בש"פ 8134/09 מדינת ישראל נ. חאדר זובידאת

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בפעם השנייה בתשעים ימים מיום 22.10.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ. 7168/08 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיב ושניים נוספים, מוחמד זובידאת (להלן: מוחמד ) ועבד אלרחים זובידאת (להלן: עבד ), הוגש ביום 24.10.2008 כתב אישום המייחס למשיב עבירות של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), מעשי פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338 לחוק העונשין וחבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין. למוחמד ועבד מיוחסות עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ואיומים.

2.

על פי הנטען בכתב האישום, על רקע סברתו של המשיב כי סמי זובידאת (להלן: סמי ) דקר אותו במהלך סכסוך קודם, הגיע המשיב ביום 30.9.2008 בשעות הערב לביתו של סמי, קרא לו לצאת החוצה, קילל אותו וניפץ את השמשה האחורית של רכבו. בהמשך לכך, בסמוך לשעה 22:00, התפתחה קטטה באזור הכיכר הראשית בכניסה לכפר זובידאת, בין משפחת המשיב לבין משפחתו של סמי, שבה נטלו חלק, בין היתר, שני הנאשמים הנוספים, מוחמד ועבד. במהלך הקטטה תקפו מוחמד ועבד את אביו של סמי באמצעות אגרופים ובעיטות בראשו וכן תקפו אותו עם אלות. מוחמד ועבד אף איימו על בני משפחתו של סמי כי ינקמו בהם ויחסלו אותם. אביו של סמי, שנחבל בעקבות תקיפתם של מוחמד ועבד, פנה לכיוון ביתו, כשהוא צועד בין קבוצת אנשים. המשיב הגיע כשהוא נוהג ברכב מסוג הונדה לעבר קבוצת האנשים. האנשים שהבחינו ברכב זזו לצדדים ואביו של סמי נותר לבדו על הכביש. המשיב נסע לעברו, פגע בו עם רכבו, הפילו לכביש, דרס אותו ונמלט בנסיעה מהירה מהמקום. אביו של סמי הובהל לבית החולים שם נפטר מפצעיו לאחר כשבועיים.

3.

עם הגשת כתב האישום נעצר המשיב. ביום 19.11.2008 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן) החלטה בעניין מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. יצויין כי עבד שוחרר בערובה לאחר הגשת כתב האישום. בית המשפט המחוזי התרשם כי התמונה הכללית הלכאורית מהראיות שנאספו נוטה לטובתה של המאשימה וכי יש בידיה ראיות לכאוריות שיש בהן לבסס את אשמתו של המשיב בהריגה. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 ולפיכך קיימת עילת מעצר. השופט כהן דחה את בקשת המשיב לשחררו לחלופת מעצר, נוכח רמת המסוכנות הגבוהה העולה ממנו והחשש ששחרורו לחלופת מעצר יגרום לפגיעה בשלום הציבור. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביחס למוחמד ועבד, הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקירי מעצר. בשלב מאוחר יותר שוחרר מוחמד למעצר בית מלא ולאחר תקופת מה אף הותר לו לצאת לעבודה. ביחס לעבד הוחלט להשאירו משוחרר בערובה.

4.

ביום 21.7.2009 האריך בית משפט זה (השופטת א' פרוקצ'יה) את מעצרו של המשיב בתשעים ימים. בהחלטתה ציינה השופטת פרוקצ'יה כי קצב ניהולו של המשפט אינו משביע רצון. יחד עם זאת, מדובר במשיב שמסוכנותו משתקפת מהמעשים החמורים המיוחסים לו. לפיכך, כך נקבע, קיים קושי לתת אמון במשיב כי לא יסכן בשחרורו את שלום הציבור, בחזרה למעשי אלימות קשים כלפי יריבו. כמו כן, נקבע, ישנו חשש כי המשיב ישבש הליכי משפט בהשפעה על עדים. עוד נקבע כי קיימת סכנה כי שחרורו עלול להלהיט מחדש את הרוחות בכפר ולחדש את מעשי האלימות בין הצדדים היריבים המסכנים חיי אדם. השופטת פרוקצ'יה ציינה בהחלטתה כי בהסכם הסולחה שנחתם בין המשפחות נקבע תנאי מפורש שלפיו הסולחה מותנית בכך שהמשיב לא ישוחרר ממעצר. לקביעה זו אתייחס בהמשך. בהתחשב בכל אלה, קבעה השופטת פרוקצ'יה, הקצב האיטי יחסית של ניהול המשפט אינו מצדיק את שחרורו של המשיב נוכח מסוכנותו.

5.

במהלך החודשים מרץ, אפריל ומאי 2009 התקיימו שלושה דיוני הוכחות, שבמהלכם נשמעו ארבעה עדי תביעה. ביום 15.7.2009 התקיימה ישיבה נוספת שבמהלכה העידו, לטענת המבקשת, חמישה עדי תביעה. יצוין כי ברשימת עדי התביעה שבכתב האישום מופיעים 33 עדים. בשלב זה קבועים חמישה דיוני הוכחות נוספים לימים 8.11.2009, 9.11.2009, 15.11.2009, 29.11.2009 ו-30.11.2009.

6.

לטענת המבקשת, העבירה החמורה המיוחסת למשיב ונסיבות המקרה מקימות מסוכנות רבה. מעשיו של המשיב הם שהציתו את הקטטה ההמונית בכפר זובידאת אשר הסתיימה במותו של המנוח, ועל כן חלופת מעצר לא תאיין את מסוכנותו ותגרום לפגיעה בשלום הציבור. זאת ועוד, המשיב הוא שנהג לבדו ברכב ודרס למוות את המנוח, תוך שהוא אדיש לגרימת מותו. בדיון שהתקיים לפניי הוסיפה באת כוח המבקשת, עו"ד רחל זוארץ-לוי, כי כבר בהחלטתו הקודמת של בית משפט זה (השופטת פרוקצ'יה) עמד לנגד עיני בית המשפט קצב התנהלות ההליכים העתידי במשפט.

7.

בא כוח העורר, עו"ד אחמד מסאלחה, ביקש להבהיר כי בדיון שהתקיים ביום 15.7.2009 העידו רק ארבעה עדים, ולא חמישה כפי שטענה המבקשת, מתוכם שלושה עדים טכניים והרביעית עדה מרכזית שעדותה נפרשה על פני כמאה עמודי פרוטוקול. כיום אנו מצויים בחודש השנים עשר למעצרו של המשיב כאשר לפנינו עוד כשנים עשר עדים מהותיים ועשרים וחמישה עדי תביעה בסך הכל, וכן כעשרה עדים במסגרת פרשת ההגנה. כלומר, המשפט עוד צפוי לארוך זמן רב. בנוסף, בכל הנוגע לישיבות הקבועות ל-29-30.11.2009, אלה צפויות להתבטל שכן מדובר בחג מוסלמי ובא כוח הנאשם הנוסף הגיש או יגיש בקשה לדחות את הדיונים עקב כך (הגם שעו"ד מסאלחה הבהיר כי הוא עצמו נכון להתייצב לישיבות שנקבעו למועדים אלו). בנוסף, טען עו"ד מסאלחה כי בהחלטתה של השופטת פרוקצ'יה צויין כי תנאי להסכם הסולחה הוא כי המשיב יישאר במעצר, אולם מהסכם הסולחה (שהוגש לי בערבית בצירוף תרגום לעברית) עולה כי אין בו תנאי כזה. יתרה מכך, עו"ד מסאלחה ציין כי הרוחות בכפר נרגעו ואף משפחה לא "גלתה" מהכפר בעקבות המקרה.

8.

שמעתי את טענותיהם של הצדדים ושקלתי את נסיבות המקרה ובסופו של דבר הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן, קצב התנהלותו של המשפט רחוק מלהשביע רצון ולמרבה הצער לא ניתן לומר כי סיומו יגיע בעתיד הנראה לעין. בנוסף, קיומה של "סולחה" בין המשפחות הניצות יש בה כדי להעיד כי המסוכנות הנשקפת מהעורר פחתה, אולם כידוע אין לתת משקל מכריע לטיעון זה. בהקשר זה יצוין כי מהתרגום של הסכם הסולחה שהגיש בא כוח המשיב אכן עולה כי לא נכלל בו תנאי שלפיו ההסכם יהיה בתוקפו רק אם המשיב יישאר במעצר, וככל הנראה הדברים נכתבו בהחלטתה של השופטת פרוקצ'יה לאחר שהדבר עלה בדיון אולם ללא שההסכם הוצג לפני בית המשפט.

9.

למול כל אלה אין להתעלם מחומרת העבירות המיוחסות למשיב, הכוללות עבירת המתה, המשקפת את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. עבירה חמורה זו בוצעה, כך נראה, על רקע חשד של העורר כי סמי, בנו של המנוח, היה אחראי לדקירתו של העורר בעבר. נכונותו של העורר לדרוס, לפגוע ולהמית על רקע סכסוך אישי, מצביעה על כך שקשה לתת בו אמון כי לא יסכן בשחרורו את שלום הציבור. אמנם בא כוח המשיב טען כי הרוחות בכפר נרגעו בעקבות הסכם הסולחה אולם אין לשלול את האפשרות כי שחרורו של המשיב עלול להלהיט את הרוחות מחדש.

10.

אשר על כן, ועל אף הקצב האיטי שבו מתקדם משפטו של העורר, סבורני כי לעת הזאת אין להורות על שחרורו של המשיב ממעצר. לפיכך, הנני מקבל את הבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 22.10.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ. 7168/08 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.