בש"פ 817/09 דראד ג'אבר נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט מ' יפרח) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

ביום 27.10.08 הוגש נגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז, המייחס לו סחר בנשק שלא כדין, החזקת נשק שלא כדין ויריות במקום מגורים.

על-פי האישום הראשון, ביום 17.6.08, בחתונת אחיו שנערכה בקלנסווה, החזיק העורר שלא כדין בשני אקדחים, וירה בהם מספר יריות לכיוון האוויר. באותו מועד, פנה אל העורר שאדי זידאן (להלן: שאדי ), וביקש לרכוש ממנו את אחד האקדחים, עבור אדם אחר (להלן: האחר ). סוכם בין העורר ושאדי כי האקדח יימכר תמורת 3,000 ש"ח. כחודש ימים לאחר מכן, בשדה ברעננה, מסר אדם שזהותו אינה ידועה את האקדח לשאדי, כדי שיבחן עבור אותו אחר אם אכן מ דובר באותו אקדח. שאדי בחן את האקדח ואישר כי מ דובר באותו אקדח, והטמינו בשדה בטרם יועבר אל האחר.

על-פי האישום השני, בסוף שנת 2006, פגש העורר בטול כרם את פארס מהדאווי (להלן: פארס ). העורר הבחין כי פארס נושא על גופו אקדח. כחודש לאחר מכן, פגש העורר את פארס, ושאלו אם מכר את האקדח שנשא עמו בטול כרם. למשמע תשובתו החיובית של פארס, שאל אותו העורר אם הוא מעוניין לרכוש אקדח אחר. פארס השיב בחיוב, ולבקשת העורר מסר לו את מספר הטלפון הנייד שלו, כדי שהעורר יוכל ליצור עמו קשר. בעקבות שיחה זו, במספר הזדמנויות, מכר העורר לפארס שלא כדין 16 אקדחים ו-3 רובים, אשר הועברו כולם על-ידי פארס לידי מוחמד זיתאווי, פעיל בארגון "שוהדא אל אקצא", אשר נטל חלק בפיגועים נגד אזרחים ישראלים.

3.

המדינה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

4.

בית המשפט קיבל את הבקשה והורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר. הוא קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר, וכי בהקשר להליך המעצר אין לבחון שאלות של מהימנות עדים ומשקל העדויות. אשר לאישום הראשון ציין בית המשפט, כי הראייה לכאורה המרכזית מצויה בהודעתו של שאדי מיום 24.8.08, המצביעה על הקשר הנטען בינו לבין העורר ועל מכירת האקדח. בהודעתו מתאר שאדי כי עבד בבית קפה בטייבה השייך לעורר ולאחיו, ונטל חלק בחתונת אחי העורר. שם ראה את העורר יורה באוויר משני אקדחים, והציע לעורר לרכוש אחד מהם. שאדי נחקר גם על-ידי השב"כ, ובזיכרון הדברים מחקירתו מתוארת העסקה עם העורר. העורר עצמו ציין בחקירתו כי הוא מכיר את שאדי מעבודתו בבית הקפה, אך טען כי היה סכסוך בינו לבין שאדי על רקע גניבת כספים על-ידי שאדי מקופת בית הקפה, ועל כן שאדי טפל עליו אשמת שווא בסיפור מכר האקדח.

5.

בית המשפט קבע, כי אפילו נאמר כי עוצמת הראיות לכאורה ביחס לאישום הראשון אינה גדולה, הרי לגבי האישום השני קיימת תשתית ראייתית מוצקה: זו מבוססת על הודעה שמסר פארס, בה תיאר מספר עסקאות בהן מכר לו העורר כלי נשק מסוגים שונים. פארס אף נחקר בידי השב"כ, ובזיכרון הדברים מחקירתו מופיע תיאור העסקאות השונות עם העורר. העורר מצדו כפר במיוחס לו, והדגיש כי פארס לא זיהה אותו במסדר תמונות שנערך. העורר הוסיף והכחיש כל היכרות עם פארס. בית המשפט קבע, כי כוחה של הכחשה זו נחלש, נוכח פלט שיחות הטלפון הסלולארי של העורר, המפרט 11 שיחות שיצאו ממנו אל הטלפון הסלולארי של פארס. לאור כל אלה, קבע בית המשפט קמא כי נתקיים תנאי הראיות לכאורה בהליך זה.

6.

בית המשפט המחוזי קבע עוד כי מתקיימת עילת מעצר בעניינו של העורר, וזאת מטעמי מסוכנותו לביטחונו ולשלומו של הציבור. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר מעצר, לצורך בחינת אפשרות החלת חלופת מעצר הולמת.

7.

בתסקיר שהוגש ציין שירות המבחן כי התקשה להעריך את רמת הסיכון הנשקפת מן העורר, בשל פער משמעותי בין אופי העבירות המיוחסות לו וחומרתן לבין עמדותיו, השוללות מעורבות בפלילים ובעייתיות כלשהי בחייו. עוד סבר שירות המבחן, כי לנוכח מאפייני אישיותו של העורר ומעורבותו בעבירה קודמת של החזקת סמים שלא לשימוש עצמי, שחרורו מהמעצר יהא כרוך בסיכון גבוה. כן ציין שירות המבחן כי חלופת המעצר שהציע העורר - מעצר בית בבית הוריו בטייבה, תחת פיקוח בני משפחתו - לא תיתן מענה לסיכון הפוטנציאלי הנשקף ממנו. לבסוף צוין בתסקיר, כי לנוכח הקושי להעריך במדויק את הסיכון במקרה זה, כל חלופה אחרת שתוצע לא תוכל לנטרל סיכון אפשרי.

8.

בית המשפט קיים דיון במעמד הצדדים בעקבות הגשת התסקיר, ובסופו קיבל את בקשת בא-כוח העורר להורות על הגשת תסקיר משלים, בו תיבחן חלופת מעצר נוספת. חלופת המעצר שהוצעה היתה מעצר בדירה שכורה בטירה, בה ישהה העורר תחת פיקוח אמו, אשר לצורך כך תעבור להתגורר עמו. עוד הוצע, כי במידת הצורך, אחי העורר יגיע לדירה השכורה כדי לסייע לאם בפיקוח על העורר. בתסקיר המשלים, הביע שירות המבחן ספקנות באשר ליכולת האם לשמש ערבה, בשל התייחסותה לעורר, המתאפיינת בהגנת-יתר ובטשטוש כל בעייתיות וקושי לראות סיכון כלשהו בשחרורו מהמעצר. לאור זאת, ונוכח הסיכון שראה שירות המבחן בשחרור העורר, הוא נמנע

מהמלצה לענין חלופת מעצר בקשר אליו.

9.

על יסוד שני התסקירים הנזכרים, הורה בית המשפט המחוזי על מעצר העורר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי במקרה זה, בו מואשם העורר בביצוע עבירות נשק חמורות, היה עליו להראות כי עניינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים בהם ניתן להורות על שחרור חרף אישומים חמורים כנגד הנאשם. העורר, כך נקבע, לא עשה כן.

מכאן הערר.

10.

ב"כ העורר התמקד בעררו הן בהיבט הראיות לכאורה והן בהיבט חלופת המעצר. אשר לראיות לכאורה: בענין האישום הראשון טוען העורר, כי בגרסתו של שאדי תמיהות רבות, וכי הלה שינה את גרסתו במהלך חקירותיו, גרסה אשר נוצרה מלכתחילה כנקמה בעורר בשל הסכסוך שהתגלע בין השניים. אשר לאישום השני הוא טוען, כי פארס בהודעותיו מתייחס לאדם בשם דיראר (שמו הפרטי של העורר) טיבאווי. אמנם, דיראר הוא שמו הפרטי של העורר, אך השם "טיבאווי" הינו שם כינוי לערבי תושב טייבה, וכמותו יש רבים ולכן עולה בעיית זיהוי ממשית לגביו כמי שמעורב בעבירה המיוחסת לו באישום השני. עוד נטען, כי במסדר תמונות שנערך לפארס, הוא לא זיהה את העורר, כאשר ודאי היה מזהה אותו אילו ניהלו ביניהם מסחר בנשק. לענין פלט שיחות הטלפון הנייד נטען, כי לא ברור ממתי מספר הטלפון שאליו התקשר העורר שייך לפארס, ואף לא ניתן לדעת מי בפועל החזיק במכשיר הטלפון באותה עת. העורר מוסיף, כי לא הוא ולא פארס נחקרו אודות פלטי השיחות.

לבסוף, לענין עילת המעצר נטען כי בית המשפט קמא טעה באמצו את גישת שירות המבחן, אשר שללה את שחרורו של העורר, כאשר הובאו לפניו חלופות מעצר מצוינות.

לאור כל האמור, מבקש העורר כי ייקבע כי התשתית הראייתית הקיימת נגדו הינה פגומה באופן שאינו מצדיק את מעצר העורר עד תום ההליכים, או לחלופין - כי ישוחרר בחלופה בתנאים.

11.

נתתי דעתי לטענותיו של הסנגור לענין הראיות לכאורה, ובאתי לכלל מסקנה כי אין לקבלן, וכי יש לאמץ את גישת בית המשפט קמא בהיבט זה, על הנמקותיו.

12.

לענין האישום הראשון, הראייה המרכזית מתבססת על הודעתו של שאדי מיום 24.8.08, הפורשת את כל יסודות האישום הראשון – קרי: הוא עבד בבית קפה בטייבה השייך לעורר ולאחיו, וראה בחתונה את העורר יורה באוויר משני אקדחים. שאדי הציע לו לקנות ממנו את אחד האקדחים עבור חברו תמורת 3,000 ₪. בחלוף זמן, עבר שאדי לעבוד במקום אחר, ואותו חבר סיפר לו כי רכש את האקדח מהעורר, וביקש לשלוח אליו מישהו שיראה לו את האקדח כדי ששאדי יאשר כי מ דובר

באותו אקדח שבו ירה העורר בחתונה. לפי דברי שאדי, באותו יום התייצב אצלו אחד ווליד והציג בפניו את האקדח. שאדי זיהה את האקדח, מסר בידי השליח את תמורת האקדח, לקח אותו עבור חברו והחביאו. האקדח בסופו של דבר לא נמסר לחבר כי למחרת שאדי נעצר. שאדי נחקר גם על-ידי השב"כ ומסר גרסה דומה. חברו של שאדי נחקר והכחיש כל היכרות עם שאדי או עם העורר.

העורר טוען בגרסתו כי שאדי טפל עליו אשמת שווא בשל סכסוך ביניהם ואין להאמין לו. לא נתקיים עימות בין השניים, אף שהעורר ביקש לקיים עימות כזה.

הראיות הנזכרות עונות לדרישת הראיות לכאורה לצורך הליך המעצר. טענת העורר כי משקלה של גרסת שאדי נמוך בשל היותם מסוכסכים תחייב בחינה במשפט גופו. ניתן להוסיף, כי מחומר הראיות אין זה ברור מדוע האקדח שהוחבא אצל שאדי לא נתפס. גם שאלה זו, בין יתר השאלות, תחייב ליבון במשפט גופו. לצורך הליך זה די בגרסה העקבית של שאדי בדבר העסקה עם העורר כדי לספק את דרישת החוק לקיומן של ראיות לכאורה בהקשר לאישום הראשון.

13.

אשר לאישום השני, יסודותיו מתבססים על הודעת פארס מיום 17.4.08, בה תיאר בפירוט רב עסקאות אחדות של מכירת כלי נשק מסוגים שונים וכן תחמושת שהתבצעו בינו לבין העורר. פארס נחקר על ידי השב"כ ומסר שם גרסה זהה. העורר כפר בגרסתו של פארס, ואף טען כי אינו מכיר אותו כלל. גרסתו הופרכה כאשר פלט שיחות מהטלפון הנייד שלו הראה כי במועדים שונים יצאו שיחות רבות ממנו אל הטלפון של פארס. שילוב זה בין גרסתו המפורטת של פארס בדבר עסקאות הנשק בתוספת הכחשתו הטוטלית של העורר בדבר היכרותו את פארס הנסתרת חזיתית על-ידי פלט שיחות הטלפון של העורר, מגבש תשתית ראייתית לכאורית, העונה לדרישת החוק לצורך מעצר עד תום ההליכים. את טענות העורר לענין מהימנות הגרסאות ומשקלן יהיה מקום לבחון במשפט גופו.

14.

כנגד העורר קיימת עילת מסוכנות מובהקת נוכח מעורבותו הנטענת בסחר בכלי נשק בהיקף ניכר, הטומנת בחובה סיכון מובנה לשלום אדם והציבור.

15.

אשר לחלופת מעצר, בית המשפט קמא יצא מגדרו בניסיונו למצות את בחינת חלופת המעצר בעניינו של העורר על-ידי שהורה על הגשת שני תסקירי מעצר הקשורים בו. בשני התסקירים שהוגשו נמנע שירות המבחן מהמלצה על חלופת מעצר בית אף שבחן חלופות ספציפיות. עמדתו העקבית היא כי מסוכנותו של העורר אינה מאפשרת שחרור בחלופה, וכי החלופות שהוצעו אינן מפיגות את מסוכנותו.

16.

לעורר עבר פלילי הכולל עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, והוא ריצה מאסר בן 14 חודשים. את העבירה באישום הראשון עבר כשהיה אסיר ברישיון.

17.

כלל הוא כי עבירות נשק בכלל, ועבירות סחר בנשק בפרט, נמנות על העבירות החמורות בקשת העבירות המטילות אימת מסוכנות חמורה כלפי הפרט והציבור. המסוכנות הנלווית לסחר בלתי חוקי בנשק, במיוחד על רקע פעילות הטרור לה נתונה החברה הישראלית ונוכח התרחבותה של הפשיעה המאורגנת בישראל, מצויה ברף גבוה ביותר. הסחר הבלתי חוקי בנשק מניח אפשרות כי כלי נשק יגיעו בתנועת הסחר לידי גורמי טרור או לארגוני פשיעה, וישמשו בידי רוכשיהם כלי הרג שיופעלו כלפי אזרחים תמימים, תוך חשיפת תושבי ישראל לסיכון חמור ביותר.

על רקע כלל נסיבות הענין, ובהינתן עמדת שירות המבחן, אין מקום לשחרורו של העורר בחלופת מעצר, משזו לא תענה במקרה זה על מטרת המעצר בדרך שתפגע בחירותו פגיעה פחותה.

18.

יש לאמץ, אפוא, את קביעותיו של בית משפט קמא על כל היבטיהן, ולדחות את הערר.