בש"פ 8139/11 אילי מדנפרוסט נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 23.10.2011 (מ"ת 32874-03-11, כב' השופט צ' קאפח ) בה דחה בית המשפט את בקשת העורר להורות על הגשת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בו תיבחן חלופת מעצר בעניינו.

כנגד העורר, יחד עם 15 אחרים, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות רבות. לעורר יוחסו עבירות של היזק בחומר נפיץ לפי סעיף 454 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: החוק ) והובלה ונשיאה של נשק שלא כדין לפי סעיף 144(ב) לחוק. על פי הנטען, העורר לקח חלק בהוצאה לפועל של תכנית להשלכת רימון לעבר ביתו של המתלונן, על רקע סכסוך בין המתלונן לבין אחד מן הנאשמים האחרים (להלן: התכנית ). נטען כי במועד הרלוונטי, העורר ונאשם נוסף הגיעו רכובים על אופנוע בו נהג העורר, והנאשם הנוסף ירד ממנו והשליך את הרימון.

בהחלטתו מיום 23.5.2011 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו, והורה על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה (בש"פ 4128/11 כבוד השופט א' לוי ) מיום 5.6.2011 (להלן: החלטת השופט לוי ) אשר קבע כי אכן קיימת תשתית ראייתית לכאורית וכן הוכח קיומה של עילת מעצר נוכח האלימות המיוחסת לעורר והסכנה הנשקפת ממנו לציבור. ביום 23.10.2011 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של העורר לעיון חוזר במסגרתה ביקש כי תיבחן אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. בית המשפט קבע כי מסוכנותו של העורר, אשר נטל חלק פעיל בהשלכת רימון יד היכול לזרוע מוות לחצר מגורים, ברורה ואין צורך בתסקיר על מנת לאמוד אותה. כן נקבע כי חלוף הזמן והתמשכות ההליכים אינם מפיגים את מסוכנותו כהוא זה.

מכאן הערר שלפניי, בגדרו טוען העורר כי מאז חודש מאי השנה לא נרשמה כל התקדמות בתיק המתנהל בעניינו וזאת בשל היקף חומר הראיות, כי הראשון מבין התאריכים לשמיעת הראיות נקבע לחודש פברואר – בעוד יותר מחודשיים וכן כי מפאת מספרם הרב של עדי התביעה צפויים ההליכים להימשך זמן רב. עוד הוא טוען כי העורר הובא בסוד התכנית רק ביום ביצועה, אז התבקש לשמש כנהג האופנוע וכי לא ניתן לייחס לו את ההחלטה לגבי סוג הרימון שהושלך וייעדו. העורר מדגיש כי קצב התנהלות התיק לצד החלטות בית משפט זה בעניינו של נאשם אחר (להלן: הנאשם אלעזר ), באותו התיק לו יוחסו יותר עבירות שהורו על בחינת האפשרות לשחרורו לחלופת מעצר, מהוות נסיבות חדשות המצדיקות שקילה מחודשת של חלופת מעצר בעניינו.

המשיבה מתנגדת לקבלת הערר. לדבריה, בית המשפט קבע בעניינו של העורר כי אף חלופה לא יכולה לאיין את מסוכנותו והנסיבות החדשות עליהן הוא מצביע, אינן יכולות לשנות מסקנה זו. כן היא טוענת כי המסוכנות העולה ממעשיו לכאורה ברורה, שכן מדובר באדם בעל עבר פלילי אשר הוגדר כ"מקצוען" בתחום העבירות המיוחסות לו. עוד טוענת המשיבה כי אין מקום להשוות את עניינו של העורר לזה של הנאשם אלעזר וכן כי יש צפי להתקדמות ההליכים בתיק דנן בחודשים הקרובים.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את הערר.

בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי "חלוף הזמן, כמו התמשכות ההליכים, אינם יכולים להפיג את מסוכנותו במאומה". בשל כך לא מצא לנכון להורות על הגשת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של העורר. אין בידי לקבל קביעה זו. החלטתו של השופט לוי ניתנה בראשיתם של ההליכים כנגד העורר, ועסקה בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ובשאלת קיומה של עילת מעצר. לעומת זאת, בשלב בו מצויים ההליכים כעת, יש לטעמי לתת את הדעת גם לחלוף הזמן. בענייננו, מיום ההחלטה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו ועד היום חלפה כחצי שנה. כמו כן, שמיעת הראיות עתידה להתחיל רק בעוד כחודשיים. על כן, לא היה מקום שבית המשפט המחוזי יתן את החלטתו בבקשה לעיון חוזר מבלי להורות על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן אשר יחווה דעתו המקצועית בנושא. זאת על אף שמדובר בעבירות חמורות המלמדות על מסוכנותו הגבוהה של העורר. יוער כי למסקנתי זו הגעתי מבלי להתעלם מהחלטתו של כבוד השופט א' רובינשטיין בעניינו של הנאשם אלעזר.

אשר על כן, הערר מתקבל. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, אשר מתבקש להזמין תסקיר בעניינו של העורר מטעם שירות המבחן. לאחר קבלת התסקיר הנ"ל, ישמע בית המשפט את הצדדים ויחליט לפי שיקול דעתו, באם יש מקום להיעתר לבקשה לעיון חוזר. מודגש בזה כי אין בהחלטתי זו משום הבעת עמדה כלשהי לגופו של ענין באשר לבקשה לעיון חוזר.

העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת בעניינו.