בש"פ 8206/99 מדינת ישראל נ. ינאי שמואל

המשיב עומד לדין פלילי בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, יחד עם נאשמים אחרים, בת.פ.ח. 40093/99. הוא מואשם יחד עם האחרים, במספר עבירות חמורות של יצוא ויבוא סמים מסוכנים ועשיית עסקאות אסורות בסמים מסוכנים. לפי כתב האישום הוא היה שותף לעיסקאות בסדר גודל של מאות קילוגרמים של קוקאין שהשתרעו על פני מדינות אחדות. הוא נעצר ביום 31.1.99; ביום 4.7.99 הוחלט לעצור אותו עד תום ההליכים; ובקשה שלו לעיון חוזר נדחתה ביום 17.10.99. תשעת חודשי המעצר שלו יסתיימו, על פי החוק, ביום 22.11.99. המדינה מבקשת שבית המשפט יאריך את מעצרו בתשעים ימים. בא-כוחו מתנגד לבקשה.

שמיעת המשפט החלה באיחור. כתב האישום הוקרא ביום 15.3.99, אך לבקשת באי-כוח הנאשמים, המועד למתן תשובה מפורטת לכתב האישום נדחה בחודשיים. מועדי הוכחות נקבעו לחודשים יולי ואוקטובר בפני השופטת רוטלוי. בשל פטירת בעלה של השופטת רוטלוי בוטלו המועדים שנקבעו לחודש יולי ושמיעת המשפט הועברה לשופט קרא. בחודש אוקטובר התקיימו שבע ישיבות הוכחה. בית המשפט קבע אז 38 מועדים נוספים להוכחות בחודשים נובמבר ודצמבר 1999 וינואר 2000. בחודש נובמבר הוסיף בית המשפט וקבע עוד 20 מועדים להוכחות בחודשים פברואר ומרס 2000. התמונה הכללית היא, אם כך, כי המשפט מתנהל בקצב ראוי, ואף מהיר יותר מן המקובל, והוא מתמשך בשל מורכבותו, שכן הוא מחייב הבאת עדים רבים מטעם התביעה ממספר ניכר של מדינות. עד כה הופיעו במשפט עדים מארה"ב ומבלגיה, ועוד אמורים להופיע עדים מגרמניה, אקוודור ואנגליה.

בינתיים נערכו הסדרי טיעון עם שלושה מבין חמשת הנאשמים, ושניים מהם כבר הורשעו ונדונו לתקופות מאסר, בהתאם להסדרים. אך עדיין המשפט מתנהל, על פי כתב האישום, נגד המשיב ונאשם נוסף.

בא-כוח המשיב טוען כי המשיב אינו נושא באחריות להתמשכות המשפט. באת-כוח המדינה סבורה כי הוא נושא באחריות חלקית להתמשכות המשפט, בין היתר, משום שאין הוא מוכן לוותר על התייצבות עדים, לרבות עדים מחו"ל, אף כשהוא אינו רואה צורך לקיים חקירה נגדית של עדים אלה, ובכך הוא גורם לבזבוז זמן שיפוטי. אולם אין אני צריך להכריע בשאלה זאת. אני מוכן להניח כי המשיב אינו נושא כלל באחריות להתמשכות המשפט, וכי המשפט מתארך בשל מורכבותו. אולם אין אני מוכן לקבל את הטענה של בא-כוח המשיב כי אם המשפט מתמשך מעבר לתשעה חודשים, והנאשם אינו אחראי להתמשכות המשפט, מן הדין לשחרר אותו מן המעצר. אכן, התמשכות המשפט מעבר לתשעה חודשים היא שיקול בזכות הנאשם, במיוחד כאשר הנאשם אינו גורם להתמשכות המשפט. אך אין זה שיקול יחיד. עדיין נותרים, כשיקולים מרכזיים, השיקול של מסוכנות הנאשם אם ישוחרר מן המעצר וכן החשש להימלטות הנאשם מן הדין.

במקרה שלפנינו אני סבור כי השיקול של מסוכנות הנאשם גובר על השיקול של התמשכות המשפט. המשיב היה שותף, לפי כתב האישום, לעיסקאות בינלאומיות של הברחה וסחר בסמים קשים בהיקף עצום. כל מי שמעורב בעיסקאות כאלה ביודעין מהווה סכנה גדולה. אכן המשיב, המואשם בכך שמימן עיסקאות אלה באופן חלקי, טוען שלא ידע כי הוא מממן עיסקאות בסמים. אך עובדה היא שיש ראיות לכאורה למודעות שלו, ובשל כך גם הוחלט שיש בו מסוכנות, ומשום כך הוא נעצר עד תום ההליכים.

בית משפט זה כבר פסק שבדרך כלל נאשמים המעורבים בעיסקאות סמים בהיקף גדול אמורים לשהות במעצר, בשל המסוכנות שלהם, ובשל כך גם ניתן, במקרים הראויים, להאריך את מעצרם מעבר לתשעה חודשים, אם המשפט נגדם מתנהל באופן תקין. שהרי אחרת נאשמים שיש בהם מסוכנות רבה ישוחררו מן המעצר, ויסכנו את הציבור, רק משום שהמשפט נגדם מורכב ולכן הוא מתמשך.

מקרה זה, לדעתי, אינו יוצא מן הכלל. המשפט נגד המשיב מתנהל בקצב ראוי, והמסוכנות של המשיב לא פגה ולא נחלשה במשך הזמן. לפיכך אני מחליט לקבל את בקשת המדינה.

בהתאם לכך אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 22.11.99, או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 40093/99, לפי המועד המוקדם יותר.