בש"פ 8049/07 שאדי אזברגה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל) לעצור את העורר עד תום ההליכים.

נגד העורר ואחר (איסמעיל) הוגש כתב אישום ובו שני אישומים. הרקע למעשה נשוא האישום הראשון, כך נטען, הוא סכסוך משפחות בין משפחת אזברגה למשפחת נאשף. בן למשפחת אזברגה נרצח על ידי בילאל נאשף. על פי הנטען באישום זה ביום 9.4.2007 בשעה 19:30 או בסמוך לכך, בעקבות בקשתו של איסמעיל הסיעו העורר ואדם נוסף את איסמעיל לכפר טייבה בו הם מתגוררים. במהלך הנסיעה הודיע איסמעיל על כוונתו לרצוח את מאהר נאשף, שהוא אביו של בילאל. בהיכנסם לשכונתם בטייבה הבחין איסמעיל בג'יפ השייך למאהר. איסמעיל הורה לקטין נוסף שהיה עימם ללכת לתחנת הדלק ולתצפת על המוסך בו נמצאת מכוניתו של מאהר, ולהודיע כשהוא יוצא מהמוסך. בשעה 20:16 יצא מאהר מהמוסך כשהוא נוהג בג'יפ לכיוון ביתו. הקטין הודיע לעורר על יציאתו של מאהר מהמוסך והעורר הודיע על כך לאיסמעיל, ביודעו כי בכוונתו לרצוח את מאהר. בכל אותה עת היה העורר בקשר רציף עם איסמעיל, כדי לוודא ביצוע הרצח. איסמעיל שהמתין למאהר, בעודו מצויד באקדח, ירה בו דרך חזית הג'יפ ודלת מושב הנהג כ- 19 כדורים שפגעו בראשו ובגבו. בעקבות הירי נפצע מאהר אנושות ונפטר.

על פי הנטען באישום השני ביום 22.4.2007 דהיינו כשבועיים לאחר האירוע נשוא האישום הראשון בסמוך למתחם משפחת אזברגה בשכונתם בכפר טייבה החזיקו העורר ואיסמעיל מספר כלי נשק ובהם אקדח, שתי מחסניות וכדורי אקדח.

בעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר אך ביקש כי תיבחן חלופת מעצר. המשיבה התנגדה לבקשה זו.

בית המשפט קבע כי די באישום השני בו מואשם העורר כדי להורות על מעצרו. נקבע כי מהעובדות הנטענות באישום זה לפיהן העורר החזיק מספר כלי נשק ובהם אקדח שתי מחסניות וכדורי אקדח בצירוף עדותו של העורר עצמו מיום 2.8.2007, ממנה עולה כי היה במקום גם עוזי כדי לקבוע כי עילת המסוכנות זועקת. בית המשפט ייחס עוד חשיבות לסמיכות הזמנים בין שני האירועים הנטענים בכתב האישום.

לעניין האישום הראשון נקבע כי אין עבירת הסיוע לרצח במקרה זה מצויה במדרג נמוך למרות שהעורר לא נכח בזירת העבירה. צוין כי העורר עשה כל מה שניתן לעשות כדי לתרום לתנאים לביצוע העבירה והיה החוליה הממשית שאפשרה את הרצח. עוד צוין כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים שלמעשה היו לכל הפחות 6 שיחות או איתותים שבהם העורר סייע לביצוע הרצח.

בית המשפט ראה לנגד עיניו את גילו הצעיר של העורר וכן את העובדה כי הוא ללא עבר פלילי. אף על פי כן נקבע כי הראיות לכאורה אשר עוסקות בעבירה של סיוע לרצח ועבירה של החזקת נשק בלא רשות על פי דין מצמיחות מסוכנות שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. לפיכך לא ראה בית המשפט המחוזי מקום להורות על עריכת תסקיר בעניינו של העורר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

העורר טוען כי שגה בית המשפט כאשר החליט שלא להורות לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו ולבדוק את בקשתו לבחון שחרורו למעצר בית לאחר קבלת התסקיר. עוד נטען כי חלקו של העורר בביצוע מעשה הרצח וכן החזקת הנשק הינו קטן ביותר וטכני. לבסוף נטען כי שגה בית המשפט משלא העניק את המשקל הראוי לעובדה כי העורר חסר עבר פלילי.

לא בכל מקרה יש הצדקה לקבלת תסקיר מעצר. לעתים אין טעם בבקשת תסקיר, בבחינת מצוות אנשים מלומדה, בנסיבות בהן אין בכוחה של אף חלופת מעצר לאיין את המסוכנות (ראו למשל החלטתי ב-בש"פ 8168/07 מדינת ישראל נ' צאלח (טרם פורסם, 26.9.2007) והאסמכתאות בה). חוששתני שלעת הזו ונוכח הרקע למעשה נשוא האישום הראשון והמעשה נשוא האישום השני זמן קצר לאחר מכן, אין הצדקה. לחלופת מעצר כלשהי. איני שוללת את האפשרות שבחלוף הזמן ואם תיווצרנה נסיבות חדשות ביחסים המתוחים שבין המשפחות ניתן יהיה לבחון מחדש את ההחלטה. אך לעת הזו – אין הצדקה לשחרור.

הערר נדחה.