בש"פ 8175/08 אלכסנדר קצנוב נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 24.9.2008 (כב' השופט מ' יפרח), בה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי מרכז בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, סחיטה בכוח ואיומים. על פי המתואר בכתב האישום, בין העורר והמתלונן הייתה היכרות של מספר חודשים עובר לאירועים נשוא כתב האישום ובין השניים התפתח סכסוך על רקע כלכלי במסגרתו חשד העורר כי המתלונן פרץ לקרוואן בו הוא מתגורר וגנב משם מצלמה ומחשב נייד. דימיטרי בוברובסקי (להלן: בוברובסקי ) מתגורר בקרוואן סמוך והוא חשד כי המתלונן גנב ממנו שתי חולצות וזוג נעליים. ביום 27.6.2008, בסביבות השעה 18:00, התקשר העורר למתלונן ודרש כי יגיע אל הקרוואן. בסביבות השעה 22:30 הגיעו המתלונן וחברתו בסמוך לקרוואן ושם המתינו להם העורר ובוברובסקי. העורר תפס את המתלונן חזק בידו, השכיבו על הקרקע ומשך אותו לתוך הקרוואן, בעוד בוברובסקי תופס את חברתו של המתלונן בחוזקה, מונע ממנה להיכנס לקרוואן ומאיים להרוג אותה ואת המתלונן. בתוך הקרוואן הטיח העורר במתלונן כי גנב מהקרוואן מצלמה ומחשב נייד. המתלונן כפר בהאשמות ובכה ובתגובה נטל העורר אלה והיכה באמצעותה בחוזקה ברגלו הימנית של המתלונן ובישבנו. בתוך כך נעל העורר את דלת הקרוואן ואיים על המתלונן כי "יעלימו" ו"יקבור אותו חי" במידה ולא יחתום לו על מסמך לפיו הוא זה שהתפרץ לקרוואן וגנב את הציוד כאמור. משסרב המתלונן לחתום על מסמך כזה, נטל העורר מגהץ, חיממו וגרם באמצעותו לכוויה גדולה על ידו הימנית של המתלונן. לאחר מכן יצא העורר מהקרוואן ואיים על חברתו של המתלונן כי יהרוג אותה ואת המתלונן. בשלב זה נכנס בוברובסקי אל הקרוואן ואיים על המתלונן כי יהרוג אותו במידה ולא יחתום על מסמך לפיו התפרץ לקרוואן השני וגנב משם שתי חולצות וזוג נעליים. המתלונן סירב לחתום ואז הוציאו בוברובסקי מהקרוואן והוא והעורר נטלו טוריה ואיימו להרוג את המתלונן באמצעותה. המתלונן נמלט, אך העורר ובוברובסקי תפסוהו, קרעו את חולצתו וחנקוהו. בשל חששו מפני העורר ובוברובסקי כתב המתלונן מסמך בכתב ידו על פי נוסח שהוכן על-ידי העורר בו הודה כי התפרץ לקרוואנים של העורר ובוברובסקי וגנב משם מצלמה, מחשב נייד, זוג נעליים ושתי חולצות, והוא התחייב להחזיר לידיהם את סכום שוויהם (להלן: המסמך ). את המסמך מסר המתלונן לידי העורר ובוברובסקי אשר איימו עליו ועל חברתו כי ירצחו אותם במידה וידווחו אודות מעשיהם למשטרה. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו למתלונן המטומות ושפשופים על צווארו ובסמוך לאוזנו, המטומות וכוויה גדולה על ידו הימנית וכן פצעים עמוקים ושפשופים בשתי רגליו.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של העורר ובוברובסקי עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. שירות המבחן הגיש תסקיר מעצר בעניינו של העורר, בו צוין כי יכולתו לשלוט בדחפיו התוקפניים עלולה להתערער בהיותו נתון במצבי תסכול, קונפליקט וכעס ועל כן קיים סיכון להישנות התנהגות דומה במידה וישוחרר ממעצר. כמו כן שלל שירות המבחן את החלופה שהוצעה על ידי העורר (מגורים בקרוואן בפיקוח חברו). על רקע זה ובהעדר חלופה מתאימה הסכים ביום 4.8.2008 בא-כוחו של העורר למעצרו של העורר עד תום ההליכים ובית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' פינקלשטיין) הורה על מעצרו, בציינו כי אין בכך כדי למנוע מן העורר להגיש בקשה לעיון חוזר באם תימצא חלופה הולמת. בוברובסקי לעומת זאת שוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

ביום 18.8.2008 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו בהציעו חלופה חדשה, ובית המשפט המחוזי (כב' הנשיאה ה' גרסטל) הורה על עריכת תסקיר לצורך בחינתה. שירות המבחן בחן האם גרושתו של העורר תוכל לפקח עליו, והתרשם כי היא אינה ערה לקשיים הכרוכים במחויבות הנלוות לפיקוח ותתקשה למלא באופן בלעדי את תפקיד המפקחת. על רקע זה לא המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר. ביום 16.9.2008 הורה בית המשפט (כב' השופט מ' יפרח) על עריכת תסקיר משלים במסגרתו תיבחן מסוכנותו של העורר וכן מפקחת נוספת. לאחר שהוגש התסקיר המשלים, דחה בית המשפט המחוזי ביום 24.9.2008 את בקשתו של העורר לעיון חוזר. בית המשפט ציין בהחלטתו כי בוברובסקי שוחרר למעצר בית אך זאת על רקע העובדה שהחלק המיוחס לו בכתב האישום היה קטן באופן משמעותי מחלקו של העורר. בית המשפט הוסיף וציין כי בתסקיר המשלים שהוגש הומלץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית גרושתו בפיקוחה ובפיקוח שותפתה לדירה וחברתה, מהן התרשם שירות המבחן כי הן מנהלות אורח חיים תקין ומגלות הבנה למשמעות הכרוכה בתפקיד הפיקוח. למרות זאת קבע בית המשפט כי מסוכנותו של העורר כלפי המתלונן לא תפחת באופן משמעותי באם ישוחרר לחלופה שהוצעה, ותמך מסקנה זו בחקירתן של שתיים מתוך שלוש המפקחות שהוצעו ומהתרשמותו (אשר התבססה, בין היתר, גם על תיק החקירה המשטרתי) כי העורר יוכל להתגבר ללא קושי על המפקחות המוצעות. בשולי הדברים ציין בית המשפט כי אין בכוונתו לשוב ולבחון את שאלת קיומן של ראיות לכאורה נוכח הסכמת העורר בעבר באשר לקיומן ומכל מקום ציין כי העובדה שתלונת המתלונן במשטרה הוגשה בחלוף מספר ימים מיום האירוע אינה פוגמת בגרסתו והיא נובעת ככל הנראה מחששו מפני העורר, ועוד ציין כי התצלומים המצויים בתיק החקירה מעידים על פגיעותיו של המתלונן כפי שפורטו בכתב האישום.

3.

בערר שבפניי טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על מעצרו חרף המלצת שירות המבחן בעניינו ולמרות שבוברובסקי שוחרר לחלופת מעצר. העורר מדגיש כי אף שהסכים בעבר לקיומן של ראיות לכאורה והודה בחקירתו במרבית העבירות המיוחסות לו, הרי שבכל הנוגע לשימוש במגהץ, אחד האישומים החמורים יותר המיוחסים לו, הוא מכחיש את השימוש באמצעי זה בכל תוקף ולגישתו קיימת

חולשה בראיות בנקודה זו. בהקשר זה מוסיף העורר וטוען כי העובדה שהמתלונן, חרף האלימות האכזרית שננקטה נגדו לכאורה, לא נזקק לטיפול רפואי מהווה חולשה נוספת בראיות. העורר טוען כי נוכח ההיכרות הקיימת בינו ובין המתלונן (לטענתו הם חברים המכירים מספר שנים), הרי שהמסוכנות הנשקפת ממנו היא נקודתית בלבד והוא מפנה לתסקיר שירות המבחן שהתרשם כי מעצרו הובילו לחשיבה מחודשת לגבי המעשים שביצע על פי גרסתו ובכך יש כדי להפחית ממסוכנותו. עוד טוען העורר כי לאחר בחינת החלופות המוצעות המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופת מעצר בקובעו כי המפקחות המוצעות מגלות הבנה למשמעות הכרוכה בתפקיד הפיקוח וכן כי עניינו הובא בפני ועדת פקא"ל (פיקוח אלקטרוני) אשר הגיעה למסקנה כי בנסיבות העניין אין צורך באיזוק אלקטרוני. עוד מציין העורר כי חרף העובדה ששלוש המפקחות הינן עולות חדשות הן נחקרו בחקירה נגדית בעברית ועמדו בנטל הנדרש מהן ומודעות לאחריות הכרוכה בפיקוח, והוא עומד על כך שחלופת המעצר המוצעת מרוחקת גיאוגרפית ממקום מגוריו של המתלונן. לגישת העורר היה על בית המשפט המחוזי לנמק מדוע התרשם שהוא יוכל להתגבר על המפקחות המוצעות ללא קושי והוא מוסיף וטוען כי זוהי הסתבכותו הראשונה בפלילים, כי ניכר פער עצום בין התנהגותו דרך כלל לבין המעשה המיוחס לו, וכי עצם ניהול ההליך מהווה טראומה קשה עבורו ועבור בני משפחתו. לבסוף טוען העורר כי במקרה דנן קיימת תחושה של הפליה קשה בינו ובין בוברובסקי שכן כתב האישום מייחס לשניהם פעולה בצוותא חדא ולא ניתן בשלב המעצר לערוך הבחנה ביניהם, הבחנה שככל שיש לה מקום עליה למצוא ביטוי במסגרת התיק העיקרי ובמישור הענישה. לפיכך מבקש העורר כי נורה על שחרורו לחלופת מעצר בבית גרושתו ובהשגחתן של שלוש המפקחות שהוצעו.

4.

המשיבה טוענת כי לא נפלה כל טעות בהחלטת בית משפט קמא והיא מדגישה כי המעשים המיוחסים לעורר הם מעשים חמורים ואכזריים ביותר שתוצאותיהם חמורות ויש בכך להשליך באופן ברור על מסוכנותו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי ספק האם יש ביכולתן של המפקחות שהוצעו להשתלט על דחפיו האימפולסיביים של העורר עליהם הצביע שירות המבחן בתסקיר הראשון והיא מדגישה כי באותו תסקיר ציין שירות המבחן שיכולת השליטה של העורר עלולה להתערער במצבי לחץ. אשר לטענת האפליה טוענת המשיבה כי מידת האלימות המיוחסת לכל אחד מן הנאשמים שונה וכן כי החלופה שהוצעה לגבי בוברובסקי הייתה טובה ומרוחקת ממקום מגורי המתלונן, מה גם שעמדת שירות המבחן לגביו הייתה שונה.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. המעשים המיוחסים לעורר חמורים הם עד מאוד וכתב האישום מגולל מסכת של אלימות קשה שהופעלה על ידו לכאורה כלפי המתלונן וכללה איומים, מכות והצמדת מגהץ חם לידו של המתלונן. שירות המבחן המליץ אומנם על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, אך יש לזכור כי תסקיר המעצר מהווה המלצה בלבד ובבואו להכריע האם לשחרר נאשם לחלופת מעצר נדרש בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין (ראו בש"פ 7715/08 רמדאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.9.2008)). בעשותו כן סבר בית המשפט המחוזי בענייננו, לאחר שהמפקחות המוצעות נחקרו בפניו, כי לא יהיה די בהן כדי להציב גבולות לעורר וכדי לאיין את מסוכנותו כלפי המתלונן ומסקנה זו מקובלת עלי, נוכח אופי המעשים המיוחסים לעורר ונסיבות ביצועם. אשר לטענת האפליה, כתב האישום מייחס לעורר מעורבות רבה יותר במעשים כמי שזימן את המתלונן לקרוואן מלכתחילה ואף יזם את נוסח המסמך. המעשים שיוחסו לו אף הם קשים ואכזריים יותר מאלה המיוחסים לבוברובסקי, ומשכך היה מקום להבחין ביניהם.

אשר על כן, הערר נדחה.