בש"פ 8213/08 טליה ברמן -גילון נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.9.2008 (כב' השופטת י' אמסטרדם), בה התקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' דרויאן) מיום 24.9.2008, והוחלט לעצור את העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה.

1.

נגד העוררת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של קשירת קשר לביצוע רצח, קשירת קשר לביצוע סחיטה בכוח וסחיטה באיומים ומסירת ידיעה כוזבת. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום התגלע סכסוך גירושין קשה בין העוררת ובן זוגה לשעבר (להלן: המתלונן ) בנוגע להסדרי המשמורת על ילדיהם הקטינים, לעניינים נוספים הנוגעים לטיפול בילדים וכן לנושאים כספיים ורכושיים. על פי המתואר באישום הראשון, העוררת רכשה בהזדמנויות שונות, מא.ל. (להלן: א.ל. ) קוקאין בכמויות שאינן ידועות. במועד כלשהו במהלך שנת 2007 ערך א.ל. היכרות בין העוררת ובין ג'יהאד (ביג'ו) קראג'ה (להלן: ביג'ו ) על מנת שהאחרון ימכור אף הוא קוקאין לעוררת, וביג'ו אכן מכר לה את הסם בהזדמנויות שונות ובסכומים שאינם ידועים. במועד כלשהו לפני חודש נובמבר 2007 קשרה העוררת קשר עם ביג'ו לפגוע פגיעה פיזית במתלונן עד כדי גרימה למותו והיא שילמה לביג'ו סך של 50,000 ש"ח כמקדמה על חשבון הרצח ש"הזמינה".

על פי המתואר באישום השני, לפני יום 23.6.2008, במועד שאינו ידוע, קשר טל אלהרר (להלן: אלהרר ), אדם שהעוררת הכירה על רקע רומנטי בעבר, קשר עם רון אביב (להלן: אביב ) לאיים על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו ובחירותו ולהטיל עליו אימה על מנת לגרום לו להיענות לדרישות העוררת בנושאים שבהם היו ביניהם מחלוקות. לצורך קידום הקשר יזם אלהרר פגישה בין העוררת ובין אביב במהלכה קשרה העוררת קשר עם אביב לעשות שימוש באיומים כלפי המתלונן כמפורט לעיל כדי לגרום לו להיענות לדרישותיה. אביב הבהיר כי במידת הצורך הוא יעשה, אם באופן ישיר ואם ביחד עם אחרים או באמצעות מי מטעמו, שימוש שלא כדין בכוח ובאלימות כלפי המתלונן עד כדי פגיעה בגופו וסיכון חייו וזאת כדי להניעו להיענות לדרישותיה של העוררת. בתמורה למעשי הסחיטה סיכם אביב עם העוררת כי זו תשלם לו ולאחרים אשר יחברו אליו סכום שאינו ידוע במדויק העולה כדי מאות אלפי דולרים והוא קשר קשר עם שריף קראג'ה (להלן:

שריף ) ועם כמאל (קימו) קראג'ה (להלן: קימו ) על מנת שאלו יוציאו לפועל יחד עימו את מעשי הסחיטה. במסגרת זו יצרו קימו, שריף ואביב קשר עם א.ל, אשר הופעל באותה עת כסוכן סמוי על-ידי משטרת ישראל, וביקשו להסתייע בו כדי לקבוע פגישה עם המתלונן. ביום 30.6.2008 בשעה 12:29, שוחח א.ל עם המתלונן ותיאם עימו פגישה ליום המחרת, 1.7.2008, בשעה 11:30 בבית קפה בתל אביב (להלן: בית הקפה ). לאחר מכן התקשר א.ל לקימו כדי לעדכן אותו בפגישה האמורה וזה עדכן את שריף ואביב. אביב עדכן את העוררת והיא ואביב קבעו להיפגש ביום 1.7.2008 קודם לפגישה המתוכננת עם המתלונן על מנת שהעוררת תעביר לידיו של אביב רשימה בכתב של דרישותיה וזו תוצג למתלונן. במהלך השיחה הזהירה העוררת את אביב כי המתלונן עשוי להקליט את השיחה ביניהם. ואכן, ביום 1.7.2008, שעה קלה לפני הפגישה המיועדת עם המתלונן, נפגשה העוררת עם אביב והעבירה לידיו רשימה של דרישות מטעמה. סמוך לשעה 11:30 נפגשו אביב וא.ל, בידיעת העוררת ועל דעתה, בקרבת בית הקפה. אביב אמר לא.ל כי הוא איננו רוצה לאיים על המתלונן בצורה ישירה מחשש לקיומן של הקלטות וביקש ממנו להסביר למתלונן "באיזו משפחה מדובר" וכן להבהיר לו כי אם לא ייענה לדרישות "הסיפור לא יסתיים בטוב". בשעה 11:30 לערך נפגשו אביב וא.ל עם המתלונן ואביב פירט בפני המתלונן את דרישותיה של העוררת ודרש ממנו להיענות להן. בין היתר טען אביב בפני המתלונן כי המתלונן חייב לעוררת כספים רבים ודרש ממנו כי יעביר לידיה את מלוא התשלומים שהתחייב להעביר לה, לטענתה, בגין רווחי המכירה שהפיק מקרקע בבעלותו ביישוב ארסוף. בנוסף הוצגו דרישות בקשר לילדיהם של בני הזוג. המתלונן ביקש שהות לחשוב על הדרישות והשלושה קבעו כי המתלונן יצור קשר עם אביב בתוך כשבוע ימים וימסור לו את תשובתו. לאחר שיצאו מבית הקפה איים אביב בפני א.ל כי אם המתלונן לא ייעתר לדרישות בתוך שבוע ולא ישלם את הסכומים המבוקשים "בטוב", הוא ידאג לכך שישימו למתלונן "כפתור הפתעה". לאחר הפגישה עדכן אביב את העוררת באשר לתוצאות הפגישה וכן עדכן את קימו ושריף. אביב, שריף וקימו החליטו להשהות את הפגישה הבאה עם המתלונן עד שהעוררת תשלם להם עבור הפגישה שערכו עם המתלונן וכן עבור מעשי הסחיטה המתוכננים. אביב דרש מהעוררת כי תעביר לידיו סך של 150,000 דולר ארה"ב בתמורה למעשים המפורטים לעיל, אך ביום 8.7.2008 הודיעה העוררת לאביב כי היא מסרבת לשלם לו. בתגובה איים אביב על העוררת כי אם לא תשלם לו את הסכום המבוקש על-ידו "יביא עימו עוד אנשים ואז תצטרך לשלם סכום כפול".

על פי המתואר באישום השלישי, ביום 7.7.2008 ועל רקע דרישותיו של אביב כי העוררת תשלם לו את הסך של 150,000 דולר ארה"ב, הגישה העוררת תלונה נגדו בתחנת משטרת רמלה-שפלה בטענה כי אביב סוחט אותה באיומים ומבקש ממנה לשלם לו את הסך האמור על רקע בקשת אלהרר ממנו כי ירצח את המתלונן. העוררת טענה בתלונתה כי אין לה כל קשר לפרשה ונמנעה מלחשוף את מעורבותה בקשירת הקשר לסחיטה באיומים ובכוח.

2.

עם הגשת כתב האישום, ביום 5.8.2008, עתרה המשיבה למעצרה של העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה. לצורך שלב המעצר הסכימה העוררת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לה ומשכך התמקד הדיון באפשרות לשחררה לחלופת מעצר. בהחלטתו מיום 10.8.2008 הורה בית משפט השלום (השופט א' בכר) על קבלת תסקיר מעצר בעניינה של העוררת ובהחלטתו מיום 14.8.2008 הוסיף וחיווה דעתו כי ככל שהמלצתו של שירות המבחן ביחס לשחרורה של העוררת לחלופת מעצר תהיה חיובית "בהחלט יהיה בכך סיבה ראויה לשחררה לחלופה". בתסקיר מעצר מיום 21.8.2008 נבחנה האפשרות לשחרר את העוררת לחלופת מעצר בביתה בקיסריה בפיקוח שני חברים. שירות המבחן קבע כי נוכח העובדה שבשלב זה לא ברור האם העוררת ממשיכה לצרוך סמים והאם היא עדיין מצויה בקשרים עם גורמים עבריניים הרי ש"גם בעיתוי זה קיימת רמת סיכון להמשך התנהלות בעייתית כלפי בעלה" וייתכן כי אף היא נתונה בסיכון מצד גורמים עברייניים ועל כן הוא לא המליץ על שחרורה לחלופת מעצר. בהחלטה מיום 26.8.2008 קבע בית המשפט (השופטת י' הניג) כי קמה נגד העוררת עילת מעצר של "מסוכנות ממש" כלפי המתלונן, וזאת אף אם הוא לא חש עצמו מאויים. בית המשפט ציין כי עניינה של העוררת מורכב שכן מחד אין לה עבר פלילי והיא אם לשני ילדים קטנים, ומצד שני הסכסוך בינה לבין המתלונן מצוי בעיצומו והיא בלתי יציבה מבחינה נפשית. לפיכך הוא הורה כי שירות המבחן יגיש תסקיר משלים הכולל התייחסות לשאלה האם העוררת נגמלה מסמים וכן לטיפולים פסיכולוגיים או פסיכיאטריים שעברה, אם עברה כאלה. אשר לשני המפקחים שהוצעו קבע בית המשפט כי אחד מהם מתאים לשמש כמפקח ואילו השני אינו מתאים בשל קירבה גדולה מידי בינו לבין העוררת. בתסקיר משלים מיום 31.8.2008 סקר שירות המבחן את ההליכים הטיפוליים אותם עברה העוררת וציין כי אין בידו "לקבל תמונה ברורה אודות מצבה [של העוררת] כיום מבחינת השימוש בסמים". כן בדק שירות המבחן מפקח נוסף שהוצע וציין לגביו כי "אנו ספקנים לגבי יכולתו להציב לה גבול ברור וכן להערכתנו יתקשה לפקח עליה לאורך זמן". נוכח האמור בתסקיר פנתה העוררת אל שלטונות השב"ס על מנת שתיערך לה בדיקה לאיתור סמים וביום 8.9.2008 נשלחה הודעה לבית המשפט כי העוררת נמצאה נקייה מסמים. בהחלטה מאותו היום ציין בית המשפט (השופט ע' דרויאן) כי נוכח הצהרות באי-כוחה של העוררת בעבר בדבר קיומן של ראיות לכאורה נגד העוררת ונוכח קביעותיהם של שני שופטים נוספים בהסתמך על הצהרה זו, אין מקום להיכנס בשלב זה לעובי הקורה של הראיות בתיק כבקשת העוררת, אך העיר בהקשר זה כי אמינות עדותו של א.ל אשר הופעל כסוכן משטרתי תיבחן במסגרת התיק העיקרי. בית המשפט הוסיף וציין כי העוררת מעלה שתי אפשרויות לשחרורה לחלופת מעצר: האחת, שחרורה לחלופת מעצר בפיקוח חברת שמירה פרטית שנפסלה על ידו והשנייה - מעצר בית בפיקוח שתי מכרות שטרם נבדקו על-ידי שירות המבחן. משכך הורה בית המשפט לשירות המבחן לבחון את המפקחות המוצעות בציינו כי אין בהוראה זו כדי להעיד על ההחלטה הצפויה בעניינה של העוררת.

3.

התסקיר הנוסף הוגש לבית המשפט ביום 15.9.2008 ובו ניתנה המלצה שלילית לגבי אחת המפקחות שהוצעה אך לגבי זוג המפקחים הנוסף שהוצע קבע שירות המבחן כי מדובר בחלופה ראויה. עם זאת שב שירות המבחן וציין כי על פי התרשמותו לא ברור אם יש בחלופה כדי להפיג את הסיכון להתנהגות בעייתית מצידה של העוררת או את הסיכון כלפיה. בהחלטה מיום 17.9.2008 הורה בית משפט השלום על שחרורה של העוררת לחלופת המעצר שנמצאה ראויה על ידי שירות המבחן בציינו כי מעשיה של העוררת חמורים הם וברי כי הם נושאים עימם סיכון ממשי וישיר לשלומו של המתלונן במיוחד נוכח העובדה שהסכסוך עם המתלונן נמשך גם כעת ובשל כך שהעוררת מתאפיינת באורח חיים בלתי יציב ובאישיות סוררת ואף מצויה באי שקט פסיכו-מוטורי ובמצב נפשי מתוח (כפי הערכתה של גב' חיה היכל, קרימינולוגית קלינית שחוות דעתה הוגשה מטעמה של העוררת). יחד עם זאת ציין בית המשפט כי המפקחים המוצעים יצרו רושם של אנשים רציניים ואחראיים המודעים היטב לבעייתיות בהתנהגותה של העוררת ואף שירות המבחן מצא אותם אמינים ומתאימים לתפקידם. עוד ציין בית משפט השלום כי מההחלטות שניתנו בתיק על ידי מותבים קודמים עולה כוונה ברורה לשחרר את העוררת לחלופת מעצר בהינתן מפקחים הולמים, וכי על אף חוסר היכולת לסמוך על העוררת הרי שנוכח "טיבה המשובח" של החלופה המוצעת והאמון שמעוררים המפקחים לא יווצר כלפי המתלונן סיכון מעבר לנדרש. משכך הורה בית משפט השלום על שחרורה של המשיבה למעצר בית מלא בבית משפחת חיים בפתח תקווה בפיקוחם לסירוגין של הלן ומרדכי חיים וכן בפיקוחו של בנם, שי חיים. בית המשפט הורה על ניתוק קו הטלפון בביתם של המפקחים וכן על הפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג' שתיחתם על ידי כל אחד מן המפקחים על סך של 500,000 ש"ח, ועל הפקדה במזומן של 250,000 ש"ח או על המצאת ערבות בנקאית בסכום זה. עוד אסר בית המשפט על העוררת ליצור קשר ישיר או עקיף עם המתלונן או עם מי מהמעורבים בפרשה לרבות עדי התביעה; לעשות שימוש בטלפון, ברשת מחשבים, אינטרנט או דואר אלקטרוני (והורה למפקחים לדווח למשטרה מיידית על כל הפרה של תנאי מתנאי השחרור); וכן אסר עליה לצאת את הארץ עד תום ההליכים נגדה והורה על הפקדת דרכונה של העוררת במשטרה. לבקשת המשיבה עוכב ביצוע ההחלטה לצורך הגשת ערר.

4.

המשיבה הגישה ערר על החלטת בית משפט השלום וזה התקבל חלקית ביום 18.9.2008 על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' נויטל) בכך שבית המשפט המחוזי הורה על השבת הדיון לבית משפט השלום לצורך קבלת החלטה מנומקת וברורה בסוגיית קיומן של ראיות לכאורה, לרבות בשאלה האם יש חולשה בראיות וכן בשאלה האם יש חולשה לגבי עילת המסוכנות. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי העוררת הפנתה לטענות עובדתיות המעידות לגישתה על כך שנפלה קורבן לגורמים עבריינים שניצלו אותה עקב הצורך שלה בסמים וכי היא נסחפה למסכת האירועים. הוא הוסיף וציין כי טענות אלה עלו בפני בית משפט קמא, אך אף מותב מן המותבים שדנו בתיק עד כה לא נתן דעתו לשאלה זו, שלה חשיבות מכרעת לעניין שחרורה של העוררת לחלופת מעצר. עוד הוסיף בית המשפט וציין כי הערת בית משפט השלום בהחלטתו מיום 14.8.2008 לפיה ככל שתימצא חלופת מעצר פוזיטיבית על-ידי שירות המבחן יהיה בכך משום סיבה לשחרר את העוררת לחלופת מעצר, יצרה ציפיות אצל העוררת וכי אין בהחלטה מיום 8.9.2008, המאוחרת להחלטה הנזכרת, כדי לשנות מציפיות אלה. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על החזרת הדיון לבית משפט השלום והוא הוסיף והורה כי לאחר דיון בשאלות אלו יכריע בית משפט השלום בעניין חלופת המעצר לפי שיקול דעתו.

5.

בהחלטתו מיום 24.9.200 קבע בית משפט השלום (השופט ע' דרויאן) כי טענת העוררת לפיה נגררה אחר גורמים עבריינים באה מפיה שלה בלבד והיא סותרת את דברי א.ל ואינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהיא יזמה פניה לחלק מהמעורבים. יחד עם זאת ציין בית המשפט כי מהעדויות ומשיחות מוקלטות בין המעורבים עולה שספקי הסם אכן התייחסו אל העוררת כאל "אווזה המטילה ביצת זהב" ופעלו לשמר אותה כלקוחה ואת עצמם כספקים בלעדיים של הסם אותו צרכה תוך שימור תלותה בהם גם כאשר היתה בתהליך גמילה. עוד ציין בית המשפט כי אביב, אשר היה בתחילה שותף למזימה הפלילית, הפך את עורו ונהיה לאויב ובכך יש להעיד על טיב יחסיו הנצלניים עם העוררת. בית המשפט הוסיף וקבע כי העוררת היא זו שהחלה להניע את רעיון הפגיעה במתלונן וסחיטתו, אך ציין כי הביעה רעיונות אלה בצורה לא מגובשת ומתוך מצוקה וכי רעיונות אלה הפכו לתוכניות ממש בהשתתפותם הפעילה של הקושרים האחרים, אך העוררת הייתה חלק מתוכניות אלה בהסכמה, בהבטחות של גמול כספי ובקבלת עדכונים ודיווחים. בית המשפט ציין כי העובדה שפיתוחן של תוכניות הקשר נעשה בדומיננטיות ניכרת של השותפים לקשר אינו מפחית ממידת השותפות של העוררת אשר כאמור לא הייתה פסיבית. עוד ציין בית המשפט כי מטרידה בעיניו במיוחד העובדה שהעוררת מסרה לביג'ו 50,000 ש"ח, העברה חשודה מאוד שקשה להניח כי אכן ניתנה כצדקה לבית קברות מוסלמי כגרסת העוררת (שטענה כי העבירה סכום זה על מנת להשיג "שקט" ממשפחת קארג'ה). יחד עם זאת ציין בית המשפט כי הרחקתה של העוררת מגורמים פליליים וכן הרחקתה מסמים המהווים מוקד של חולשה, תלות ופתח לניצול, מקטינים במידה ניכרת את מסוכנותה וכי נראה שהסכנה שהעוררת תנסה באמצעיה שלה לאתר שכירי חרב שיפגעו במתלונן הינה רחוקה למדי. כמו כן קבע בית המשפט כי אין מחלוקת של ממש שהעוררת נרתעה בשלב מסויים מהמשך התוכנית לסחוט את המתלונן וודאי מן התוכנית לפגוע בו (בעצם כך שהודיעה לאביב כי היא אינה מתכוונת לשלם לו ובפנייתה למשטרה). בכך ראה בית משפט השלום סימן חיובי ואף ששירות המבחן התרשם שלעוררת בעיה חריפה של גבולות, קבע בית המשפט כי הרתיעה האמורה מלמדת שגבולות מסוימים קיימים אצל העוררת, וכשהם מחוזקים בתנאי שחרור מכבידים הם מאפשרים ליתן בה מידה של אמון מתוך הנחה כי הסיכון למתלונן אינו גבוה. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי רתיעה זו שהביעה העוררת בתלונתה מפני פגיעה במתלונן יש בה משום מענה לעובדה נוספת העומדת לה לרועץ והכוונה לכך שלאחר שהיתה מעורבת בתוכניות לפגיעה במתלונן כמתואר באישום הראשון הוזהרה העוררת בחודש אפריל 2007 על-ידי המשטרה (בעקבות מידע מודיעיני) לבל תעשה כן ולמרות זאת המשיכה ופעלה נגדו כמתואר באישום השני. בית משפט השלום סיכם וקבע אפוא בהחלטתו הנוספת כי בשלב זה קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת כנגד העוררת ואין חולשה בראיות. עוד קבע בית המשפט כי קיימת במקרה דנן עילת מעצר בשל מסוכנות בהדגישו כי מדובר בעבירות חמורות שנשנו וחזרו פעמיים אך יחד עם זאת סבר כי מדובר במסוכנות מוגבלת ונשלטת ובחלופת מעצר משובחת בשילוב תנאים מגבילים, המצמצמת את המסוכנות לרמה המאפשרת שחרור לחלופה שנקבעה. בית משפט השלום הוסיף וציין כי אכן סביר שנוצרה אצל העוררת הסתמכות שתשוחרר לחלופת מעצר נוכח החלטות המותבים השונים בעניינה ואף שאין מדובר בשיקול מכריע מצטרף שיקול זה אל כל האמור לעיל. לבסוף ציין בית המשפט כי הוא נמנע במודע מלחזק את תנאי השחרור לחלופה באמצעות איזוק אלקטרוני שכן לגישתו הכרחי שקו הטלפון יהא מנותק וכן ציין כי הוא שוקל להעמיד את העוררת בפיקוח שירות המבחן והורה לו לשקול את האפשרות של חיוב העוררת, בהסכמתה וכחלק מתנאי השחרור, לקבל טיפול אליו תצא בליווי מפקח. בנסיבות אלה שב בית משפט השלום והורה על שחרורה של העוררת בתנאים אותם קבע בהחלטתו מיום 17.9.2008. לבקשת המשיבה שב בית משפט השלום ועיכב גם הפעם את ביצוע החלטתו לצורך הגשת ערר.

6.

בהחלטתו מיום 26.9.2008 קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת י' אמסטרדם) את ערר המשיבה והורה על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים נגדה. בית המשפט הדגיש בהחלטתו כי אף אם ניתן לומר שבכל הקשור לאישום הראשון הייתה העוררת תחת השפעת סמים וקשורה לגורמים עבריינים, הרי שבפרשה נשוא האישום השני היא היתה נקייה משימוש בסם ועשתה שימוש בקשריה עם אלהרר, עימו הייתה לה היכרות על רקע רומנטי שאינה קשורה בסמים לקידום מטרותיה. בית המשפט ציין כי לא ניתן לגזור גזירה שווה בין העוררת לבין אלהרר ששוחרר ממעצר שכן הוא היה מעורב באישום השני בלבד והתסקיר בעניינו היה חיובי. בית המשפט הוסיף וציין כי מן התסקירים השונים שהוגשו בעניינה של העוררת עולה כי נוכח סכסוך הגירושין הבלתי פתור עם המתלונן קיימת רמת סיכון להמשך התנהגות בעייתית מצידה כלפיו, סיכון הנובע בין השאר ממצבה הנפשי. עוד ציין בית המשפט כי אף שלא נמצא פגם במפקחים שהוצעו העריך שירות המבחן כי החלופה לא תפחית את הסיכון הנובע מהתנהגותה הבעייתית של העוררת. כמו כן ציין בית המשפט כי נוכח העובדה שהמשמורת על הילדים הינה משמורת משותפת אין בשיקול הנוגע להחזקת הילדים כדי להכריע את הכף לטובת שחרור העוררת. בהתייחסו למסוכנותה של העוררת ציין בית המשפט כי זו נלמדת מחומרת המעשים המיוחסים לעוררת; מנכונותה להסתייע בגורמים עבריינים; מן העובדה ששילמה מקדמה על חשבון מעשה רצח עתידי; מדברי המעורבים לפיהם ציינה כי אם יחוסל בעלה תשלם גם מיליון דולר; ומקשירת הקשר החוזרת ומתבצעת גם לאחר שהעוררת הוזהרה על-ידי המשטרה בעניין זה. לגישתו של בית המשפט המחוזי מסקנתו של בית משפט השלום לפיה העוררת תתקשה לאתר כיום באמצעיה שלה ובמנותק מעבריינים "שכירי חרב" שיפגעו במתלונן, אינה מתיישבת עם העובדה שבמסגרת האישום השני פנתה העוררת לבן זוג לשעבר להרפתקה רומנטית לצורך מציאת קושר חדש, בהדגישו כי שירות המבחן לא המליץ על שחרורה של העוררת לחלופת מעצר וציין את הסכנה הצפויה ממנה למתלונן על רקע הסכסוך המתמשך ביניהם. מטעמים אלה קיבל בית המשפט המחוזי את הערר והורה על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים נגדה.

להשלמת התמונה יצויין, כי במסגרת ההליכים המתנהלים נגד המעורבים בפרשה שיחרר בית המשפט המחוזי (השופט ג' נויטל) ביום 22.9.2008 את אלהרר לחלופת מעצר וביום 5.10.2008 שיחרר לחלופה את אביב.

7.

מכאן הערר שבפניי, בו טוענת העוררת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקיבל את ערר המשיבה והורה על מעצרה. העוררת טוענת כי בית משפט השלום שמע בהרחבה את טיעוני הצדדים, עיין בחומר החקירה ואף קיבל לידיו עיקרי טיעון בכתב ולאחר עיון מעמיק סבר, חרף קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, כי ניתן לאיין את מסוכנותה. העוררת מציינת כי התרשמות דומה הייתה גם נחלתם של שופטי השלום האחרים שדנו בתיק וכי מדובר בהחלטה מאוזנת, שקולה, מנומקת וראויה שלא היה מקום להתערב בה, וודאי שלא לאחר עיון קצר בלבד בחומר הראיות מצד בית המשפט המחוזי. העוררת מדגישה כי עד התביעה המרכזי הוא א.ל, סוחר סמים בעל עבר פלילי שהיה שותף לעבירות והפך למעשה עד מדינה שכל עדותו היא עדות שמיעה. עוד טוענת העוררת כי אין אחיזה במציאות לקביעתו של בית המשפט המחוזי שהיא זו אשר יזמה את המהלכים המתוארים באישום השני. לגרסתה היה זה אלהרר אשר יזם את הקשר בינה ובין אביב במטרה להוציא ממנה כספים ויש לכך חשיבות רבה ביחס להערכת המסוכנות הנשקפת ממנה כמי שנגררה אחר גורמים עבריינים ואחר הצעות ויוזמות שלהם. העוררת מוסיפה ומציינת כי אלהרר, שפעל בצורה אקטיבית, שוחרר למעצר בית ועוד היא טוענת כי הראיות מצביעות על כך שהיא נתנה לביג'ו 50,000 ש"ח על מנת "לקנות שקט" ולא כמקדמה על חשבון רצח שהוזמן. לגישתה התסקירים אשר הוגשו בעניינה על ידי שירות המבחן לא היו שליליים ביסודם והעובדה שבתסקיר האחרון נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה אינה חזות הכל שכן אף ששירות המבחן הוא גוף מקצועי אין לו עדיפות על פני שלושה שופטים של בית משפט השלום אשר דנו בעניינה. לטענתה מדובר בהכרעה משפטית המסורה לשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט, מה גם ששירות המבחן מצא בסופו של יום כי שלושה מן המפקחים המוצעים הינם ראויים. כך גם מציינת העוררת כי שירות המבחן מנה בין שיקוליו את הסכנה הנשקפת לעוררת כשיקול להשארתה במעצר ושיקול זה לגישתה אינו חוקי ואינו חוקתי. עוד טוענת העוררת כי לא ניתן לבחון את חומרת העבירות כשלעצמן במנותק מההקשר ומן השאלה מהי הסבירות שהעבירות תחזורנה על עצמן והיא מוסיפה ומציינת כי עיון בחומר הראיות מעלה כי לא נשקפת ממנה סכנה של ממש, למתלונן או לכל אדם אחר, כי בסיטואציה שנוצרה היא נגררה לרגע אחר רעיונות שהועלו בסביבתה אך סיטואציה זו אינה קיימת עוד כיוון שנגמלה מסמים ויתר המעורבים שהקיפו אותה מצויים במעצר. עוד היא מציינת כי נוכח התנאים המגבילים שקבע בית משפט השלום יקשה מאוד על גורמים פליליים להתקרב אליה וכי לאחר חודשיים של מעצר וניתוק מילדיה הקטינים נלמד הלקח והסיכוי שתחזור על מעשיה שהיה קלוש מלכתחילה הופך קלוש עוד יותר. לפיכך מבקשת העוררת כי נורה על שחרורה למעצר בית בתנאים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום מיום 17.9.2008.

8.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי וטוענת כי אין כל עילה להתערב בה. לטענת המשיבה אין חולשה בחומר הראיות לכאורה וחומר זה מצביע על כך שהעוררת היתה מעורבת מעורבות של ממש באירועים נשוא כתב האישום. עוד טוענת המשיבה כי חומר הראיות אינו מבוסס על הודעותיו של א.ל בלבד וכי העוררת קשרה עצמה בהודעותיה לאירועים ובין היתר אישרה שרצתה "להיפטר" מהמתלונן וכן אישרה את העברת הכסף לביג'ו ובנוסף קיימת הודעה של נהג מונית ששמע אותה מדברת על כוונתה "להיפטר" מהמתלונן. המשיבה מוסיפה וטוענת כי העובדה שהעוררת פעלה נגד המתלונן בשני פרקי זמן שונים, על אף שהוזהרה על ידי המשטרה, מוכיחה כי לא ניתן לבטוח בה. עוד טוענת המשיבה כי העובדה שהעוררת נקיה מסמים אינה פועלת לזכותה שכן גם בתקופה בה התרחשו האירועים נשוא האישום השני היא היתה נקיה מסמים והמוקד אינו התמכרותה לסם אלא הסכסוך בינה לבין המתלונן, אשר יש להניח כי יחריף לאחר שהמתלונן למד על המעשים המיוחסים לעוררת. אשר לעובדה שהעוררת פנתה למשטרה טוענת המשיבה כי אף שיש לכך משמעות ראוי לזכור כי העוררת לא חשפה מיוזמתה את חלקה בפרשה וכי מעשיה של העוררת הינם בלתי צפויים. עוד מדגישה המשיבה כי התסקירים שהוגשו בעניינה של העוררת שליליים ומדגישים כי הבעיתיות בחלופה אינה נעוצה במפקחים שהוצעו אלא בעוררת עצמה.

9.

לאחר שבחנתי את טענות צדדים וכן את חומר הראיות שהוצג, אני סבורה כי דין הערר להידחות.

האישומים נגד העוררת אכן מבוססים בראש ובראשונה על הודעותיו של הסוכן המשטרתי א.ל. אשר סיפר כי למד על כך שהעוררת שכרה את שירותיו של קראג'ה כדי לפגוע בבעלה מביג'ו וכן ישירות מן העוררת עצמה (הודעתו מיום 15.6.2008) שסיפרה לו כי העלתה את הרעיון לחסל את בעלה בפני מי שהיה ספק הסמים שלה (משיח) וזה אישר לה כי הוא יכול לשלוח "שכירי חרב" לצורך כך. כן ציין א.ל כי העוררת היתה היוזמת והמתכננת של אותם מעשים (הודעה מיום 3.8.2008). בפי העוררת טענות רבות כנגד מהימנותו של א.ל והיא מייחסת לו עדות שקרית ומוגזמת. דא עקא, עוצמת הראיות לכאורה נגדה מבוססת על עדויות נוספות הקושרות אותה לכאורה למעשים נשוא כתב האישום. כך למשל מסר העד יוסף פיצון בהודעתו כי שמע את העוררת אומרת לא.ל לגבי המתלונן "איך אני יכולה להיפטר מהחרא הזה ולהוציא את הילדים" (הודעה מיום 31.7.2008), וחשוב מכך בהודעות שמסרה העוררת קשרה היא את עצמה למעשים המיוחסים לה. כך הודתה העוררת כי האפשרות לחסל את המתלונן עלתה בשיחות בינה לבין א.ל וביג'ו, אף שציינה כי סירבה לכך וכי אמירות כגון "הלוואי שאלוהים יקח אותו" שאמרה באותו הקשר נאמרו תחת השפעת סמים (הודעה מיום 30.7.2008). כן אישרה העוררת באותה הודעה כי העבירה לקראג'ה סך של 50,000 ש"ח, אם כי לטענתה עשתה כן בשל כך שקראג'ה ומשפחתו סחטו אותה. אשר לאישום השני הרי שהעוררת הודתה כי מסרה לאביב מכתב הכולל את דרישותיה מן המתלונן אך ציינה כי "חשבתי זה משהו חברתי אחרת לא הייתי נפגשת עם [אביב] מתחת למשרד של [המתלונן]" (הודעה מיום 30.7.20008). כמו כן בשיחה בין העוררת לאביב מיום 29.6.2008 שהוקלטה בהאזנת סתר הזהירה העוררת את אביב "תיזהר שהוא [המתלונן] לא יקליט אותך" בציינה כי הוא מסתובב עם מקלט קבוע, ואביב הבטיח לה כי הוא מצידו יקליט את השיחה שתערך בינו לבין המתלונן בפגישה על מנת "שגם תראי שאני לא מוכר אותך". כמו כן, תהיות שעלו לגבי גרסתה של העוררת נוכח שיחות נוספות שהוקלטו בין המעורבים בפרשה, ובהם העוררת, בהאזנות סתר לא יושבו על ידה ומשנשאלה העוררת בחקירתה על תהיות אלה בחרה לשמור על זכות השתיקה.

משכך בדין קבעו שתי הערכאות קמא כי אין למצוא חולשה בראיות לכאורה הקיימות נגדה ובקובעם עוד כי העובדה ששותפיה של העוררת לקשר היו דומיננטיים, אין בה כדי להפחית ממידת השותפות שלה במעשים שכן הראיות מצביעות על כך שהיא לא היתה פאסיבית כלל וכלל ואף נטלה חלק פעיל באירועים. כך למשל מספר כרים מנצור בהודעתו מיום 31.7.2008 כי העוררת סיפרה לו שאביב רוצה "לעשות סדר בבלגן עם [המתלונן]" ו"לשים אותו במקום חלש" וביקשה ממנו לעקוב אחרי המתלונן בדרכו מביתו לפגישה עם אביב ואף הציעה לו סכום כסף בתמורה לכך, אך הוא סירב. הנה כי כן, חומר הראיות לכאורה מלמד על מעורבותה הפעילה של העוררת במעשים המתוארים בכתב האישום ויש בו כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתה בעבירות שיוחסו לה. ודוק - בשלב המעצר אין בית המשפט נדרש לשאלות של מהימנות אלא אם כן קיימות על פני הדברים פירכות מהותיות וגלויות לעין בחומר הראיות (ראו בש"פ 696/04 סבייח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.2004)). העוררת לא הצביעה על פירכות כאלה והטענות שהעלתה לעניין מהימנותו של א.ל מן הראוי שתתבררנה במשפט גופו.

10.

הטענה הנוספת שהעלתה העוררת כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר על מנת להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנה, אף היא דינה להידחות. דומה שאין צורך להכביר מילים על חומרת המעשים המיוחסים לעוררת, אשר חברה לגורמים עבריניים וביקשה כי יגרמו למותו של בעלה וכן כי יסחטו אותו בכוח ובאיומים על מנת שיסכים לדרישות שהעלתה במסגרת הליך הגירושין המתנהל ביניהם. המעשים המתוכננים אמורים היו אמנם להתבצע בפועל על ידי אחרים (ובחלקם על פי הנטען אף בוצעו), אך העוררת היתה מעורבת לכאורה באופן פעיל בתוכניות הזדון המפורטות בכתב האישום ובמימונן ובכך יש כדי ללמד שהעוררת מוכנה היתה להרחיק לכת ללא מעצורים וללא עכבות כדי להשיג את רצונה. הנסיון לקשור את ההתנהגות המיוחסת לה לכך שצרכה סמים, נדחתה ובצדק על ידי בית המשפט המחוזי שהדגיש כי האירועים נשוא האישום השני התרחשו בחודשים יוני ויולי 2008, בעת שהעוררת על פי גרסתה שלה לא היתה נתונה עוד תחת השפעת סמים והיתה מודעת למעשיה. כמו כן, בין האירועים נשוא האישום הראשון לאירועים נשוא האישום השני חלפו כמה וכמה חודשים במהלכם הוזהרה העוררת על ידי המשטרה (בעקבות מידע מודיעיני) לבל תפגע במתלונן, אך הדבר לא הרתיע אותה והיא שבה לכאורה וקשרה קשר נוסף עם גורמים נוספים במטרה להוציא לפועל את מזימתה. נוכח ההתנהלות המיוחסת לעוררת עד כה ובהתחשב בכך שהסכסוך בינה ובין המתלונן טרם בא על פתרונו נראה כי מסוכנותה של העוררת כלפיו שרירה וקיימת. אדרבא, נוכח ההתפתחויות האחרונות נראה כי הפתרון שיניח את דעת המתלוננת הולך ומתרחק ובמצב דברים זה, בהינתן אישיותה הבעייתית של העוררת, קיים בהחלט חשש ממשי כי היא עלולה לשוב לכאורה ולנסות דרכי פעולה בלתי חוקיות על מנת להיחלץ מן המצב המורכב אליו נקלעה. שירות המבחן שהגיש לבית המשפט שלושה תסקירים בעניינה של העוררת העלה בכל אחד מהם ספק לגבי האפשרות של הפגת מסוכנותה באמצעות חלופת מעצר. בתסקיר האחרון, מיום 15.9.2008, ראה שירות המבחן להדגיש כי אף שמצא כי המפקחים שהוצעו ראויים "לא ברור באם החלופה המוצעת תהווה משקל נגד מספק להפיג הסיכון להתנהגות בעייתית מצידה". עמדתו זו של הגורם המקצועי והתרשמותו השלילית מן העוררת יש לה משקל לא מבוטל ואין להתעלם ממנה. העובדה שהעוררת פנתה למשטרה בתלונה נגד אביב על סחיטה נושאת אמנם משקל מסויים לזכותה, אך אין בה כשלעצמה כדי להוביל אל המסקנה שלא נשקפת למתלונן סכנה מידיה לעת הזו. יש לזכור כי בתלונתה במשטרה הציגה העוררת מצג כאילו אין לה כל קשר לפרשה וסיפרה כי אביב אינו מוכר לה וכי הוא מטריד אותה ללא סיבה ובהודעתה מיום 29.7.2008 אף הכחישה כי שלחה את אביב לסחוט את המתלונן או לאיים עליו וזאת אף שהראיות לכאורה מלמדות על ההיפך. בכך גילתה התלונה טפח וכיסתה טפחיים. קשה, אפוא, לקבל כי פנייתה של העוררת למשטרה מעידה על תובנה שאליה הגיעה בדבר הפסול שבמעשים המיוחסים לה, ולא מן הנמנע הוא כי מה שביקשה להשיג באותו שלב בפניתה אל המשטרה ובהצגת גרסה "מצונזרת" של הפרשה הוא הסרת הלחצים והדרישות הכספיות של אביב כלפיה. במילים אחרות, פנייתה למשטרה אינה מלמדת על העדר סיכון מצידה כלפי המתלונן ואינה שוללת את האפשרות כי היא עלולה לנסות לפגוע בו גם להבא. בנסיבות אלו, בהינתן התרשמותו השלילית של שירות המבחן מאישיותה ונוכח העובדה שעל פי הראיות לכאורה לא הרפתה העוררת מן הרעיון לפגוע במתלונן גם לאחר שהוזהרה על ידי המשטרה לבל תעשה כן, נראה כי צדק בית המשפט המחוזי בכך שבחר לא להמר על שלומו של המתלונן ובקובעו כי אין בחלופת המעצר כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מן העוררת. ממסקנה זו לא ראיתי לשנות גם לאחר שאביב ואלהרר שוחררו לחלופת מעצר וזאת נוכח התסקירים החיוביים שהוגשו בעניינם וכן, ובעיקר, נוכח העובדה שבניגוד לעוררת נראה כי אין לשניים אלה עתה כל מניע לשוב ולנסות לפגוע במתלונן. השיקולים אותם היה על בית המשפט לשקול לגביהם הם על כן שונים בתכלית.

הערר נדחה.