בש"פ 8126/21 אמיל גולדנשטיין נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 22.11.2021 (עמ"ת 51255-11-21, השופט הבכיר ש' אטרש ). בית המשפט המחוזי קיבל ערר שהגישה המדינה על החלטתו של בית משפט השלום בטבריה מיום 21.11.2021 (מ"ת 27653-09-21, סגן הנשיא נ' מישורי לב טוב ).

2.

ביום 19.9.2021 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 2.9.2021 החזיק המבקש בדירתה של בת זוגו (שבה התגורר באותה עת) סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ-27 גרם, סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של כ-5 גרם, וטבלית של סם מסוכן מסוג MDMA . כמו כן נטען בכתב האישום כי המבקש החזיק בדירה משקל, וזאת על מנת לחלק את הסם למנות, וכי החזיק על גופו שלא כדין סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ-4 גרם שהיה מחולק ל-9 שקיות.

3.

בד בבד עם כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים ביום 23.9.2021 הסכים בא כוחו של המבקש לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך ביקש לשחרר את המבקש לחלופת מעצר. בהמשך לכך, ובשים לב לעברו הפלילי של המבקש וכן ולכמות הסם שנמצא אצלו ולסוגו, הורה בית משפט השלום על הזמנת תסקיר מעצר בעניינו, והאריך את מעצרו עד למתן החלטה אחרת.

4.

ביום 18.10.2021 הגיש שירות המבחן את תסקיר המעצר, ובמסגרתו ציין כי הרקע למעצרו של המבקש הוא דפוסי צריכת הסמים שלו שהחמירו בהדרגה, כך שבמהלך השנה וחצי האחרונות הוא צורך סמים באופן אינטנסיבי ויום-יומי. עוד צוין, כי למבקש הרשעה קודמת בעבירת סמים בגינה הוא נידון בשנת 2018 למאסר בפועל למשך מספר חודשים וכן נזקפות לחובתו שבע הרשעות בעבירות תעבורה שונות. כן צוין בתסקיר שירות המבחן כי המבקש לא השתלב בטיפול בתקופה שקדמה למעצרו. שירות המבחן התרשם כי המבקש נמצא בשלב ראשוני של פיתוח תובנה למצבו, כי שילובו בקהילה טיפולית סגורה עשוי לצמצם את הסיכון הנשקף ממנו. כמו כן, שירות המבחן התרשם כי המפקחים המוצעים מתאימים לשמש כמפקחים מגבים. בסיכומו של דבר המליץ שירות המבחן על בדיקת התאמתו של המבקש לקהילה טיפולית.

5.

בהמשך לכך, ביום 24.10.2021 הורה בית משפט השלום על בדיקת התאמתו של המבקש לקהילה הטיפולית "הדרך". בשלב זה הוגשו מספר תסקירים מטעם שירות המבחן, שהתייחסו לתהליך בדיקת ההתאמה של המבקש לקהילה הטיפולית. בתסקיר האחרון מיום 14.11.2021 ציין שירות המבחן כי המבקש יצטרך לשהות בקהילה הטיפולית בתנאי המקום "ללא סייגים", במובן זה שהוא אמור להיות רשאי לצאת מהקהילה לבדו לצורך מטרות שונות כדוגמת בדיקות רפואיות או דיונים בבית המשפט, כך שהוא לא יהיה נתון בתנאי מעצר בית מלאים. בשל כך ציין שירות המבחן כי לא יוכל להמליץ על שילובו של המבקש בקהילה הטיפולית "הדרך" והמליץ על בדיקה של אפשרויות טיפוליות אחרות. בהמשך, בדיון שנערך ביום 16.11.2021 הגיש בא כוחו של המבקש התייחסות נוספת של קהילת "הדרך" לשאלות שהועלו על ידי בית משפט השלום. במסגרת זו נמסר כי אם המבקש יצטרך לצאת מהקהילה לצורך טיפולי הוא ילווה על ידי אחד מהערבים.

6.

ביום 21.11.2021 הורה בית משפט השלום על שחרורו של המבקש לחלופת גמילה בקהילה הטיפולית "הדרך". בית משפט השלום בחן את התנאים המצטברים שנקבעו בעניין סויסה (בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה , פ''ד סד(3) 101 (2011) (להלן: הלכת סויסה )), וקבע כי אמנם לא מתקיים במקרה דנן התנאי הראשון (שעניינו התחלה בתהליך גמילה) אך מתקיימים בו התנאים השני (שעניינו פוטנציאל הצלחה גבוה להליך הגמילה) והשלישי (שעניינו כי יש בהליך הגמילה כדי ליתן מענה הולם למסוכנותו של הנאשם). כמו כן בית משפט השלום התייחס לכך שהמפקחים המגבים נמצאו מתאימים למלאכת הפיקוח הנדרשת מהם כגיבוי ומודעים למצבו ההתמכרותי של המבקש.

7.

המדינה עררה על ההחלטה האמורה לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערר. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המדינה כי לא מתקיים במקרה זה אף אחד מהתנאים שנקבעו בהלכת סויסה . המחלוקת בעניין זה התמקדה כאמור בתנאים השני והשלישי. ביחס לתנאי השני קבע בית המשפט המחוזי כי אין כל אינדיקציה לפוטנציאל הצלחה של ההליך הטיפולי. בהקשר זה הפנה בית המשפט המחוזי להתרשמותו של שירות המבחן לפיה המבקש נמצא בשלב ראשוני של פיתוח הבנה למצבו. אשר לתנאי השלישי קבע בית המשפט המחוזי כי אף הוא אינו מתקיים בשים לב לעברו הפלילי של המבקש הכולל הרשעה קודמת במספר אישומים בעבירות סמים בעת שהיה שוטר. כמו כן, בית המשפט המחוזי הפנה למאסר המותנה התלוי ועומד נגד המבקש ולהערכת שירות המבחן כי קיים סיכון גבוה להישנות של התנהגות דומה. בית המשפט המחוזי הדגיש בהחלטתו כי המלצתו של שירות המבחן הייתה לשילובו של המבקש בקהילה טיפולית סגורה בתנאי מעצר בית מלאים, וכי התברר שהתנאים של קהילת "הדרך" אינם כאלה. בהתחשב באמור הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים בעניינו.

8.

בבקשת רשות הערר שבפני טוען המבקש כי הבקשה מעוררת שאלות עקרוניות הנוגעות ליחס שבין הלכת סויסה לבין דיני המעצרים. לשיטתו, יש מקום לקבוע כי שחרור נאשם לחלופה טיפולית ייבחן על-פי אפשרות החלופה ליתן מענה לעילות המעצר, להבדיל מבחינתה לאור תנאי הלכת סויסה . לגוף הדברים, המבקש טוען כי יש לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות על שחרורו לקהילה הטיפולית "הדרך" בהתאם לתנאים עליהם הורה בית משפט השלום. לגישתו של המבקש, סיכויי הצלחת הטיפול בעניינו גבוהים ויש בחלופה הטיפולית כדי לאיין את המסוכנות להישנות של עבירות מצדו.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה כמו גם בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות באתי ל כלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה עוסקת בנסיבותיו הפרטניות של המבקש ובאופן שבו יישמו הערכאות הקודמות את הכללים שנקבעו בהלכת סויסה על עובדות המקרה. על כן, היא אינה עומדת באמת המידה המצמצמת המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בענייני מעצרים (ראו: בש"פ 5429/21 אבו סבית נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (9.8.2021); בש"פ 7744/21 אברה נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (11.11.2021)).

10.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערר נדחית.