בש"פ 8320/98נועם פדרמן נ. מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (ב"ש 2727/98) מיום 29.12.98.

2.ביום 31.12.98 שמעתי את טענות באי-כוח הצדדים והוריתי כי אתן החלטתי מאוחר יותר וכי החלטת בית המשפט המחוזי תעמוד על כנה עד אותה החלטה.

3.נגד העורר הוגש כתב-אישום ובו שלושה אישומים הנוגעים להיזק בזדון לנכס על פי סעיף 452 ולפציעה בנסיבות מחמירות על פי סעיפים 334 ו335-(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977-.

האישומים מסתמכים על יידוי כדורית מתכת מביתו של העורר, באמצעות מקלעת, לכיוון חלונות בבתי תושבים בחברון.

4.היו כמה החלטות בבקשה למעצר העורר עד תום ההליכים.

5.החלטת בית המשפט המחוזי, נשוא הערר, החזירה על כנה את החלטת כב' השופטת ב. כהנא מיום 18.9.98.

6.בהחלטתה המפורטת והמנומקת, קבעה כב' השופטת כהנא כי ישנן ראיות לכאורה למעשיו של העורר, אף כי ייתכן ואין בהן די להרשעה, וכי קיימת סכנה בנוכחותו של העורר בביתו בחברון. לאחר איזון חומר הראיות למול הסיכון בשל חומרת העבירות, החליטה השופטת: "מצאתי לנכון להורות על שחרורו בתנאים והתנאי הוא שהמשיב לא ישהה בחברון ובסביבתה הקרובה עד לתום משפטו".

השופטת המלומדת שהתרשמה שאפשר ואין די ראיות להרשעת הנאשם - הקלה עם העורר לעניין תנאי השחרור. למעשה פירטה השופטת המלומדת די ראיות לכאורה המספיקות להרשעת העורר, אף כי, כאמור, מדובר בראיות לכאורה בלבד.

7.לעורר משפחה ענפה וזה עתה התרחבה משפחתו עוד עם היוולד תינוק נוסף. העורר והמשפחה סובלים סבל רב מניתוקו של העורר מביתו וממשפחתו המתגוררת בחברון.

יחד עם זאת, בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות לעורר בחברון ובמצב הקיים שם, על בית המשפט לאזן בין הפגיעה בו ובמשפחתו לבין מסוכנות היותו בחברון.

8.משעיינתי בכל החומר שלפניי, לרבות "הבהרה" מטעם העורר, ולאחר ששקלתי את השיקולים האמורים, אני סבור שיש להשאיר את החלטת בית משפט קמא על כנה, עד החלטה אחרת.

9.במסגרת הדיון ביקשתי תגובת המדינה, אם ניתן למצוא הסדר לפיו העורר יימצא בקרית-ארבע מבלי שיכנס לחברון והתגובה, שהוגשה בכתב, שלילית. גם העורר הביע התנגדות להימצא בקרית-ארבע מבלי לצאת ממנה.

10.בכפוף לאמור לעיל, יהא רשאי העורר להגיש בקשה חדשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אם יבקש להימצא בקרית-ארבע בלבד, ובית המשפט, לאחר שישמע את טענות באי-כוח הצדדים, יחליט בעניין.