בש"פ 8155/07 דוד כהן נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לעצור את העורר עד תום ההליכים ולא לערוך בעניינו תסקיר מעצר.

נגד העורר הוגש ביום 23.7.2007 כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה, סחיטה באיומים, גניבה, שיבוש מהלכי משפט, בידוי ראיות, התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה והדחה בחקירה.

באישום הראשון נטען כי ביום 11.7.2007 או בסמוך לכך קשרו העורר ובנו (הנאשם 1) קשר לתקוף את המתלונן וכן להעליל עליו מעשה גניבה בדירתם על ידי כך שיגרמו לכך שהמתלונן ישאיר טביעות אצבע על גבי מקומות שונים בדירה כמו גם מכשירים שכביכול רצה לגנוב מהדירה. לשם כך סיכמו להיפגש העורר ובנו יחד עם המתלונן בדירת השניים. ביום 12.7.2007 הגיע המתלונן לדירה. עם כניסתו ביקש העורר מהמתלונן להרים את מכשיר הטלוויזיה כמו גם את מכשיר ה- DVD ולחפש תחתם באמתלה כי מצוי שם "חומר". בהמשך משלא מצא המתלונן את ה"חומר" ניגש העורר למטבח באמתלה כי שם אולי נמצא החומר תוך שהוא מורה למתלונן להתיישב על הספה. לפתע נשמעה מאחד החדרים מוזיקה רועשת ובשלב זה הגיחו העורר ובנו מאחורי המתלונן, הלמו בראשו בחוזקה באמצעות אלות מספר פעמים ופצעו אותו באמצעות סכין קצבים בה אחז העורר. כמו כן הכו העורר ובנו את המתלונן בידו השמאלית וברגליו והכל בכוונה לגרום לו לחבלה. מיד לאחר מכן סחטו העורר ובנו את המתלונן באיומים ודרשו מהמתלונן כי יפצה אותם בסכום של 15,000 ש"ח בתוך שבוע ימים שאם לא יעשה כן איימו על חייו. כמו כן הניעו השניים את המתלונן לרשום על דף את התחייבותו ולהעביר אליו כדמי עירבון טלוויזיה ורכוש בסך 15,000 ש"ח וכן הניעו אותו לרשום כי אין כל יריבות ביניהם. עוד הניעו העורר ובנו את המתלונן להצהיר בקולו התנצלות והתחייבות לפיצוי אשר הוקלטה.

בסמוך לאחר מכן, לשם סיכול חקירה פלילית, בידוי ראיות והעלמת ראיות, הכניסו השניים את המתלונן למקלחת בדירה על מנת לשטוף את הדם הרב שניגר מפניו וראשו, כיסו את פצעיו בפלסטרים ועטו על ראשו כובע. מעשיהם של העורר ובנו גרמו למתלונן חבלות קשות וחמורות לרבות שבר קווי בגולגולת, חתכים עמוקים בראשו, שבר ביד שמאל והמטומה תת עורית.

העורר ובנו עוד הורו למתלונן לעלות על השיש במטבח ולהניח ידיו על תריסי הדירה וכן להטביע אצבעותיו על מוצרי חשמל שונים וזאת בכוונה להכשיל חקירה פלילית כך שטביעות אצבעותיו ישמשו לצורך הצגת מצג שווא לפיו פרץ המתלונן לדירה. בהמשך דרשו השניים את מפתח דירתו ובהנחייתו של העורר הלך הבן לדירתו של המתלונן כשהוא עוטה על ידיו גרביים, כדי לקחת מהדירה מוצרי חשמל. בנו של העורר נכנס לדירת המתלונן בכוונה לבצע גניבה ונטל טלוויזיה ומכשיר DVD נייד. מיד לאחר מכן הוביל העורר את המתלונן חבול ופצוע לדירתו של האחרון שם הורה לו להמתין ונעל את הדירה מבחוץ.

באישום השני המופנה רק כלפי העורר נטען כי ביום 12.7.2007, עת נחקר המתלונן בתחנת מרחב איילון, התקשר העורר למתלונן וניסה להניעו שלא למסור הודעה בחקירה. ביום 16.7.2007 עת שוחחו העורר ובנו בתא שבבית המעצר באבו כביר, הניע העורר את בנו שלא למסור הודעה בחקירה על פי דין.

בדיון שנערך בבקשה למעצר עד תום ההליכים הורה בית המשפט על עריכת תסקיר בעניינו של הבן כאשר העורר הובהל באותה עת מבית המעצר לבית החולים לטיפול לב דחוף ודיונו נדחה. ביום 8.8.2007 התקיים הדיון בעניין מעצרו עד תום ההליכים של העורר בו הוחלט כאמור לעוצרו עד תום ההליכים. בית המשפט בחן בהחלטתו את בקשת בא כוח העורר לעריכת תסקיר מבחן על מנת לבחון את מסוכנותו וחלופת מעצר בדמות מעצר בית בפיקוח אשתו. בית המשפט קבע כי אין מקום לתסקיר שירות המבחן בסוג עבירה כזה. צוין כי המסוכנות עולה מכתב האישום ואין בכוחה של האישה להבטיח כי ההתנהגות הזאת או כזאת לא תשנה. בית המשפט אף ייחס משקל לרקע הפלילי של העורר גם אם עבירות האלימות שבהיסטוריה הפלילית שלו הן משנים רחוקות. בית המשפט התייחס לעובדה כי בנו ושותפו של העורר נשלח לקבלת תסקיר של שירות המבחן, החלטה אותה, כך צוין הוא התקשה להבין, ולכך כי לכאורה צריך לנקוט עמדה שווה עם שני נאשמים באותה פרשה. לעניין זה קבע בית המשפט כי אין מדובר בשני נאשמים שרקעם זהה. הבן הוא אדם צעיר ורקעו הפלילי מצומצם לאין ערוך מזה של העורר.

בדיון שנערך ביום 23.9.2007 לאחר קבלת שני תסקירי מעצר שוחרר בנו של העורר למעצר בית בתנאים מגבילים.

בערר טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי שלא התייחס לעובדה כי הרשעות העורר בעבירות אלימות בוצעו ונדונו לפני כ-34 שנים, עבירות הרכוש האחרונות שיוחסו לו תמו לפני כ-8 שנים ובעבירות הסמים העורר לא היה מעורב או מואשם ולו במאום במשך למעלה מ-11 שנים. כמו כן נטען כי ראוי היה שבית המשפט ישקול את התרחקותו הקיצונית של העורר מכל פעילות עבריינית בשנים האחרונות: יש לתת את הדעת למצבו הבריאותי ועובדת היותו נרקומן "ותיק" המטופל באדולן ומבוקשו להתנקות ולהיגמל מסמי רחוב.

אכן, ניתן לתמוה, כפי שתהה בית המשפט קמא, על שחרורו של הבן. ואולם אפילו אניח כי היתה הצדקה לשחרורו של הבן, אין הצדקה לחלופת מעצר כלשהי בעניינו של המבקש. כידוע אין טעם להציג חלופה קונקרטית במקרה בו אין בכוחה של כל חלופה לאיין את המסוכנות (ראו, למשל, בש"פ 8049/07 אזברגה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם,

26.9.2007) והאסמכתאות שם). לשווא ניסה ב"כ העורר לנסות ולגמד את משמעות ההרשעות הפליליות של העורר. אף אם יש לעורר "תקופות" של סוגי עבירות. הרי התמונה הכוללת המצטיירת מגליון ההרשעות הקודמות היא של אורח חיים עברייני לאורך עשרות שנים המצטבר, כמובן, לארועים נשוא האישום. גם להשקפתי חלופת מעצר אינה מתאימה לעניינו של העורר ואני דוחה את הערר.