בש"פ 8349/99 אל קדסה סאדאת נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בקרית גת כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות וגניבה מדירה וגניבת רכב. לפי גירסתה של התביעה נפרצה דירתו של המתלונן ומתוכה נגנבו מספר חפצים וכן מפתחות של מכונית. על ידי מפתחות אלה נגנבה לאחר מכן מכוניתו של המתלונן שחנתה בחצר ביתו במושב חצב. בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא השופטת ר' ברקאי), בהחלטתו מיום 4.11.99, ציווה לעצור אותו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד הנשיא א' לרון), בהחלטתו מיום 11.11.99, דחה את עררו. מכאן עררו שלפני.

2.לטענת באת כוח העורר אין ראיות להוכחת האישומים, אף לא לכאורה. מכל מקום, אין עילה לעצור את העורר ויש לשחררו בלי להתנות את השחרור בערובה ובתנאי שחרור. נראה לי כי הדין עמה.

לפי דו"חות פעולה שהגישו שני שוטרים, נראה העורר ברמלה, יחד עם אדם נוסף, ביום שלמחרת הגניבה, כשהם עומדים ליד המכונית הגנובה. אחד מהם ציין שהיו "מתעסקים ברכב". בהודעה שמסר אחד השוטרים שנים עשר ימים לאחר מכן נוסף פרט חשוב, לפיו נראה אחד משני האנשים יוצא מתוך המכונית. בידי המדינה גם ראיות כי העורר והאדם הנוסף נמלטו מן המקום במכונית סובארו שהמתינה להם. משנתפס העורר עשרה ימים לאחר מכן הכחיש שהיה ברמלה.

ההבדל בין גירסת השוטרים שבדו"חות הפעולה לבין הגירסה שבהודעות מעורר ספיקות. אולם, אפילו מאמצים את הגירסה האחרונה ואפילו מצרפים את כל הראיות יחד, יש בהן, לכל היותר, כדי להטיל בעורר חשד שהוא כרוך בגניבתה של המכונית. אין בכל אלה כדי ראיות לכאורה להוכחת האשמה של גניבת רכב. בוודאי ובוודאי שאין כאן ראיות לכאורה להוכחת האשמה של פריצה לביתו של המתלונן. אכן, העורר הורשע בעבר בעבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, בריחה ממשמורת חוקית, גניבה ושימוש ברכב ללא רשות. זהו עבר שאינו מכבד את בעליו, אולם בהעדר ראיות מספיקות אינו יכול להטות את הכף לחובתו.

3.לפיכך אני מבטל את החלטותיהן של הערכאות הקודמות ומורה לשחרר את העורר מן המעצר.