בש"פ 8174/11 יוסף סקה נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' קאפח ) במ"ת 22224-08-11 מיום 2.11.2011, שבמסגרתה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

נגד העורר ואדם נוסף הוגש כתב אישום המייחס לו מספר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מספר עבירות של ניסיון שוד, עבירה של שוד בנסיבות מחמירות וכן עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב. כתב האישום כולל שני אישומים. לפי המתואר באישום הראשון, העורר והאדם הנוסף קשרו קשר במטרה לשדוד כספים מאנשים לאחר שהם יוצאים ממוסדות פיננסיים. לפי המתואר באישום השני, עקבו השניים אחרי קשישה כבת 90 לאחר שהוציאה כסף מזומן מהבנק. לאחר שהגיעה לביתה, נכנס האדם הנוסף אל הבית, ריסס גז מדמיע על פניה וגנב ממנה תיק עם מסמכים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 21.8.2011 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' יפרח ) כי העורר יעבור בדיקות רפואיות לצורך בחינת חלופת מעצר של שהייה במוסד טיפולי סגור. בנוסף, הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו. ביום 11.9.2011 איפשר בית המשפט (כבוד השופטת ג' רביד ) לעורר לצאת לראיונות קבלה בקהילה טיפולית. בימים 22.9.2011 ו-27.9.2011 נדחו הדיונים שהיו קבועים בעניינו של העורר לצורך קבלת תסקיר משלים מטעם שירות המבחן. בשתי ההחלטות ציין בית המשפט כי אין בהוראה על הכנת תסקיר משלים משום התחייבות כלשהי כלפי העורר לאמץ את התוואי השיקומי. ביום 11.10.2011 איפשר בית המשפט לעורר לצאת לראיון נוסף בקהילה טיפולית, אף זאת מבלי ליצור אצלו ציפיות כלשהן באשר להחלטה הסופית שתתקבל בעניינו.

ביום 2.11.2011 קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. בהחלטתו, התייחס בית המשפט לעבירות המיוחסות לעורר, לכך שנטל חלק פעיל בניסיונות השוד המתוארים באישום הראשון והסיע את שותפו לביתה של הקשישה, כפי שמתואר באישום השני. עוד קבע בית המשפט כי אין לקבל את טענת העורר שלפיה לא ידע כי שותפו ישתמש בגז מדמיע. כמו כן, התייחס בית המשפט לכך שלעורר עבר פלילי. לאור כל זאת קבע בית המשפט כי לא מצא מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן ולשחרר את העורר לחלופת מעצר בדמות טיפול בקהילה טיפולית.

מכאן הערר שלפניי, שבמסגרתו טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בהתעלמו מהמלצותיו של שירות המבחן שלפיהן יש לשחררו לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית "הדרך", שאליה התקבל לאחר שעבר ראיון התאמה. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתעלם מהצהרת המשיבה בדיון שנערך בפניו על כך שלא תגיש ערר במידה ויוחלט לשחררו למסגרת טיפולית. עוד טוען העורר, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל מספק לכך שהוא התחיל הליך טיפולי שנקטע וכי נתן משקל גדול מדי לחומרת העבירות המיוחסות לו.

מנגד, טוענת המשיבה כי לא מדובר במקרה חריג אשר מצדיק שחרור לחלופת מעצר. זאת, בין היתר, לנוכח חומרת העבירות המיוחסות לעורר. לטענתה, המשיבה התנגדה לאורך כל הדרך לשחרורו של העורר לחלופת מעצר בדמות שהייה בקהילה טיפולית סגורה. עוד טוענת המשיבה, בין היתר, כי העורר שולב בעבר בהליכי גמילה שלא צלחו והיה מכור לסמים במשך שנים רבות. עוד מציינת המשיבה כי בית המשפט המחוזי קבע מפורשות כי אל לו לעורר להסתמך על כך שניתנה לו האפשרות לצאת לבדיקות רפואיות ולראיונות וכן על כך שהוכן תסקיר מבחן בענייננו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטותיו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

אמנם, הלכה היא שככלל, השלב המתאים להתחלת הליך גמילה הוא שלב ריצוי העונש ולא שלב המעצר (ראו למשל: בש"פ 3137/08 גרנובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.2008). אלא, שלאור נסיבותיו של מקרה זה ונסיבותיו האישיות של העורר, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחרוג מהכלל ולאפשר לו להשתלב בקהילה הטיפולית אליה התקבל. מסקנתי זו מבוססת הן על ההמלצה החד משמעית של שירות המבחן, הן על הציפייה שנוצרה אצל העורר לאחר שבית המשפט המחוזי אפשר לו לצאת ולהתראיין במוסדות טיפוליים. אוסיף, כי אף העובדה שהעורר פנה בעבר, ביוזמתו, לקבלת טיפול רפואי בהתמכרותו לסמים מעידה על רצונו להיגמל מהשימוש בסם. זאת, על אף העובדה שהוא לא התמיד בהליך הגמילה וניסיונו להיגמל לא צלח. כמובן, במידה ויפר העורר את האמון שניתן בו ולא ישכיל לנצל הזדמנות זו על מנת לעבור הליך שיקומי מוצלח, הרי שיוחזר באופן מיידי למעצר.

אשר על כן, הערר מתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת בזאת. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע, בהתאם לשיקול דעתו, את התנאים שבהם ישוחרר העורר לטיפול במסגרת הקהילה הטיפולית "הדרך".

העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט המחוזי.