בש"פ 8329/99 דב פיכמן נ. מדינת ישראל

1.על העורר, ועל נאשם נוסף, הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס להם עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, בידוי ראיות, התחזות, קשר לפשע ומרמה. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 6.6.99, הורה לשחרר את העורר בתנאי שיפקיד סכום כסף במזומן, או בערבות בנקאית, וכן ערבויות צד ג'. בעקבות ערר על ההחלטה שהגיש העורר הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי, שהחליט להפחית את סכום ההפקדה ולשעבד מקרקעין תחת ההפקדה, כפי שהציע העורר. שוב הפעם חזר העורר ופנה לבית המשפט המחוזי בבקשה להפחית את הסכום ואחרי שורה של בקשות ועררים - שלא אחזור ואמנה את כולם - החליטה חברתי הנכבדה השופטת ד' דורנר, בהחלטתה מיום 8.9.99, להקטין את סכום הערבויות הבנקאיות ולהעמידו על סכום של 300,000 ש"ח. כן הוגדל, בהתאמה, סכום שיעבוד המקרקעין לסך של 450,000 ש"ח.

העורר לא אמר די ובבקשה נוספת חזר וביקש מבית המשפט המחוזי להקטין את סכום הערבויות הבנקאיות לסך של 98,000 ש"ח ולהגדיל, בהתאמה, את סכום שיעבוד המקרקעין לסך של 652,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' גרשון), בהחלטתו מיום 17.11.99, דחה את בקשתו של העורר. מכאן עררו של העורר.

2.בטענותיו לפני הרחיב העורר את הדיבור על מצבו הכלכלי הקשה ועל כך שהפחתת סכום הערבויות הבנקאיות חיונית על מנת שיוכל לשלם לעורכי דינו את שכר הטרחה שעליו הסכים איתם. לא מצאתי ממש בטענות. כאמור, נדון הענין לפני הערכאות השונות מספר פעמים ותוך תקופה קצרה; ענין שכר הטרחה הועלה, משום מה, רק לאחרונה ולא שוכנעתי שאם לא תיענה בקשתו של העורר יימנע ממנו ייצוג משפטי הולם.

3. הערר נדחה.