בש"פ 8132/99 אהרון מלכה נ. מדינת ישראל

כנגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המייחס לו ביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן מסוג הרואין שלא לצריכה עצמית. על פי כתב האישום, ביום 19.10.99 ערכה המשטרה חיפוש בחצר ביתו של העורר במושב עוצם. במהלך החיפוש נתגלתה צנצנת מזכוכית ובתוכה שקיות שהכילו סם מסוג הרואין במשקל של 44.6353 גרם נטו. הצנצנת הוסתרה בתוך שק יוטה מלא בפלפלים אדומים, אשר נטמן בפח אשפה הצמוד למחסן שבחצר הבית.

בית המשפט המחוזי (השופט ב' אזולאי) החליט לעצור את העורר עד לתום ההליכים המתנהלים כנגדו. בית המשפט ביסס את החלטתו על הראיות הבאות: תפיסת הסם שהוסתר בפח אשפה בחצר ביתו של העורר; הודעתו של אביו של העורר מיום 24.10.99, לפיה במחסן שלידו נמצא פח האשפה משתמשים רק העורר והוא עצמו; הודאתו של העורר בחקירתו הראשונה במשטרה מיום 19.10.99 כי הפלפלים שנמצאו בשק שייכים לו; ודו"ח של השוטר סיבוני, לפיו העורר סיפר לו כי מצא את הסם והטמין אותו בשק כדי להחזיר את הסם לבעליו. בית המשפט המחוזי קבע כי האפשרות שהעורר, על פי הדברים שמסר לשוטר סיבוני, הטמין את הצנצנת בפח משום שרצה להחזירה לבעליה הנה בלתי סבירה, ומכל מקום אין בה כדי להסביר את הסתרת הסם בתוך ערמה של פלפלים. לעניין עילת המעצר קובע בית המשפט המחוזי כי היות ומדובר בתפיסת כמות מסחרית של סם קשה מסוג הרואין, ולנוכח עברו הפלילי של העורר בעבירות סמים, מתקיימת חזקת מסוכנות בגינה לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

על החלטה זו הוגש הערר. בא-כוחו של העורר טען באוזני כי התשתית הראייתית כנגד העורר הנה חלשה מכדי להצדיק את החזקתו במעצר. אליבא דידו, הצנצנת המכילה סם נתפסה בחצר פתוחה אליה קיימת גישה לכל אדם, וייתכן כי הוסתרה בפח האשפה על ידי גורם אחר. טענה זו הועלתה גם בפני בית המשפט המחוזי, אשר התייחס לאפשרות כי אדם נוסף הטמין את הסם בפח האשפה כבלתי סבירה. אין חולק כי מדובר בצנצנת המכילה כמות גדולה מאוד של סם, שנתפסה בחצר ביתו של העורר בתוך פח אשפה אשר, על פי העדויות, צמוד למחסן המשמש את העורר ואת אביו. השוטר סיבוני אף מציין כי העורר מסר לו כי הוא עצמו הטמין את הסם במקום. די בעובדות אלו כדי להוות ראיה לכאורה להחזקתו של העורר בסם. בא-כוח העורר הוסיף וטען בפני כי גרסתו של השוטר סיבוני הנה שקרית. אולם שאלת מהימנותן של גרסאות ומשקלן אינה עניין שעל בית המשפט לענות בו בהליך זה. מסקנתו של בית המשפט המחוזי נראית לי אפוא הגיונית, ואיני רואה מקום להתערב בה.

בא-כוח העורר מוסיף ומציין כי אין בחומר הראיות חוות דעת של מומחה המעידה כי החומר שנתפס בצנצנת הנו אכן סם מסוג הרואין. האינדיקציה לגבי זהותו של החומר החשוד כסם נובעת מטופס בדיקה של המעבדה המשטרתית לזיהוי פלילי ואינה נתמכת בעדות מומחה. אולם, אין בכך בכדי להפריך את עובדת קיומה של ראיה לכאורה המזהה את הסם, במיוחד לאחר שבא-כוח העורר לא העלה טענת זאת בפני בית המשפט המחוזי.

בא-כוח העורר מוסיף וטוען כי המשטרה לא נטלה טביעות אצבע מן הצנצנת, ולפיכך לא הצליחה לקשור ישירות בין הצנצנת לבין העורר. אולם אין בכוחה של טענה זו כדי לשמוט את הקרקע מתחת לראיות לכאורה הפועלות נגד העורר. בית משפט זה קבע לא אחת כי עובדת היעדרן של טביעות אצבע אינה גורעת מן הראיות לכאורה הקיימות בתיק. ראו למשל את דבריה של השופטת שטרסברג-כהן בבש"פ 8091/98, ניסים מסילתי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם):

"...כל שניתן לומר על תוצאות הבדיקות הקשורות בטביעות הנעליים או האצבע הוא שאין בהן כדי לחזק את הראיות אולם אין בהן כדי להחלישם.

...

נאמר לא אחת, כי על מנת לבחון קיומן של ראיות לכאורה, אין להתמקד במה שאין אלא במה שיש. השאלה איננה אם ניתן היה להשיג ראיות נוספות ואחרות, אלא אם הראיות הקיימות מצטרפות למסכת ראיות מספקת כדי להוות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לחשוד".

סיכומו של עניין, נגד העורר עומדת החזקה כי הסם שנתפס בחצרו נמצא בהחזקתו, ולא מצאתי בטענותיו של בא-כוחו תימוכין מספיקים בכדי לשלול את קיומן של הראיות לכאורה, המקימות עילת מעצר נגד העורר.

בא-כוחו של העורר טען בפני כי בית המשפט המחוזי לא שקל את האפשרות של חלופת מעצר בבית אחותו של העורר. אין בידי לקבל טענה זו. חזקה היא כי סם בכמות כזו מוחזק לצרכי מסחר ויש בכך כדי לסכן את שלום הציבור. מדיניות נקוטה בבית משפט זה כי במקרים מעין אלה שיקולי ההגנה על הציבור שוללים בדרך כלל את האפשרות לחלופת מעצר, להוציא נסיבות יוצאות דופן. בא-כוחו של העורר לא הצביע בפני על נסיבות כאלו. זאת ועוד, בעברו של העורר שלוש הרשעות פליליות, אחת מהן בעבירה של תיווך בעסקי סמים מסוכנים. בנסיבות אלו סבורני כי אין הצדקה לחלופת מעצר.

אשר על כן אני דוחה את הערר.