בש"פ 8216/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).

2.

כנגד העותר הוגש ביום 5.6.2012 כתב אישום המייחס לו עבירות של מגע עם סוכן חוץ, עבירה לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין ); קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין וכניסה ושהייה בלתי חוקית בישראל, עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952. בכתב האישום נטען כי העותר קשר קשר יחד עם אחרים, ביניהם אסירים הכלואים באגף הביטחוני של כלא שקמה שבאשקלון (להלן: האסירים ) ופעיל בארגון טרור, במטרה לבצע פיגוע בישראל, הכול על יסוד שיחות טלפון שנוהלו בין העורר לבין מעורבים אחרים בקשר.

3.

על פי הנטען בכתב האישום, האסירים נפגשו במהלך חודש ינואר 2012 באגף הביטחוני של כלא שקמה, ובמהלך פגישתם קשרו קשר להביא לחטיפת

חייל ישראלי, שתוכל לתרום, כך שאפו, לשחרורם מן הכלא. אחד מהאסירים, קרוב משפחתו של העותר, מסר לאחרים שניתן לסמוך על העותר שיפעל מחוץ לכותלי הכלא לשם קידום תכנית החטיפה. אסיר אחר אמר כי הוא מכיר פעיל טרור מעזה, אדם בשם מחמד ברכה אלעמור (להלן: ברכה ), שיוכל גם הוא לסייע בקידום התכנית. בהמשך העביר אחד מהאסירים את מספר הטלפון של העותר לברכה, והשניים סיכמו כי ברכה ייצור קשר טלפוני עם העותר על מנת לקדם את תכנית החטיפה. במקביל, הודיע אסיר אחר לעותר כי עליו להמתין לשיחת טלפון מ"בחור בעזה", אף כי לא הסביר לו באיזה עניין מדובר. כחודש לאחר מכן יצר ברכה קשר טלפוני עם העותר ושאל אותו האם יוכל לנסוע לסעודיה בשליחותו ביום 15.5.2012, יחד עם אחרים העולים לרגל למכה ביום זה. העותר הסכים, וברכה הדריך את העורר להירשם לנסיעה עם הקבוצה, ולדאוג כי יהיו בידיו תעודת זהות ודרכון בתוקף. ברכה יצר קשר עם העותר פעמיים נוספות, והתעניין האם האחרון הכין עצמו לצורך הנסיעה. בשיחתם השנייה שאל העותר מה יתבקש לעשות בסעודיה, אולם ברכה ביקש לא לשוחח על כך בטלפון. באותה שיחה ברכה גם מסר לעותר כי הוא צפוי לקבל שיחת טלפון מאדם המכונה "אבו ראמי", אותו הוא עתיד לפגוש בסעודיה, ולקבל מידיו חפץ. סמוך לאחר מכן שוחח "אבו ראמי" עם העורר וביקש ממנו כי לכשיגיע לסעודיה ייצור עמו קשר טלפוני ויציג עצמו בשם צדאם. העותר הסכים לעשות כן.

4.

במהלך שיחות אלו, כך נטען בכתב האישום, הבין העותר כי מטרת הנסיעה לסעודיה היא הכנתו והכשרתו לביצוע פיגוע באשדוד או בבית שמש, ערים שאליהן הוא נוהג להגיע. העותר אף סבר, לפי הנטען בכתב האישום, כי החפץ שאותו עליו לקבל בסעודיה הוא סכום כסף לרכישת אמצעי הלחימה שבאמצעותו יבוצע הפיגוע. כיומיים לאחר שיחתו האחרונה עם ברכה, עת נכנס לישראל שלא כדין ושהה באשדוד, נעצר העותר על ידי כוחות הביטחון ובכך סוכלה תכנית הפיגוע.

5.

ביום 4.7.2012 התיר בית המשפט קמא את תיקונו של כתב האישום באמצעות הוספתה של תעודת חיסיון לרשימת עדי התביעה. ביום 12.8.2012, בטרם נחתמה תעודת חיסיון כאמור, הגיש בא-כוח העותר לבית המשפט קמא בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ), שבה ביקש בין היתר לקבל את דו"ח המעצר של העותר, את כל נתוני התקשורת אשר נתקבלו בתיק ותיעוד של שיחות הטלפון וההקלטות המפורטות בכתב האישום (להלן: החומרים המבוקשים ).

6.

כחודש לאחר הגשת הבקשה מטעם העורר, ביום 10.9.2012, חתם שר הביטחון על תעודה בדבר ראיות חסויות, שחלה על הראיות ופרטי המידע הבאים:

1.

"

מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות

כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם.

2.

א.שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים כאלו.

ב.אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומרי חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

3.

תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם."

בנוסף, צוין בתעודה כי החיסיון חל גם על רשימת החומר והמידע החסויים, לרבות "כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי".

7.

תעודה זו (להלן: תעודת החיסיון ), אשר נמסרה לבא-כוח העותר ביום 14.10.2012 יחד עם שתי פרפראזות מן החומר החסוי, היא שעומדת ביסוד העתירה שבפניי, ובגדרה מבקש העותר לגלות את הראיות החסויות הנכללות בחומרים המבוקשים.

8.

לטענת העותר קשורים החומרים המבוקשים ללב לבה של הגנתו – שכן העבירות המיוחסות לו בוצעו במלואן באמצעות הטלפון – ואם לא יימסרו לעותר, תיפגענה הגנתו וזכותו להליך הוגן. העותר אינו מכחיש שהחומרים המבוקשים עשויים לחשוף, במידה כזו או אחרת, שיטות פעולה של שירות הביטחון הכללי החוסות תחת תעודת החיסיון. ברם, הואיל והם מהווים נדבך חיוני בהגנתו של העותר, טוענת בא-כוחו שהדרך היחידה להימנע מחשיפתם היא אם תחזור בה המשיבה מכתב האישום ככל שהוא מבוסס על חומרים אלו.

9.

מנגד, טיעונה של המשיבה היה מבוסס על שני אדנים – האינטרס הביטחוני, מחד גיסא, והעדר חשש לפגיעה בהגנתו של העותר, מאידך גיסא. בכל הנוגע לאינטרס הביטחוני שביסוד תעודת החיסיון, הטיעון התמקד בכך שחשיפת המידע, ולו על דרך פרפראזה, תחשוף בהכרח שיטות וכלים באשר לאופן איסוף המידע על-ידי גורמי הביטחון. בכל הנוגע לסכנת הפגיעה בהגנתו של העותר, היא השאלה העומדת במרכזו של סעיף 44 לפקודת הראיות, נטען כי אין בחומר החסוי מידע התורם להגנה, ואולי אף היפוכם של דברים הוא הנכון. התשתית הראייתית שעליה מבססת התביעה את כתב האישום נמצאת בחקירותיו של העותר בשב"כ שתמליליהן נמסרו לו במלואו. כמו כן, קיבל העותר במלואן את תמלילי חקירותיהם בשב"כ של שני האסירים שלהם חבר בתוכנית העבריינית המתוארת בכתב האישום. באת-כוח המשיבה הצביעה על שלוש פראפראזות שנמסרו לבאת-כוח העותר, לרבות אחת שנמסרה במעמד הדיון בפני. מסירתן של פראפרזות אלה נעשתה, כך נטען, מתוך מחויבות לבחון את שאלת הגנתו של העותר, ולמסור חומרי חקירה לידיו, ככל הניתן. כן מסרה באת-כוח המשיבה כי לא הייתה כוונה שתעודת החיסיון תחול על דו"ח המעצר של העותר, אשר יימסר לידי בא-כוחו.

10.

בחינת השאלות הנוגעות לחומר החסוי התקיימה בפני במעמד צד אחד. כמו כן, עיינתי בחומר החסוי.

11.

מן הדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים התברר שקו ההגנה של העותר מבוסס במידה רבה על טענות הנוגעות למודעותו לאופייה ולתכליתה של הפעילות הביטחונית האסורה שבה התבקש ליטול חלק. בהקשר זה, הודיעה באת-כוח המשיבה במהלך הדיון כי המשיבה מוכנה להצהיר – גם במסגרת ההליך העיקרי – כי העותר לא ידע מהו זיהויו הארגוני או הרקע הביטחוני האסור של ברכה, תושב רצועת עזה שיצר עמו קשר. כמו כן, היא הצהירה שאין מחלוקת על כך שלא נמסר לעותר במפורש מה היתה מטרת היציאה לסעודיה. בנסיבות אלה, ועל יסוד העיון בחומר החסוי, הגעתי לכלל דעה שאין בחומר האמור דבר נוסף שעשוי לסייע להגנתו של העותר. משכך, דין העתירה להידחות.