פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
8177/98
בפני:
כבוד השופט ח' אריאל
ה
עורר
:
רמי שלהוב
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 10.12.98
בתיק
ב"ש 82090/98 שניתנה על
ידי
כבוד השופט ע' דוויק
תאריך
הישיבה: י"א בטבת תשנ"ט (30.12.98)
בשם
העורר: עו"ד אלי כהן
בשם
המשיבה: עו"ד נעמי כץ
החלטה
1.לפני ערר על מעצרו של העורר (כבן 21) עד תום ההליכים בעבירת רצח, היינו היותו שותף לצעירים אחרים ברציחתו של אילן תורג'מן ז"ל, שגם הוא היה צעיר. הרצח נעשה ב3- שלבים, תקיפה, מנוסה וסיום המעשה.
2.השופט המלומד דוויק בהחלטה מפורטת ומנומקת, ביום 10.12.98, החליט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.
על פי האמור שם ועל פי חומר הראיות, שאף בא-כוח העורר הפנה תשומת לבי אליו, עולה לכאורה, שותפותו של העורר ברצח, אף כי אפשר ולא היה שותף בתחילה לתכנון. ייתכן שחלקו קטן משל האחרים מבחינה עובדתית, אך אין בכך כדי להשפיע על חלקו הוא.
3.על כל פנים שאלות אלה של תכנון וכוונה למותו של המנוח - יתבררו במידה הנדרשת במשפט הפלילי, מעבר לכל ספק סביר, אך בשלב זה די לראיות לכאורה, שיש לראותו כשותף על-פי ההלכה (ראה בין היתר ע"פ 163/89, דינים כא 797). בשלב זה גם די בעדות "עד המדינה" בלום (ראה למשל עמ' 6 בהודעתו) ושאר העדים לגבי חלקו של העורר, לרבות עד התביעה נחמיאס.
3.מקובלת עלי החלטתו ונימוקיו של כב' השופט דוויק, גם לעניין הראיות וגם לעניין החלופה. גם אם חלקו של העורר בבצוע הרצח, קטן יותר, אך משמדובר במעשה רצח אכזרי ובריוני, די בראיות, לכאורה, להיותו שותף לאחרים, כדי לא לאפשר חלופת מעצר. ההחלטה בבש"פ 5093/97, בא-כוח העורר, שעשה כל אשר ניתן לעשות למען העורר ואף יותר מכך, הביא לפני, אינו דומה בנסיבותיו למקרה שלפנינו. העורר לפי הראיות לכאורה, תקף את הנרצח גם בעת מנוסתו ולבסוף הסתלק מהמקום כשהקורבן נשאר במקום מתבוסס בדמו.
הערר נדחה.
ניתנה היום, י"א בטבת תשנ"ט
(30.12.98), בנוכחות העורר, סניגורו ובאת-כוח התביעה.
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98081770.
S02
/אמ