בש"פ 8264/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' צלקובניק) בב"ש 21612/06 מיום 28.9.06, בגדרה דחה את הערר על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כבוד השופטת ד' כהן) מיום 24.8.06 בב"ש 1769/06, שבה הורה לשחרר את העורר ממעצרו בתנאי מעצר בית מלא.

2.בכתב האישום, שהוגש ביום 21.7.06, מואשם העורר כי ביום 9.7.06 הגיע לבניין באשדוד, בו מתגוררת גרושתו וילדיהם, ובאמצעות האינטרקום איים לפגוע בה ובאחרים, באומרו לה: "זונה משטרתית, מזדיינת מגעילה אני יראה לך ואת תישארי בסוף בלי הילדים ובסוף אני יעשה משהו שאני ארצח אותך ואני יעשה משהו עם עצמי". עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

3.באותו יום (21.7.06) הובא העורר על ידי המשטרה לבדיקה במחלקה לרפואה דחופה (מיון - נפש) במרכז הרפואי ברזילי שבאשקלון. במכתב השחרור, נאמר כי נמצא "בתוכן חשיבתו רמזים למחשבות [?] של תקיפה כלפי אשתו ומשפחתה". בסיכום נקבע כי העורר זקוק להסתכלות, תוך ציון כי הוא "זקוק להסתכלות גם בתנאי המעצר עקב התנהגות בלתי צפויה". העורר נבדק על ידי סגן הפסיכיאטר המחוזי, אך לא שיתף עימו פעולה. ביום 30.7.06 הורה בית משפט השלום באשדוד על אשפוזו של העורר לצורך הסתכלות ומתן חוות דעת פסיכיאטרית. בסיכום חוות הדעת (מיום 7.8.06) נאמר, כי העורר מוכר למערכת בריאות הנפש מאז אשפוזו בשנת 2002. הוא אובחן כלוקה בהתקף פסיכוטי חולף על רקע משבר, ושוחרר ללא טיפול תרופתי. בכל תקופת ההסתכלות, כך נאמר בסיכום, לא נמצאה עדות לקיום מצב פסיכוטי או אפקטיבי. עוד נאמר, כי העורר מגלה בוחן מציאות תקין והשיפוט והתובנה שלו תקינים. הוא מבדיל בין טוב לרע ובין אסור למותר. הוא איננו זקוק לאשפוז פסיכיאטרי. הוא יכול לעמוד לדין ואין מניעה להימצאותו במעצר.

4.בעקבות הדיון שהתקיים ביום 17.8.06 החליט בית משפט השלום באשדוד (כבוד השופטת מ' וולפסון), כי מאחר ש"סוגיית המסוכנות היא ברף היותר נמוך" (שם, בעמ' 6), ניתן לשחרר את העורר לחלופה "בעלת יכולת להציב גבולות" (שם, בעמ' 7). השופטת וולפסון דחתה את שני הערבים שהוצעו, אך נתנה למשיב הזדמנות נוספת "לגייס חלופה" והורתה על העברת הדיון בבקשה לבית משפט השלום באשקלון.

5.בהחלטתה (מיום 24.8.06) קבעה כבוד השופטת ד' כהן (בית משפט השלום באשקלון) כי יש לשקול בחיוב את שחרורו של העורר. עם זאת ציינה השופטת כהן, כי לאחר שעיינה בחוות הדעת הפסיכיאטרית מצאה לנכון להורות לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר "על מנת להעמיק ולבחון נתונים נוספים אודות אישיותו של המשיב, בטרם יוחלט אם ניתן להסתפק בקביעת איסור כניסה לעיר אשדוד וחתימה במשטרת אשקלון" (שם, בעמ' 11). לאחר שבית המשפט סיים להקריא את החלטתו הודיע ב"כ העורר כי באולם נמצאת אשה (גב' א') המוכנה לפקח על העורר ולערוב לו. בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים ואת גב' א', קיבל את ההצעה והורה כי העורר ישהה במעצר בית מלא אצל גב' א', בחוות הסוסים שבפארק אתגרים שבאשדוד, ולא ייצא מהמקום אלא על פי זימון לשירות המבחן או לבית המשפט, בליווי צמוד של הערבה. כמו כן נאסר עליו ליצור כל קשר עם גרושתו. להבטחת קיומם של תנאי השחרור נקבע כי העורר יחתום על ערבות עצמית בסך 10,000 ש"ח וכי גב' א' תחתום על ערבות צד ג' בסך 10.000 ש"ח. בית המשפט ביטל את החלטתו הקודמת בעניין הגשת התסקיר.

6.העורר הגיש ערר על החלטת השופטת ד' כהן. בערר טען כי בנסיבות המקרה - היעדר עבר פלילי, העבירה המיוחסת איננה מקימה חזקת מסוכנות סטאטוטורית, והתלונה הוגשה רק 12 ימים לאחר השמעת האיום, ולפיכך היא עדות כבושה - לא מתקיימת כלל עילת מעצר. לכן, לטענתו, יש לשחררו ללא תנאים מגבילים, למעט אלה שיבטיחו את התייצבותו לדיונים.

7.בהחלטתו (מיום 28.9.06) קבע השופט י' צלקובניק (בית המשפט המחוזי בבאר שבע), כי הגם שבית משפט השלום קבע שמסוכנתו של העורר נמוכה, ברי כי השמעת האיום מעלה חשש לביטחונה של המתלוננת, ואין מקום לכן לקבוע כי נשללה עילת המסוכנות. בדיון בפניו הופיע העורר כשהוא איננו מלווה על ידי גב' אלמליח אלא על ידי אנשים אחרים. לפיכך, הוסיף השופט צלקובניק כי גם אם סבר תחילה שלנוכח נסיבותיו האישיות של העורר והיעדר עבר פלילי ניתן להקל קימעה בתנאי חלופת המעצר, הרי משהתברר לו כי תנאי הפיקוח מופרים, איננו רואה מקום לשנות את התנאים המגבילים, אלא יש לבחנם מעיקרא. לפיכך, הורה להחזיר את התיק לבית משפט השלום כדי שישוב ויבחן את תנאי הפיקוח שנקבעו בהחלטה מיום 24.8.06.

ומכאן לערר שבפניי.

8.העורר טוען כי לא קמה עילה למעצרו. לטענתו, העבירה המיוחסת לו איננה מקימה חזקת מסוכנות, והנטל להוכיח את מסוכנתו מוטל אפוא על המדינה. לדבריו, מאחר שלא נתקיימו נסיבות נוספות המצביעות על מסוכנתו, לא ניתן לקבוע קיומה. הוא מוסיף, כי בנסיבותיו - אדם מבוגר ללא הרשעות, המואשם בעבירה אחת של איום שלא נתלוו אליה עבירות נוספות ומבלי שפעל למימושו של האיום, שהתלונה עליו הוגשה רק 12 ימים לאחר השמעתו - לא קמה עילת מעצר.

לחלופין, הוא טוען, כי קביעתו של מעצר בית מלא איננה מידתית בנסיבות העניין. זאת, בשים לב למהות העבירה, להיעדר עבר פלילי ולאור קביעתו של בית משפט השלום בדבר מסוכנותו הנמוכה. לפיכך, לטענתו, יש להורות על ביטול החלטתו של בית משפט קמא ועל שחרורו בתנאים המבטיחים אך את התייצבותו בבית המשפט.

9.בדיון בפניי טענה המדינה, ראשית, כי העורר לא עמד בתנאים המגבילים. שנית, והוא העיקר, לטענתה, מדובר באיומים אמיתיים, וגם באיומים נוספים, עליהם לא התלוננה גרושתו, אך דיווחה עליהם בהודעתה במשטרה. לטענת המדינה, העורר כבר הועמד לדין בעבר בגלל איום שהשמיע כנגד אשתו, אך ההליכים הופסקו מחמת מצבו הנפשי. זהות הקרבן בשני המקרים רלוונטית, לטענתה, לעניין המסוכנות. המדינה מוסיפה וטוענת, כי איומים יכולים להקים עילת מעצר.

10.בתגובה לדברים אלה טען ב"כ העורר, כי העורר מכחיש שאיים על גרושתו. כן טען כי אף שרצוי היה שהעורר יהיה נוכח בדיונים כשהוא מלווה בערבה, הרי שהמדינה איננה טוענת כי הוא מפר את תנאי מעצר הבית. אשר למצבו הנפשי של העורר, טען בא כוחו, כי זה יכול להשתנות. בהתייחסו לאישום הקודם, טען, כי מדובר בתיק משנת 2002, שיש להתייחס אליו בערבון מוגבל. אשר לטענה בדבר מקרים נוספים של איומים, השיב, כי העורר לא הואשם בגין מקרים אלה ולא נחקר עליהם, ולכן איננו צריך להתמודד עימם.

11.הכרעה בשאלה אם איום באלימות מבסס מסקנה בדבר מסוכנתו של המאיים, המקימה עילת מעצר על פי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, תלויה בנסיבותיו של מקרה נתון (ראו בש"פ 3384/97 זוהר מגריל שווילי נ' מדינת ישראל , פיסקה 4, מפי השופט מצא). במקרה שבפניי קבעו הערכאות הקודמות את מסוכנותו של העורר, ולא ראיתי מקום להתערב בהחלטתן. עם זאת, קבעו הן כי מדובר במסוכנות נמוכה, והיו נכונות לפיכך לקבוע חלופת מעצר. בסופו של דבר נקבעה, כאמור, החלופה של מעצר בית מלא.

12.ברם, חלופת המעצר שנקבעה איננה ממלאת את ייעודה, משום שהערבה לא ראתה ללוות את העורר לדיונים בבית המשפט. כתוצאה מכך, העורר לא הופיע לדיונים, או שהופיע כשהוא מלווה באנשים אחרים. לכן, יש להחזיר את העניין לבית משפט השלום (באשקלון) כדי שיקבע חלופת מעצר אחרת. קודם לקביעתה של חלופת המעצר, יוגש תסקיר מעצר, כפי שקבעה השופטת ד' כהן בהחלטתה המקורית.

13.הערר נדחה. התיק יוחזר לבית משפט השלום באשקלון, שידון בחלופת המעצר לאחר שתסקיר המעצר יונח בפניו. עד להחלטה חדשה תמשיך לחול החלופה הנוכחית. עם זאת, העורר יוכל לבקש מבית משפט לאשר ערב אחר שילווה אותו לשירות המבחן ולבית המשפט.