בש"פ 8128/13 קובי אוזן נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט צ' גורפינקל )

מיום 13.11.2013 במ"ת 45458-12-12, בגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 7.10.2013 בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.

כנגד העורר, יליד 1962, ושלושה נוספים – מרדכי אזרזר (להלן: אזרזר ), ליאור לוי ועובד עמבר – הוגש ביום 29.9.2013 כתב אישום (ת"פ 43158-09-13) לבית המשפט המחוזי בתל אביב. כתב האישום מייחס לארבעה עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )) , התפרצות לדירה (עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין), החזקת כלי פריצה (עבירה לפי סעיף 409 לחוק העונשין) ונשיאת נשק (עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין). לאזרזר יוחסה גם עבירה של התנגדות למעצר.

2.

בהחלטתה של השופטת ברק-ארז בבש"פ 7309/13 מרדכי אזרזר נ' מדינת ישראל

(1.11.2013) (להלן: עניין אזרזר ) עמד בית משפט זה באריכות על פרטי כתב האישום, וזאת במסגרת ערר שהגיש אזרזר על החלטת בית המשפט המחוזי להאריך את מעצרו עד תום ההליכים. להלן אביא את פרטי כתב האישום – בהם מוגדר העורר בתיק שלפנינו כנאשם מס' 1 – ככתבם וכלשונם, כפי שתוארו בעניין אזרזר :

"ביום 22.9.2013 קשרו קשר העורר, שהוגדר כנאשם 4, והאחרים (שהוגדרו כנאשמים 3-1) לשם התפרצות לבית מגורים ברחוב אופקים 11 תל אביב (להלן: הבית ), הנמצא בבעלותו של המתלונן, כדי לבצע בו גניבה. לצורך ביצוע תוכניתם הם הצטיידו בכלי פריצה ובמכשירי טלפון סלולאריים. סמוך לשעה 12:50 באותו יום, הגיע העורר ברכב יונדאי כסוף שכור (להלן: רכב היונדאי ) לאזור שבו ממוקם הבית. אחד האחרים הגיע למקום כשהוא נוהג ברכב מסוג ג'יפ ליברטי שחור (להלן: הג'יפ ). לאחר מכן פרצו שנים מהאחרים (נאשמים 1 ו-2) לבית. הם הצליחו לפרוץ את הכספת שבה החזיק המתלונן רכוש רב וכן אקדח. לאחר שנטלו את הרכוש מתוך הכספת ברחו שני האחרים לעבר כלי הרכב שהמתינו להם בחוץ: נאשם 1 שנשא תיק גב (שבהמשך התברר כמכיל את כלי הפריצה) ברח לעבר הג'יפ שבו נהג נאשם 3, ואילו נאשם 2, שנשא שק אטום (שבהמשך התברר כי הכיל את הרכוש הגנוב, שכלל כאמור גם אקדח) ברח לרכב היונדאי שהיה נהוג בידי העורר. כחצי שעה לאחר מכן, הצליחה המשטרה לעצור את שני כלי הרכב כשהעורר והאחרים ישובים בהם. העורר התנגד למעצרו בכך שדחף את אחד השוטרים בידיו וסירב לשבת. בשעת מעצרם נמצאו בג'יפ כלי פריצה רבים (פטישים במשקל 2 ו- 3 ק"ג , לום ברזל, 3 מברגים, איזמל, מגזרי פח, מברג פיליפס, וארבעה מכפתי פטנט) ואילו ברכב היונדאי נמצא הרכוש שנגנב מהבית שכלל בין היתר כסף מזומן ושיקים, 4 דרכונים, אקדח, מחסניות המכילות כדורי 9 מ"מ , מסמכים, דיסקטים שונים וכן תכשיטי זהב. . בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר והאחרים עד לתום ההליכים נגדם. בבקשה נטען כי נגד העורר והאחרים קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם, ובכלל זה: דו"חות עיקוב אשר הבחינו בכלי הרכב, כמו גם בעורר ובאחרים בזירת הפריצה; דו"חות פעולה של בלשי ימ"ר ת"א אודות מעצר העורר והאחרים בבת ים ועמם כלי הפריצה והרכוש הגנוב; הודעה של המתלונן שזיהה את הרכוש שנתפס כשלו; חוות דעת אודות כלי הפריצה; העובדה שמרבית הנאשמים, ובכללם העורר, שמרו על זכות השתיקה; וכן העובדה שנאשם 1 מסר גרסה שהופרכה על ידי הראיות האובייקטיביות בתיק החקירה.. בבקשה הצביעה המדינה על קיומן של כמה עילות מעצר..." (עניין אזרזר , פסקאות 4-3).

בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בבקשה נטען, בין היתר, כי בעניינם של העורר והאחרים קמה עילת מעצר של מסוכנות שכן מדובר במי שהתפרצו לבית מגורים, לאחר תכנון מוקפד, התארגנות והצטיידות, בצהרי היום, בעת שיכלו להימצא בבית דיירים. עוד נטען כי את מסוכנותו של העורר יש ללמוד גם מעברו הפלילי המכביד, הכולל 15 הרשעות קודמות ב-58 תיקים שונים בין היתר, בעבירות של התפרצות לדירה, תקיפת שוטר ,הונאה ואיומים.

3.

ביום 7.10.2013 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' קאפח ) את הבקשה והאריך את מעצרם של העורר ואזרזר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע בהחלטתו כי מעברם הפלילי עולה כי הם "מתקשים להתנזר מביצוע עבירות רכוש". בנוסף, לאור נסיבות המקרה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הסנגורים לקבלת תסקיר מעצר וציין כי בתי המשפט נעזרים בשירות המבחן רק מקום בו הם מתקשים לערוך אומדן מסוכנות בכוחות עצמם. יוער, כי נאשמים 2 ו-3 שוחררו לאחר שהסתבר שאין לחובתם עבר פלילי ונקבע כי מסוכנותם לציבור איננה בדרגה שלא ניתן למנוע אותה.

4.

על החלטה זו הגיש אזרזר ערר, וביום 1.11.2013 קיבל בית משפט זה בעניין אזרזר את הערר במובן זה שהורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו. בהחלטה נקבע כי עברו הפלילי של העורר כמו גם העבירות שבהן נטל חלק לכאורה, אמנם מצדיקים את המסקנה בדבר מסוכנתו, אולם מכלול הנסיבות וחולשת הראיות בעניין נשיאת הנשק מלמדים כי זו מסוכנות אשר אין לשלול על הסף את האפשרות של איונה על ידי חלופה מתאימה.

5.

נוכח ההחלטה בעניין אזרזר הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, וטען כי ההחלטה מהווה נסיבה חדשה וכי שורת הצדק והשוויון מחייבת שלא להפלות בינו לבין אזרזר ולהורות על הכנת תסקיר מעצר גם בעניינו. ביום 13.11.2013 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל ) את בקשת העורר וקבע כי המבקש יוסיף לשהות במעצר עד תום ההליכים. בהחלטה נקבע כי בעוד שבעניינו של העורר ישנה ראיה לנשיאת הנשק לאחר פריצת הכספת, בעניינו של אזרזר קיימת חולשה מסוימת בנושא מודעותו להחזקת הנשק, אשר יוצרת הבדל ממשי ואינה מאפשרת לערוך היקש בין השניים.

מכאן הערר שבפניי.

6.

לטענת העורר שגה בית המשפט קמא בקובעו כי אין להקיש מהחלטת בית משפט בעניין אזרזר על עניינו. נטען כי בניגוד לעבירת ההתפרצות, הרי שקיימת חולשה ראייתית לגבי העבירה בנשק, באשר הנשק לא נתפס ברשותו של העורר. עוד נטען, כי עניינו של אזרזר אף חמור יותר, מאחר שמיוחסת לו גם עבירה של התנגדות למעצר.

7.

דין הערר להידחות ואנמק את הדברים בקצרה.

מכתב האישום עולה כי העורר פרץ את הכספת יחד עם נאשם מס' 2 וכי השניים רוקנו את הכספת מתכולתה, לרבות האקדח. לכן, העובדה שהאקדח נתפס ברשותו של נאשם 2, יחד עם כל הרכוש הגנוב, אינה קונקלוסיבית לצורך השאלה אם ניתן לייחס גם לעורר עבירה של נשיאת נשק, בבחינת מבצע בצוותא או מכוח החזקה קונסטרוקטיבית. בכך נבדל אפוא עניינו של העורר שבפנינו מעניינו של אזרזר.

ובכלל, עבירת ההתפרצות המיוחסת לעורר, בנסיבותיה החמורות כמתואר לעיל, מעידה על מסוכנותו, באשר בעבירה זו טבועה מסוכנות אינהרנטית נוכח הפוטנציאל להתפתחות אלימה. לכך יש להוסיף את עברו המכביד של העורר –

הכולל 15 הרשעות ב-58 עבירות שונות –

ואשר מעיד הן על מסוכנותו לציבור והן כי אינו ראוי לאמון. במצב דברים זה, איני רואה טעם להפנות את העורר לשירות המבחן לעריכת תסקיר מעצר

8.

אשר על כן, הערר נדחה.