בש"פ 8116/14 סלימאן עווידה נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.11.2014 (מ"ת 4408-04-14, השופטת ד' עטר ). בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי, מיום 10.8.2014, אשר במסגרתה הוא הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

כתב האישום והליכים קודמים

2.

ביום 2.4.2014 הוגש נגד העורר ותשעה אחרים כתב אישום המונה שנים-עשר אישומים, שעשרה מביניהם נוגעים לעורר. ביום 10.9.2014 הוגש כתב אישום מתוקן בשל הפרדת משפטם של חלק מהנאשמים מן ההליך.

3.

כתב האישום ייחס לעורר, ששירת במועדים הרלוונטיים לו ביחידת הסיור הכפרי של משמר הגבול, עבירות רבות, ובכללן עבירות נשק ועבירות רכוש, בגדרם של עשרה אישומים, כמפורט להלן. במסגרת האישום הראשון נטען כי העורר פרץ יחד עם הנאשמים 2 ו-3, שהם אחיו, לבסיס "מכבים", שבו שירת במשמר הגבול, ובהמשך לכך גנבו שלושתם נשק מהבסיס, נמלטו באמצעות רכב שעליו התקינו לוחיות רישוי מזויפות והביאו את הנשק לביתם, שם הטמינו אותו בעזרת הנאשם 4, שהוא קטין. לאחר מכן, כך נטען, שרפו הנאשמים את הרכב במקום שאינו ידוע. באישום השני נטען כי העורר והנאשמים 4-2, החזיקו במקומות מסתור שונים נשק, תחמושת ואמצעי לחימה אשר הושגו בפשע. באישום השלישי נטען כי העורר והנאשם 3 התקינו יחדיו מטען חבלה מאולתר והניחו אותו בחצר ביתם. לאחר מכן הודיע העורר על הנחת מטען חבלה בביתו למשטרה. על-פי הנטען העורר מסר הודעות כוזבות נוספות למשטרה על סכנה ואיום הנשקפים לו, תוך יצירת מצג שווא כי הוא "שוטר מאוים". בעקבות הדיווחים הכוזבים המשטרה התייחסה לעורר כמי שנתון לרמת איום גבוהה ובעקבות כך הגבירה את רמת האבטחה סביבו. באישומים הרביעי עד השמיני נטען, בעיקרו של דבר, כי העורר סיפק נשק ותחמושת לנאשמים נוספים, וקשר עם חלק מהם קשרים לביצוע סחר בנשק בהזדמנויות שונות. באישום התשיעי נטען כי במהלך סיור משטרתי גנב העורר מתוך מכולה של ציוד משטרתי פריטי נשק שונים. באישום העשירי נטען כי העורר איים על חוקרים במחלקה לחקירת שוטרים ובני משפחה שלהם, וכן על שוטר שנטל חלק בחקירתו.

4.

בהתייחס לכל אלה כתב האישום ייחס לעורר עבירות כדלקמן: מספר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של התפרצות למקום בנסיבות מחמירות לפי סעיף 406(ב) בנסיבות סעיף 408 לחוק העונשין; עבירה של גניבה בידי עובד ציבור, לפי סעיף 390 לחוק העונשין; מספר עבירות של נשיאת והובלת תחמושת שלא כדין לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין; עבירה של השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין; עבירה של שינוי זהות של רכב לפי סעיף 413ט לחוק העונשין; מספר עבירות של החזקת נשק ותחמושת שלא כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק רישא וסיפא העונשין; עבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע, לפי סעיף 411 לחוק העונשין; עבירה של ייצור נשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; עבירה של ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 סיפא לחוק העונשין; מספר עבירות של סחר ועשיית עסקה בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; עבירה של פזיזות ורשלנות בנשק לפי סעיף 338(5) לחוק העונשין; עבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין; מספר עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

5.

בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים של כל הנאשמים. ביום 5.8.2014 ניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי בעניינם של העורר והנאשמים 2 ו-3. בית המשפט המחוזי סקר את התשתית הראייתית בתיק, וקבע כי העוצמה הלכאורית של הראיות ביחס לאישומים השונים אינה אחידה, אך אין חולק כי העורר הוא הדמות הדומיננטית בפרשה. בית המשפט המחוזי הורה על קבלת תסקירי מבחן בעניינם של השלושה. בתסקיר המבחן בעניינו של העורר נבחנה חלופת מעצר במקום מרוחק ממקום ביצוע העבירות, בפיקוחם של מפקחים שנמצאו מתאימים. אולם, שירות המבחן לא ידע להעריך האם חלופה זו תוכל להפחית ממסוכנותו של העורר, ולכן לא המליץ על שחרורו. לאחר קבלת התסקירים של שירות המבחן, ביום 10.8.2014 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם עד תום ההליכים של העורר ושל הנאשמים 2 ו-3 (השופטת ש' בן שלמה ). בית המשפט המחוזי שב וקבע כי העורר הוא הדומיננטי בפרשה, וקבע כי חלופת המעצר שהוצעה אינה יכולה לאיין את מסוכנותו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הנאשמים 2 ו-3 יוכלו לחדש את עתירתם לשחרור לחלופת מעצר, ככל שיוצעו על ידם חלופות מעצר מתאימות, רחוקות מביתם, ומפקחים מתאימים.

6.

הנאשמים 2 ו-3 אכן הגישו בקשה להשתחרר לחלופת מעצר, וביום 9.9.2014 היא נדחתה בבית המשפט המחוזי שקבע כי החלופות אשר הוצעו על ידם, כמו גם המפקחים שהוצעו בעניינם, אינם מתאימים (השופטת ד' עטר ). על החלטה זו הגישו הנאשמים 2 ו-3 ערר. ביום 1.10.2014 קיבל בית משפט זה את הערר והורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שזה יקבע את התנאים לשחרורם של הנאשמים 2 ו-3, נוכח חלופות המעצר והמפקחים שהציעו (בש"פ 6405/14, השופט ס' ג'ובראן ).

7.

בעקבות החלטה זו, ביום 27.10.2014 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 10.8.2014. העורר טען כי ההחלטה שהתקבלה בעניינם של הנאשמים 2 ו-3 בנוגע לחלופות המעצר והמפקחים אשר נמצאו מתאימים רלוונטית גם לעניינו, וכי השארתו מאחורי סורג ובריח מהווה הפליה בנסיבות אלו. כן הצביע העורר על כך שהוא העצור היחיד בפרשה המסועפת, ושהיותו שוטר יוצרת קושי של ממש בכל הנוגע לישיבתו במעצר. כן הדגיש העורר כי הוא נעדר עבר פלילי, וכי המשפט עלול לארוך זמן רב נוכח מספר האישומים ופיצולם למספר כתבי אישום ובין כמה בתי משפט, בשים לב לחלוף הזמן ולעובדה שטרם החלו ההוכחות בשלב זה.

8.

ביום 13.11.2014 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של העורר לעיון חוזר (השופטת ד' עטר ). בית המשפט המחוזי ציין כי בהחלטה הקודמת מיום 10.8.2014 הודגש כי לעורר חלק דומיננטי בפרשה, וכי מידת מעורבותם של הנאשמים 2 ו-3 בפרשה היא פחותה. בשל אבחנה זו בין העורר לבינם נדחתה טענת ההפליה של העורר. כמו כן, נקבע כי גם חלוף הזמן אינו מהווה עילה המצדיקה במקרה זה עיון חוזר בהחלטה שהתקבלה, בשים לב לעבירות שבהן מואשם העורר, למידת מסוכנותו וכן לכך ששמיעת הראיות עומדת בפתח. יצוין, בהקשר זה, כי שמיעת הראיות במשפט של העורר אכן החלה ביום 16.11.2014.

הטיעונים בערר

9.

בעיקרו של דבר, הערר שבפני התבסס על שלושה סוגי טענות: טענות בדבר הפליה לרעה של העורר בהשוואה לנאשמים אחרים, הנאשמים 2 ו-3; טענות בדבר הצורך להתחשב בהתמשכות ההליך (עד כה וגם בהמשך); וכן טענות בדבר כרסום נטען בחומר הראיות.

10.

ראשית, העורר טוען גם בפני כי יש ללמוד גזירה שווה מהחלטתו של בית משפט זה בעניינם של הנאשמים 2 ו-3. לשיטתו, נאשמים אלה מעורבים באישומים חמורים אף יותר מאלה שמיוחסים לו, וגם בית המשפט המחוזי התייחס, כך נטען, לשלושתם כמקשה אחת, במובחן משאר הנאשמים בכתב האישום.

11.

שנית, העורר טוען כי המשפט נמצא רק בשלביו הראשונים, וכי הוא צפוי להתארך מאד, בשל מורכבותו והעובדה שרשימת עדי התביעה כוללת קרוב ל-170 עדים. בהקשר זה, הוא הצביע על כך שכתב האישום תוקן יותר מפעם אחת, באופן שהוביל להפרדת משפטם של חלק מן הנאשמים. כן הצביע העורר על כך שטרם הועברו לו כל חומרי החקירה.

12.

שלישית, העורר טוען לכרסום משמעותי בראיות התביעה על סמך עובדות שהתגלו, לטענתו, במהלך הדיון בהליך העיקרי ביום 16.11.2014. בא-כוח העורר טוען כי בדיון זה התבררה העובדה שבחיפוש אשר נערך ביום 10.3.2014 בקרבת המקום שבו נמצאו הנשק והתחמושת שהעורר והנאשמים 4-2 מואשמים בהחזקתם, נמצאו בנוסף 6,000 כדורים מוצנעים, אשר החזקתם לא יוחסה להם. לשיטת העורר, יש בעובדה זו כדי לעורר תמיהות באשר למציאת כלי הנשק והתחמושת שעליהם נסב האישום השני שלושה ימים קודם לכן, ביום 7.3.2014 ובאשר לכך שהזיקה אליהם יוחסה לנאשמים.

13.

לבסוף, העורר סבור כי יש לייחס משקל לכך שעוצמת הראיות ביחס אליו היא, לטענתו, חלשה יותר. בהקשר זה, הוא מפנה את תשומת הלב אף לכך שבמסגרת ההליך המשמעתי שנפתח בעניינו במשטרה לא התקבלה החלטה על פיטוריו, אלא על השעייתו בלבד. העורר מדגיש, כי הראיות באישום המייחס עבירות לו ולנאשם 3, קושרות אך את הנאשם 3 לעבירות הנטענות, ולטענתו כך התרשם גם בית המשפט המחוזי. כן מפנה העורר לכך שהוא נעדר עבר פלילי, שהוא העצור היחיד בפרשה, ולכך שיש בידו להצביע על חלופת מעצר ומפקחים ראויים.

14.

באי-כוחה של המדינה סומכים את ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

15.

באשר לטענת הפליה לכאורה בין העורר לבין הנאשמים 2 ו-3 טוענים באי-כוח המדינה כי אין לטענה זו על מה לסמוך. הם מצביעים על כך שאף בהתייחס להחלטת השופט ג'ובראן , שהקלה עם הנאשמים 2 ו-3, לא ניתן לראות את העורר כדומה להם – הן בכמות העבירות המיוחסות לו והן באיכותן. בהקשר זה, הובהר כי עשרה מתוך שנים עשר האישומים נוגעים לעורר (אישומים 10-1), בעוד שלנאשם 2 נוגעים ארבעה אישומים (אישומים 1, 2, 4 ו-12) ולנאשם 3 נוגעים חמישה אישומים (אישומים 4-1 ו-11). כמו כן נטען כי העבירות המיוחסות לעורר הן בכללותן חמורות ביותר, וכי הוא היה "הרוח החיה" והדומיננטי באירועים, כפי שקבע גם בית המשפט המחוזי.

16.

בכל הנוגע להתמשכותו של המשפט נטען כי לעורר יש חלק גדול בכך – בין השאר על רקע חילופי ייצוג. באשר לחומרי החקירה נטען כי בא-כוחו של העורר קיבל הודעה על כך שאלה עומדים לרשותו, ועליו רק לבוא ולקחתם.

17.

באשר לטענת הכרסום בראיות נטען כי אין לה מקום ככל שהיא מתבססת על עדויות שנשמעו במועד מאוחר להחלטה שעליה נסב הערר, וכי זהו אינו ההליך הנכון לברר טענות אלו.

דיון והכרעה

18.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל דעה שדין הערר להידחות.

19.

צודקת המדינה בכך שאין מקום לקבל את הערר על סמך טענת הפליה. השוני בין העורר לבין הנאשמים האחרים בפרשה, לרבות הנאשמים 2 ו-3, שומט את הקרקע תחת טענתו זו של העורר. גם אני התרשמתי כי מעובדות כתב האישום עולה שמעורבותו של העורר בעבירות הנטענות בכתב האישום היא הגבוהה ביותר, לרבות בעבירות חמורות הכרוכות בהפרת אמון קשה לכאורה ביחס לשירותו במשטרה. מעורבותו המוגברת של העורר אינה מסתכמת אך במספר האישומים נגדו, המשקף אף הוא כמובן את חלקו הדומיננטי בפרשה ואת ההבדלים בינו לבין הנאשמים האחרים בכתב האישום. היא מתבטאת גם בכך שהיה "הרוח החיה" באירועים שעליהם נסב כתב האישום. על כך יש להוסיף כי בית המשפט המחוזי התרשם כי אין אף בחלופת מעצר הדוקה כדי לאיין את מסוכנותו. משנשמט הבסיס לטענת ההפליה של העורר, נשמט הבסיס העיקרי שעליו הושתת הערר.

20.

אכן, דומה שיש צדק בטענה שמשפטו של העורר אינו צפוי להיות קצר, אולם עובדה זו לבדה אינה יכולה להצדיק את שחרורו, ולא כל שכן בעת הזו. נמצאים אנו עדיין בחלקו הראשון של המשפט, ששמיעת ההוכחות בו רק החלה (ראו והשוו: בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' אלקינייב

(26.6.2012)). לכך יש להוסיף את העובדה שחלק מן העיכובים עד כה רובצים לפתחו של העורר, ושטרם הוחלט כמה עדים אכן יעידו בפועל בסופו של דבר בהליך, כפי שציינו באי-כוחה של המדינה בדיון לפני. באי-כוח המדינה ציינו, כי הם מחכים לתגובה מפורטת של ההגנה לעניין זה, אשר טרם התקבלה, והראו נכונות לצמצם את מספר העדים שישמעו. על כל פנים, ובשים לב גם להצהרה זו של באי-כוח המדינה, הטענה בדבר הימשכות ההליכים אין היא אלא תחזית מושכלת. ודאי שאין בה כדי לשנות את נקודת האיזון לעבר שחרורו של העורר בשלב הנוכחי (ראו: בש"פ 2515/13 אלבז נ' מדינת ישראל , פסקה 18 (23.4.2013)).

21.

טענותיו של העורר בנוגע לעוצמת הראיות של התביעה מבוססות על עדויות שנשמעו במועדים המאוחרים להחלטה עליה נסב ערר זה. על כן, אין להעלותן במסגרת הערר עליה, אלא בהליך המתאים לכך.

22.

סוף דבר: דין הערר להידחות.