בש"פ 8341/99 מדינת ישראל נ. יצחק אבנעים

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בת.פ. 8036/99 בגין עבירת שוד. על פי כתב האישום, בתאריך 26.2.99 נכנס המשיב לסניף הדואר ברחוב יוסף טל באשדוד כשפניו מכוסות חלקית, תפס בידיה של מנהלת הסניף וצעק ליתר הנוכחים להתיישב על הארץ כשפניהם מופנות לעבר הקיר. לאחר מכן קשר המשיב את מנהלת הסניף וגרר אותה לכיוון הקופה, תוך שהוא שולף מכיסו אקדח צעצוע ומכוון אותו לעברה. המשיב נטל מהקופה 6,753 ש"ח במזומן ו - 47 כרטיסי טלכרט וברח מהמקום.

בית המשפט המחוזי נתבקש לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בדיון בפני בית המשפט הסכים בא-כוח המשיב שקיימות ראיות לכאורה לביסוס האישום. הדיון בפני בית המשפט הצטמצם, אם כן, לשאלה אם קיימת עילת מעצר נגד המשיב ואם ראוי להסתפק בחלופת מעצר. בית המשפט (השופטת ש' דברת) כתב בהחלטתו (ביום 24.3.99) כי המעשים שיוחסו למשיב, כמו גם עברו הפלילי המכביד, מעידים כי הנו מסוכן לציבור. עוד ציין בית המשפט כי המשיב ניסה בעבר להיגמל מהתמכרותו לסמים, אולם בלא הצלחה. בנסיבות אלו, קבע, המשיב אינו ראוי לחלופת מעצר.

ביום 29.3.99 הוקרא כתב האישום כנגד המשיב. תגובתו של המשיב נדחתה ליום 27.4.99 על פי בקשת בא-כוחו. הדיון שנקבע ליום 27.4.99 נדחה בשנית כיוון שהמשיב לא חש בטוב. דיון נוסף שנקבע ליום 24.5.99 נדחה אף הוא מאותה סיבה. תגובתו של המשיב נשמעה לבסוף בתאריך 30.5.99, ובה כפר בכל ההאשמות שהועלו נגדו. לאחר מכן נתקיימו ארבע ישיבות הוכחה נוספות, בימים: 28.7.99, 9.9.99, 28.10.99 ו - 16.11.99. הדיון לשמיעת יתר הראיות נקבע ליום 28.12.99. בדיון שהתקיים בפני ביום 1.12.99 הציג בפני בא-כוח המשיב מסמך לפיו דיון זה נדחה. ואולם, המבקשת הודיעתני, לאחר בירור, כי הדיון לא בוטל ויתקיים במועדו.

כמו כן, בא-כוח המשיב הגיש בקשה לגילוי ראיות חסויות שעשויות, לטענתו, לשפוך אור על חלקו של המשיב במעשים המיוחסים לו. בקשתו נקבעה לדיון בפני בית המשפט המחוזי ביום 7.12.99.

המדינה מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים. בא-כוחו של המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המבקשת אחראית לכך שפרשת התביעה טרם נסתיימה, וזאת משום שבכל ישיבת הוכחות שהתקיימה לא הופיעו חלק מעדי התביעה שזומנו לדיון. אולם נראה כי חלק מהעיכוב ניתן לזקוף לחובתו של המשיב, ולו רק מן הטעם שהדיון בעניינו נדחה כשלוש פעמים ביוזמתו-שלו. מכל מקום, איני נצרך להכריע בכך. גם אם המשיב לא היה נושא כלל באחריות להתמשכות המשפט, לא היה בכך בכדי להוות שיקול מכריע על-מנת לשחררו מן המעצר. על כך אמרתי בבש"פ 8206/99, מדינת ישראל נ' ינאי שמואל (טרם פורסם):

"אכן, התמשכות המשפט מעבר לתשעה חודשים היא שיקול בזכות הנאשם, במיוחד כאשר הנאשם אינו גורם להתמשכות המשפט. אך אין זה שיקול יחיד. עדיין נותרים, כשיקולים מרכזיים, השיקול של מסוכנות הנאשם אם ישוחרר מן המעצר וכן החשש להימלטות הנאשם מן הדין".

השאלה הנשאלת הנה, אם כן, לאור המעשים המיוחסים למשיב, אם שחרורו ממעצר עלול להוות סכנה לשלום הציבור. בא-כוחו של המשיב טוען כי המשיב אינו מסוכן לציבור. המעשים המיוחסים למשיב אינם כוללים, לטענתו, כל יסוד של אלימות חמורה, אכזריות, או שימוש בנשק המקימים חזקת מסוכנות כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי[סמכויות אכיפה - מעצרים] התשנ"ו - 1996. לדבריו, אפילו מנהלת הסניף שנשדד העידה כי "לא פחדה מהנאשם" וכי "לא התרגשה מהאקדח". טענה זו הועלתה גם בפני בית המשפט המחוזי בעת הדיון על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט התייחס לטענה ואמר כך:

"גם אם אצא מתוך נקודת הנחה... שהעבירה לא בוצעה באכזריות או באלימות חמורה עדיין סבורה אני שהתנהגותו של המשיב מסכנת את הציבור ומקימה עילה למעצר. המשיב ניסה להשיג את הכסף בכוח. המשיב כבן 43 ולו 27 הרשעות קודמות בעבירות של רכוש, מרמה, אלימות וסמים, והמשיב אף ריצה תקופות מאסר שונות בעבר. עברו של המשיב יחד עם אופן ביצוע העבירה מעידים על היותו מסוכן לציבור ומקימים עילה למעצר עד תום ההליכים".

גם אם אקבל את טענת בא-כוחו של המשיב, כי המעשים המיוחסים למשיב אינם עולים לכדי 'אלימות חמורה או אכזריות' כאמור בסעיף הנ"ל, עדין אין בכך כדי לשלול את עילת המעצר. לפי סעיף 21(א)(1)(ב) קמה עילת מעצר כאשר יש יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחון הציבור. צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי די בנסיבות המקרה, כאשר הן מתווספות לעברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל עבירות רכוש ואלימות רבות, על רקע ההתמכרות שלו לסמים, בכדי להעיד על הסכנה הצפויה לציבור ממנו.

נותרת אפוא השאלה האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופת מעצר. בא-כוחו של המשיב הציע להסתפק במעצר בית. לפי ההצעה המשיב ישוחרר לבית אמו בתנאים מגבילים. עוד ציין כי המשיב הנו נרקומן המטופל במרכז מתאדון באשדוד, וכי טיפול זה הכרחי על מנת לסייע לו להתמודד עם התמכרותו הכרונית. בא-כוח המשיב מסר כי בדיון על מעצרו של המשיב בפני בית המשפט המחוזי, הובא תסקיר מטעם שירות המבחן הממליץ על שחרורו של המשיב לשם המשך הטיפול. אולם, בית המשפט המחוזי סירב לקבל טענה זו, בציינו כי על פי התסקיר המשיב ניסה בעבר מספר טיפולי גמילה מסמים ונכשל בהם, וכי המשיב אינו מתאים לטיפול גמילה. עוד ציין בית המשפט כי, לפי הראיות לכאורה, הטיפול במתאדון לא מנע מהמשיב לבצע את העבירה שיוחסה לו.

המעשים המיוחסים למשיב מעידים כי אינו בוחל בשימוש בכוח ובאיומים בכדי להשיג את מטרתו. לא רק העבירה הנוכחית המיוחסת למשיב מעידה על כך, אלא גם, ובעיקר, עברו הפלילי העשיר. עבר זה כולל עבירות סמים ועבירות כלפי רכוש וגוף, בגינן ריצה מספר לא מועט של עונשי מאסר. בנסיבות אלו, סבורני כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

באת-כוח המדינה הביעה דעתה כי ניתן יהיה לסיים את פרשת ההוכחות בישיבה שנקבעה ליום 28.12.99. בא-כוח המשיב הטיל ספק בכך. אם יתברר כי בא-כוח המשיב צדק, מן הראוי יהיה שבית המשפט המחוזי יעשה כל מאמץ כדי להוסיף מועדי ישיבות על מנת שניתן יהיה לסיים את המשפט בתוך תקופת ההארכה. אם לא, ספק בעיני אם ניתן יהיה להצדיק הארכת מעצר נוספת.

אשר על-כן הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום החל מיום 4.12.99, או עד למתן פסק דין במשפטו, הכל על פי המוקדם.