בש"פ 8151/00 פתחי מוחמד סעיד נ. מדינת ישראל

עניינו של המבקש עבר גלגולים אחדים. בית משפט השלום הורה ב5.10.00- לשחרר את העורר בחלופת מעצר.

בית המשפט המחוזי קיבל ב6.10.00- את ערר המדינה והורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. ערר שהוגש לבית משפט זה נמחק, מאחר ולטענת הסניגור אסף הוא ראיות חדשות איתן פנה בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, שהפנה את הבקשה לבית משפט השלום שדן בה על פי החומר החדש ודחה את הבקשה. ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, נדחה. על כך הבקשה שלפנינו.

העורר הואשם בעבירות של התקהלות אסורה, התפרעות ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. מדובר במעורבותו באירועים מיום 3.10.00 בצהרים בשכונת ספאפרה בנצרת כאשר לפי דו"חות המשטרה והעובדות בשטח, התרחשו התפרעויות של המון פרוע בנצרת ובשכונת ספאפרה בפרט. לטענת הסניגור המלומד היה בראיות החדשות שהמציא - תצהירים - כדי להפריך ולכרסם בעדותו של עד אחד בלבד - השוטר שי מדינה - עליו מבססת התביעה את הוכחת אשמתו של העורר. כן טען הוא, כי השוטרים התנהגו באופן ברוטלי כלפי אזרחים חפים מפשע וביניהם העורר שלא השתתף בהתפרעויות.

עיינתי בהודעות שנמסרו למשטרה, בדו"ח הפעולה של סמ"ר סגל ובדו"ח פעולה שנרשם על-ידי שי מדינה - העד המרכזי, בהחלטותיהם של בית משפט השלום (שתי החלטות) ובהחלטות בית המשפט המחוזי (שתי החלטות). החלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.11.00 מתייחסת לראיות שהמציאה ההגנה ושבעטיין נערך עיון חוזר ובהסתמך עליהן מבקש הסניגור המלומד לקבוע כי אין ראיות לכאורה נגד העורר וכי על כל פנים יש מקום להורות על חלופת מעצר.

אשר לקיומן של ראיות לכאורה, שוכנעתי כי ישנן כאלה. השוטר שי מדינה היה בקשר עין עם העורר החל מהגיע המשטרה למקום עקב התפרעויות וידוי אבנים מצד המתפרעים. השוטר מדינה ראה את העורר בין זורקי האבנים ורדף אחריו עד שנתפס ונעצר בבית מגורים אליו ברח. דבריו המפורטים נתמכים בראיות נסיבתיות. אם תתקבל עדותו של השוטר מדינה כעדות מהימנה, ניתן יהיה להרשיע על פיה את העורר ודי בכך כדי לספק את הראיות לכאורה הדרושות להקמת עילת מעצר. מדובר בעבירות חמורות כשלעצמן ובמיוחד באופי המיוחד של ביצוען במסגרת התפרעויות של המון פרוע ברחבי הארץ ובנצרת. התפרעויות אלה המלוות במעשי אלימות, מכוונות על-ידי אזרחים ישראליים נגד אזרחים ישראליים אחרים ונגד שוטרים נציגי שלטון החוק הבאים להשליט סדר ולמנוע הסלמה. מעשים נפשעים אלה יכולים להתפשט כאש בשדה קוצים, ולהביא לקורבנות בנפש ולגרום לשיבוש חיי השלום והאחווה ששררו בישראל בין אזרחיה היהודים והערבים.

מכאן לתצהירי עדים שהמציאה הסניגוריה המעידים על חפותו של העורר ששהה עמם לדבריהם ולא נטל חלק בהתפרעויות עד שבאה המשטרה והתנכלה לו ונהגה בברוטליות בלתי מובנת. אין זה השלב המתאים לבדוק אמינות דבריהם של עדים אלה. על בית המשפט שישב על מדוכת משפטו של העורר יהיה לעשות כן ולבחון בקפדנות ובזהירות את אמינות הדברים ואת האמת שבהם.

הסניגור הצביע על סתירה שהתגלתה בקשר לסימן פצע ירי מכדור גומי שהשוטר מדינה מסר כי מצא סימן בכתפו של העורר, לדבריו, מסר העורר כי פגע בו כדור גומי במהלך הפרות סדר יום קודם לכן ואילו בדיקה אחרת לא גילתה כל סימן לכך. נושא זה יצטרך להיבדק אף הוא על-ידי בית המשפט.

בשלב זה נראה לי כי ראוי שתיבדק חלופת מעצר הולמת. מאז נעצר העורר עברו כ50- יום. העורר ללא עבר פלילי. הוא עובד ומשתכר וחי חיים נורמטיביים. הרוחות בנצרת שקטו מאז.

ערה אני לכך כי משפטו קבוע ל26.11.00- (לא ברור לי מה משך השמיעה שנקבע) אלא שלפי מספר העדים שככל הנראה יעידו במשפט מטעם שני הצדדים, ספק אם יסתיים בגזר דין באותו מועד. תכלית המעצר במקרה מסוג זה, היא להרחיק את העורר מן הרחוב ולהגבילו ביכולת התנועה, על מנת שלא יוכל לחזור על מעשיו ולא יהווה סיכון לשלום הציבור. ניתן לעשות זאת על ידי "מעצר בית" מלא במקום ובתנאים שימצא בית משפט השלום לנכון, אליו מוחזר העניין על מנת לבדוק אם ובאילו תנאים ניתן למצוא חלופה מתאימה שתשיג את תכלית המעצר.

הערר מתקבל כאמור.