פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9589/02
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
העוררת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
מאיר בן שיטרית
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.11.02 בתיק ב"ש
1955/02 שניתן על-ידי כב' סגן-הנשיא י' צמח
תאריך הישיבה:
בשם העוררת:
בשם המשיבה:
י"ג בכסלו תשס"ג (18.11.2002)
עו"ד אלון אינפלד
עו"ד נפתלי ורצברגר
החלטה
המשיב עומד לדין לפני בית-משפט השלום בירושלים בשני אישומים: אישום אחד הוא עבירה של קבלת נכס בידיעה כי בפשע נלקח, ואישום שני – עליו עומד המשיב לדין בצוותא-חדא עם אחר – עניינו הסגת גבול והיזק בזדון. עיקר הדברים יימצא באישום השני. המשיב היה מנהל עבודה בחברון ואחראי על פעולותיו של טרקטור שעבד במקום ואשר ננהג בידי הנאשם האחר. תוך כדי העבודה, ובכוונת מכוון – לדיברי כתב-האישום – הרסו המשיב והאחר במזיד באמצעות כף הטרקטור ומוטטו כליל קירות של מחסנים השייכים לאחד מוחמד עומר אל-תמימי ואשר הוחזקו בשכירות על-ידי עבד אל פתאח קעיד. את מעשה ההרס ביצע האחר בהנחיית המשיב.
עם הגשת כתב-האישום ביקשה המדינה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אך הובעה הסכמה מצידה להסתפק בחלופת-מעצר "אם תוצע כזו, תוך עמידה על הרחקתו של המשיב מחברון עד תום ההליכים". נוכח עמדת המדינה שוחרר המשיב זמנית ל"מעצר-בית" בבית אימו באשדוד, אך לאחר שבוע הסכימה המדינה לביטול התנאי בדבר "מעצר-בית" ובלבד שלא יותר למשיב לשהות בכל איזור חברון. בית-משפט השלום (מפי כב' הנשיא, השופט אמנון כהן) אימץ עמדה זו, בהחליטו כי "נקודת האיזון המתאימה" בנסיבות העניין היא כי המשיב ימשיך וישהה באשדוד. בהחליטו כך דחה בית-משפט השלום את בקשת המשיב כי יותן לו להתגורר בקרית-ארבע, בהוסיפו כי אם לא יסתיים המשפט תוך זמן סביר יהא המשיב רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר.
המשיב ערר על החלטה זו, בטוענו כי לא יהיה זה ראוי להרחיקו מביתו בקרית-ארבע וממקום פרנסתו שם. בית-המשפט המחוזי קיבל את הערר, בהחליטו כי ניתן להשיג את מטרת המעצר תוך היתר למשיב להימצא בתחומי קרית-ארבע ואיסור עליו להימצא באיזור חברון וסביבותיה.
על החלטה אחרונה זו הערר שלפניי, ובקשת המדינה היא כי אורה וייאסר על המשיב להתגורר לא אך בחברון אלא בקרית-ארבע אף היא.
להשלמת התמונה ייאמר כי נגד המשיב תלוי ועומד כתב-אישום קודם שעניינו התפרעות והיזק בזדון. המדובר היה בהשתתפות בהתקהלות אסורה של כמאתיים איש אשר יצאה מקרית-ארבע, חלקם צועקים "מוות לערבים" וחלקם מיידים אבנים לעבר אנשי המקום ובתיהם. על-פי כתב-האישום זרק המשיב אבנים אל עבר ביתו של עיסא ג'אבר וניפץ בו זגוגיות של חלונות.
אין חולקים, למעשה, על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים כנגד המשיב. אכן, עורך-דין ורצברגר טען בקול ענות חלושה כי אין ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב, אך אצרף דעתי לדעתם של בתי-משפט קמא כי יש-ויש ראיות לכאורה בשלב זה של ההליכים.
עיקר הדברים נעוץ בשאלה אם הוכחה עילת מסוכנות בעניינו של המשיב. העבירות שהמשיב עומד עליהן לדין עבירות הן המכונות בלשון העם – ושלא כהלכה - "עבירות-אידיאולוגיות". לשון אחר: עבירות הן הנובעות מהעוינות ההדדית של האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית בחברון. ואומנם, בטיעוניה בשתי ערכאות קמא – כך גם לפניי – עמדו נציגי המדינה על הסכנה הרבה הטמונה ביחסי האוכלוסיות זו לזו ובהימצאותו של המשיב בסביבת חברון. המקום טעון חומר-נפץ, כך טען נציג המדינה, ושומה עלינו לעשות כמיטבנו כדי לשכך ולרכך ולמתן. זאת ניתן לעשות, כך הוסיף וטען, אם יורחק המשיב מהאיזור. בא-כוח המדינה אף הוסיף וטען כי גם בית-משפט השלום גם בית-המשפט המחוזי חששו לשלום הציבור, אלא שבית-המשפט המחוזי שגה, לטענתו, בסוברו כי אין נשקפת סכנה מן המשיב בהתגוררו בקרית-ארבע. בא-כוח המשיב טען, מנגד, כי אין נשקפת מסוכנות מן המשיב בהתגוררו בקרית-ארבע וכי מכל-מקום הרחקתו מקרית-ארבע תפגע קשה במהלך חייו ובפרנסתו.
נראית לי טענת המדינה מטענת המשיב. חברון וקרית-ארבע כה סמוכות הן זו לזו, עד שהיתר כי יותן למשיב להתגורר בקרית-ארבע יהא אותו היתר דומה במאוד להיתר לו ניתן לו להתגורר בחברון. בהקשר זה יש לעמוד על דברים שאמרה באת-כוח המדינה בטיעוניה לפני בית-משפט השלום: "אני מודיעה פה בשם משטרת חברון לבית-משפט שלמשטרת חברון אין כל יכולת אפקטיבית לעקוב אחרי ביצוע תנאי מעצר כאלה שדורשים רדיפה אחרי המשיב בבואו ובצאתו מביתו [בקרית-ארבע – מ' ח'] לדעת אם עובר את הגדר. מדובר בתנאי שטח קשים. חברון צמודה לקרית-ארבע. אין כביש ביניהן. לכן, האפקטיביות של התנאי הזה תהיה הענשה של המשטרה במקום הקלה עליה. אני אה ומבקשת להקל על המשטרה. תנאי כזה יקשה על המשטרה על-ידי משלוח מעקבים 4 פעמים ביום וחובת התייצבות וזה לא צודק אחרי שיקבע בית-משפט שקיימות ראיות ומסוכנות להטיל על המשטרה תנאי כזה." אכן כן. המשטרה במקום מתוחה עד קצה גבול היכולת, ולאחר שהוכח קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמות נגד המשיב, לא יהא זה לא צדק ולא דין אם תוטל עליה משימה של עיקוב אחרי המשיב. בתיתנו דעתנו לטיב העבירה שהמשיב עומד לדין עליה, ובזוכרנו את ההתנגשויות החריפות שהיו אך לאחרונה בחברון – התנגשויות שאנשי צבא ויהודים המתגוררים במקום שילמו עליהן בחייהם – יהא זה סיכון בלתי-סביר אם יותר למשיב להתגורר בקרית-ארבע.
בא-כוח המשיב מסתמך על ההחלטה שניתנה בעניינו של נעם פדרמן (בש"פ 8320/98 בבית-המשפט העליון וב"ש 2072/99 בבית-המשפט המחוזי בירושלים) ולפיה ניתן לו לנעם פדרמן להתגורר בקרית-ארבע לאחר שידה כדורי מתכת באמצעות מקלעת לכיוון בתי תושבים בחברון. אינני יודע מה עניין שמיטה אצל הר סיני ואין בדעתי להשוות בין המקרים. סבורני כי מן המשיב נשקפת מסוכנות רבה ודי לי בכך כדי להחליט את שאני עומד להחליט.
אין ספק שהמשיב עלול להיפגע אם לא יותר לו להתגורר בקרית-ארבע, ואולם אינני נכון להבחין בינו לבין נאשמים אחרים שמסוכנות נשקפת מהם בהקשרים אלה ואחרים.
אני מחליט לקבל את הערר, לבטל את החלטתו של בית-המשפט המחוזי, ולהחזיר על כנה את החלטת בית-משפט השלום ולפיה ייאסר על המשיב להתגורר בחברון או בקרית-ארבע עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. שומה עליו על המשיב להתגורר בבית אימו באשדוד, ואולם ניתן יהיה לשנות מקום מגורים זה ובלבד שלא יותר לו למשיב להתגורר לא בחברון ולא בקרית-ארבע. כהחלטתו של בית-משפט השלום, אם לא יסתיים משפטו תוך זמן סביר יהיה המשיב רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר.
היום, י"ג בכסלו תשס"ג (18.11.2002).
ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור
02095890_G01.doc
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט : www.court.gov.il