בש"פ 8342/21 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי "בקשת רשות ערעור" על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.11.2021 (השופט ע' דרויאן-גמליאל ) ב-צ"א 54079-10-21, שבגדרה נקבע כי הדיון בבקשה לצו איסור פרסום שהגישה המשיבה יתקיים במעמד צד אחד.

נגד המבקש ואחרים הוגש כתב אישום בעבירות שחיתות שלטונית ועבירות נוספות. ביום 18.10.2021 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו איסור פרסום על כל פרט העלול להביא לחשיפת זהותם של עדי המדינה בתיק, על עצם חתימת הסכמי עד מדינה עם העדים הספציפיים וכל פרט מאותם הסכמים, ועל כל פרט העלול להצביע על היותם של העדים עדי מדינה (להלן: הבקשה ). עוד התבקש כי ככל שיתקיים דיון בבקשה, הוא יתקיים בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד. במסגרת תגובתו לבקשה התנגד המבקש לקיום הדיון במעמד צד אחד. בהחלטתו מיום 29.11.2021 קבע בית המשפט המחוזי כי הדיון בבקשה יתקיים במעמד התביעה בלבד; זאת בנימוק שהסמכות לעשות כן קיימת, ושמדובר באחד מהמקרים החריגים המצדיקים זאת.

יצוין כי בא-כוח המבקש עתר לעיכוב ביצוע ההחלטה " על מנת לשקול אם להגיש ערעור על ההחלטה ". באי-כוח המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) מצדם התנגדו לעיכוב ביצוע ההחלטה, מאחר שלטענתם ההחלטה אינה נופלת בגדר סוגי ההחלטות שניתן לערער עליהן בהתאם לסעיף 70ד(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ). בית המשפט נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע וקבע כי הדיון בבקשה למתן צו איסור פרסום יתקיים ביום 16.12.2021; וזאת על אף שהעיר כי " לא ברור כלל היסוד לבקשת ההגנה ".

2.

בגדרי בקשת רשות הערעור שלפניי נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי בסמכותו לשמוע טענות וראיות במעמד צד אחד בבקשה למתן צו איסור פרסום; ועוד נטען כי המשיבה לא הסבירה מדוע נדרש קיומו של דיון במעמד צד אחד. בשאלת האפשרות לקיים הליך ערעורי על ההחלטה נטען כי מאחר שאין סעיף חוק המסמיך את בית המשפט לקיים דיון במעמד צד אחד, ממילא אין הסדר בחוק בנוגע לאופן הערעור על החלטה כזו. לשיטת המבקש, בהינתן שבית המשפט המחוזי מתכוון לפעול ללא הסמכה בחוק, מן הראוי להביא את הדברים לבחינה של ערכאת הערעור לפני ביצוע ההחלטה ולא בדיעבד.

3.

דין "בקשת רשות הערעור" להימחק, בהיעדר אפשרות בדין לקיים הליך ערעורי על החלטה בדבר קיום דיון בבקשה למתן צו איסור פרסום במעמד צד אחד. כידוע, בהליך הפלילי לא ניתן להשיג על "החלטת ביניים" או על "החלטה אחרת" בדרך של ערר או ערעור אלא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, וזאת למעט במקרים חריגים שבהם אפשרות זו נקבעה במפורש בחוק ( בש"פ 4655/21 שמואלי נ' מדינת ישראל (4.7.2021); ע"פ 3996/15 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 18 (10.1.2015)). זאת ועוד, בהיעדר הוראת חוק ספציפית כאמור, בית המשפט אינו מוסמך לדון בהליך ערעורי כזה או ליתן רשות להגשת ערעור או ערר (בש"פ 4804/17 ברמלי נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (9.8.2017)). כפי שטענה המשיבה בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, סעיף 70ד(א) לחוק בתי המשפט אמנם מאפשר להגיש ערעור על החלטה בעניין איסור פרסום, התרת פרסום או ביטול איסור פרסום; ואולם ההחלטה נושא "בקשת רשות הערעור" דנן אינה באה בגדרן של החלטות אלה, שכן לא מדובר בהחלטה בבקשה למתן צו איסור פרסום לגופה. המבקש לא הצביע על הוראת חוק מפורשת אחרת המאפשרת לקיים הליך ערעורי על החלטה בדבר קיום דיון במעמד צד אחד. וייאמר, שגם אם הייתי מקבלת את טענת המבקש שלפיה בית המשפט המחוזי נעדר סמכות לקיים דיון בבקשה למתן צו איסור פרסום במעמד צד אחד (ואיני קובעת כך), אין הדבר מקנה לערכאת הערעור סמכות לקיים הליך ערעורי על החלטת ביניים בהליך פלילי שאינה נמנית עם החריגים המעוגנים בחוק.

4.

סוף דבר, בהיעדר אפשרות בדין להגשת "בקשת רשות הערעור", היא נמחקת.