצועה של עיסקת הסם, כשהוא עוקב פיסית אחר תנועותיהם של הנאשמים מס' 1 ומס' 2, ומקבל דיווח שוטף על ההתפתחות מהנאשם מס' 3, המלווה את ביצוע העיסקה מטעמו.
ההגיון והשכל הישר אינם "מעכלים" את טענת ה"מקריות", וה"חברות" העומדת בבסיס ההסברים שנותנים העורר והנאשם מס' 3 לתנועותיהם, התנהגותם והימצאותם במקומות שבהם נצפו. "תמונת המעקב" - לרבות השיחות הטלפוניות - מפריכה את הטענה האמורה ומציבה תחתיה מסקנה ברורה של "מעורבות" של העורר והנאשם מס' 3 בביצוע עיסקת הסם, שהסתיימה במסירת למעלה מ- 2 ק"ג הרואין לרשותם הפיסית של הנאשמים מס' 1 ומס' 2.
5.לענין המעצר עד תום ההליכים, די בקיומה של "ראיה לכאורה"; ומשמעותה של זו היא: תשתית ראייתית לכאורית, שיש עמה "פוטנציאל" - קרי: "סיכוי סביר" - להרשעה.
"תמונת המעקב", שעקריה הוצגו לעיל, מציבה תשתית ראייתית מספיקה לעמידה בדרישה האמורה גם לגבי העורר. שמירת המרחק הפיסי בין הג'יפ שבו נהג העורר לבין המיצובישי - שבה נעו האחרים לביצוע העיסקה - אינה מנתקת בנסיבות המקרה את הקשר שבין נוסעי שתי המכוניות. קשר זה עולה כפורח מתנועותיהם ומהתנהגותם של העורר ושל הנאשם מס' 3 כמפורט לעיל.
6.לחילופין, בקש ב"כ של העורר להנות את שולחו מחלופת מעצר; וזאת - במיוחד - בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובמצב בריאותו המחייב זהירות וטיפול.
כידוע, ה"מסוכנות" הטמונה בעיסוק בסחר בסמים לא רק מקימה עילת מעצר, אלא, ככלל, גם שוללת חלופת מעצר; ואנכי לא מצאתי עילה המצדיקה סטיה מכלל זה במקרה שבפני. ב"כ של העורר ידאג, בוודאי, להבאת מצב בריאותו של שולחו לידיעת שלטונות בית המעצר; ואלה, מטבע הדברים, יספקו לעורר את כל שמצב בריאותו דורש.
7.לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.
ניתן היום, י"ט בשבט תשנ"ח
(15.2.98).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98008080.
H03