בש"פ 8296/00 מוחמד אבו-ריזק נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום בו הוא מואשם בעבירת הצתה. המעשים המהווים את העבירה אירעו ביום הכיפורים בסביבות השעה 02:30 לאחר חצות כאשר העורר, יחד עם אחר, הציתו בית כנסת. האש שאחזה בבית הכנסת גרמה לנזקים כבדים בחלק ממנו. בהמשך הציתו השניים משאית שחנתה בסמוך לבית הכנסת וגרמו נזקים למטען המשאית. השניים נעצרו עד תום ההליכים נגדם. העורר נעצר על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ר' לבהר שרון).

הסניגור המלומד, עו"ד אבי כהן, הצביע על מה שנראה בעיניו כבעייתיות רבה בראיות, שאין בהן כדי להוות ראיות לכאורה. לחילופין טען, כי בשל חולשת מערכת הראיות הלכאוריות, אין הצדקה למעצר בפועל.

בית המשפט המחוזי פרט בהחלטתו המקפת והמנומקת את מסכת הראיות המהוות - לקביעתו - ראיות לכאוריות מספיקות להוכחת אשמתו של העורר. הנמקתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי ואף אני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. אינני מוצאת להרחיב מעבר למה שנאמר על-ידי השופטת קמא.

הסניגור העלה טענת אפליה בין יהודים לערבים בעניין מעצר עד תום ההליכים עקב עבירות שבוצעו במהלך תקופת האירועים מאז סוף ספטמבר שנה זו. בתקופה זו היינו עדים להתפרעויות חסרות רסן מצד ערבים ומצד יהודים שטענו לפעולות תגמול והתבטאו בהתקהלויות, עימותים והשלכת אבנים על נתיבי תחבורה. התפרעויות אלה הביאו לאבדות בנפש לשני הצדדים. הם גרמו לפגיעה קשה ברקמה העדינה של היחסים בין אזרחי ישראל היהודים והערבים וזאת על רקע גזענות, לאומנות וקנאות דתית. תופעות אלה יש לעקור משורש ולהלחם בהן עד חורמה ועל בית המשפט לתרום תרומתו בכך שירחיק מן הציבור את אלה המאיימים על חייו, שלומו וביטחונו.

לאור טענת האפליה נתבקשו הצדדים להמציא לבית המשפט פסיקה מתקופה זו המתייחסת לכתבי אישום בעניין הצתה של מקומות קדושים או פגיעה בהם, בהקשר למעצר עד תום ההליכים. הצדדים המציאו מספר החלטות שחלקן אינו מתייחס להצתת מקומות קדושים אלא להשלכת אבנים והתפרעויות ואלה מתייחסים בחלקם לקטינים ולא לבגירים (העורר היה בן 18 בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו).

מארבע החלטות בהן עיינתי עולה כי אין בסיס לטענת האפליה. באחד המקרים פורקו על ידי יהודי אבנים ממסגד, שהושלכו מגג המסגד ונגרם נזק למסגד. הנאשם נעצר עד תום ההליכים (ב"ש 39/00 (נצ') מדינת ישראל נ' תומר ילוז ). הוא הדין בנאשם נוסף יהודי, שגרם נזק למסגד באופן דומה, שאף הוא נעצר עד תום ההליכים נגדו (ב"ש 3032/00 (נצ') מדינת ישראל נ' אבשלום חזות ). ערר בעניין זה תלוי ועומד בפני בית משפט זה (בש"פ 8971/00 אבשלום חזות נ' מדינת ישראל ). במקרה אחר של התקהלות תוך גרימת נזק על-ידי הכאה בפטישים על "קבר השיח", שוחררו הנאשמים, יהודים, על-ידי בית משפט לנוער, בתנאים (ב"ש 714/00 מדינת ישראל נ' פלונים ). שותפו של העורר לעבירה המיוחסת להם נעצר אף הוא עד תום ההליכים ובית משפט זה (כבוד השופט א' א' לוי) דחה את עררו (ביום 28.11.00; בש"פ 8519/00 מג'די אבו-גאזר נ' מדינת ישראל ). במצב דברים זה אינני סבורה כי ניתן לדבר על אפליית ערבים לרעה בעבירות של הצתת מקומות קדושים.

מיותר להכביר מילים על הסכנה הנשקפת להתדרדרות ביחסים עד כדי שפיכות דמים, ממעשים נפשעים מסוג זה. אם הצתה סתם עבירה חמורה היא ביותר - כפי שקבע לא פעם בית משפט זה כעבירה המצדיקה מעצר - קל וחומר הצתת מקומות קדושים ועוד יותר מזה, הצתת מקומות כאלה על רקע אירועי החודשים האחרונים. חלופת מעצר לא תשיג את תכלית המעצר ולא תגן על הציבור מפני מסוכנותם של עבריינים להם מיוחסות עבירות כאלה.

אשר על כן, הערר נדחה, והעורר יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.