בש"פ 8106/05 מדינת ישראל נ. רועי ארקא

בפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 4.9.05 או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 1110/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

נגד המשיבים ושני קטינים נוספים הוגש כתב אישום בו נטען כי הארבעה ביצעו בצוותא מעשה אינוס בנסיבות מחמירות. כתב האישום הינו קצר ומזעזע. על פי הנטען בכתב האישום, בעת שחזרה המתלוננת, קטינה כבת 13.5 בעת הארוע, מביקור אצל חברותיה התנפלו עליה המשיבים ושני הקטינים האחרים. על פי כתב האישום, הקטינים והמשיב 2 תפסו את המתלוננת, הפשיטוה והחזיקוה והמשיב 1 נשכב על המתלוננת והחל בניסיונות להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, עד שהדבר עלה בידו. לאחר מכן, עזבו הנאשמים את המתלוננת ונמלטו מהמקום.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה כי בית המשפט יורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. באי-כוח המשיבים הסכימו למעצר תוך שמירת זכותם להגיש בקשה לעיון חוזר במועד מאוחר. ואכן, מאוחר יותר הגישו שני המשיבים בקשות לעיון חוזר במעצרם לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הבקשות. גם ערריהם של המשיבים בבית משפט זה על החלטות אלה נדחו. משפטם של המשיבים לא הסתיים בתוך תשעה חודשים ועל כן, עתרה המדינה להארכת מעצרם בתשעים ימים. בקשתה התקבלה וכך גם בקשתה להאריך את המעצר פעם נוספת משהסתיימה תקופת ההארכה הראשונה.

עתה בפניי בקשת להארכת מעצר שלישית. בבקשתה פרטה המדינה את השתלשלות העניינים במשפטם של המבקשים וציינה כי בשלב זה נשמעו כבר, במסגרת משפט הזוטא שמתנהל, רוב עדי התביעה באופן שייתר את העדתם בשנית וכן נשמעו כבר חלק מעדי ההגנה. בתקופת ההארכה השניה התקיימו 5 ישיבות הוכחות בבית המשפט המחוזי ועתה קבועים 3 מועדים נוספים לחודשים ספטמבר-אוקטובר. בדיון בפניי ציין בא-כוח המדינה כי אכן, בתחילת המשפט נגרמו עיכובים בשמיעת התיק מטעמים שאינם תלויים בצדדים, אולם עתה, המשפט מתנהל בקצב סביר והמדינה עושה כל שביכולתה כדי לסיימו בהקדם. מנגד, טען בא-כוח המשיבים, כי יש לבחון חלופת מעצר בעניינם של המשיבים. בא-כוח המשיבים ציין כי, לדעתו, המשפט לא יסתיים בתקופת ההארכה הנוכחית וכי כיום, לאחר שנשמעו חלק מן העדויות, יש כרסום ממשי בראיות התביעה. כן ציין בא-כוח המשיבים כי לנוכח התמשכות ההליכים, גילם הצעיר של המשיבים, העדרו של עבר פלילי, והעובדה כי הנאשמים הקטינים שוחררו לחלופת מעצר, יש להורות על שחרורם של המשיבים גם כן לחלופה.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. ראשית, באשר לטענותיו של בא-כוח המשיבים לענין הכרסום בראיות, הרי שטענות אלה אין מקומן בהליך שבפניי אלא בהליך של בקשה לעיון חוזר. כבר נפסק לא פעם כי, ככלל, בית משפט זה, בבוחנו בקשה להארכת מעצר, אינו בוחן מחדש את קיומן של ראיות לכאורה, אלא מתייחס למכלול הנסיבות הקשורות לניהול המשפט ולהתמשכות ההליכים אל מול המסוכנות הצפויה משחרורו של הנאשם. שנית, באשר לטענתו של בא-כוח המשיבים כי לנוכח שחרורם של הנאשמים הקטינים יש להורות גם על שחרורם של המשיבים הרי שלענין זה כבר התייחס בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 14.11.04 שם עמד בפירוט על ההבחנה בין המשיבים לבין הנאשמים הקטינים – אשר לכאורה היה שוני בראיות ביחס אליהם – ועל כן יש הצדקה גם להתייחסות שונה לענין המעצר.

באשר להתקדמות המשפט הרי שכפי שציין בית משפט זה בהארכת המעצר הראשונה, אכן, קצב התנהלות המשפט בתחילה לא היה משביע רצון אולם נראה כי עתה הוסרו המכשולים והמשפט מתנהל באופן סדיר. מבקשת המדינה עולה כי רוב עדי התביעה כבר נשמעו במסגרת משפט הזוטא ולא יהיה צורך להעידם בשנית. כמו כן, העידו מספר עדי הגנה וייתכן כי גם הם לא יצטרכו להישמע בשנית. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שקבועות עתה עוד 3 ישיבות הוכחות קרובות, נראה כי ניתן לומר שיש סיכוי ששמיעת ההוכחות במשפט תגיע לסיומה. באשר למסוכנות הנשקפת מהמשיבים, הרי שזו נלמדת מהמעשים המיוחסים להם ובענין זה אין לי אלא לאמץ את הדברים שאמר בית משפט זה בדבר נסיבותיו החמורות של המקרה. ילדה תמימה, בת פחות מארבע עשרה, הותקפה בעת שהלכה ברחוב על ידי חבורת נערים, ביניהם, על פי הנטען, המשיבים. המשיב 1, על פי הנטען, היה מי שבעל את הנערה ואילו המשיב 2, על פי כתב האישום, השתתף במעשה בכך שהפשיט אותה והחזיק אותה. המסוכנות הנשקפת ממעשים חמורים אלה היא ברורה ולנוכח מכלול הנסיבות אין מקום, לעת הזאת, לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 4.9.05 או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 1110/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.