בש"פ 8365/08 מדינת ישראל נ. משה רובין

לפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים, משה רובין ושרלי אדרי (להלן: רובין ואדרי בהתאמה). מלכתחילה ביקשה המדינה את הארכת מעצרם של רובין ואדרי בתשעים ימים החל מיום 23.10.2008 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). אולם לאחר הדיון על פה ולאור הערות בית המשפט הודיעה המבקשת כי היא מסכימה לבדיקת חלופת מעצר בעניינו של אדרי אשר תבחן על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, וכי הארכת המעצר בעניינו של אדרי תינתן עד להחלטת בית המשפט המחוזי בשאלת חלופת המעצר. לפיכך יתמקד הדיון בעניינו של רובין. בקשת המדינה הופנתה במקור גם לגבי מי שמופיע בכתב האישום כנאשם 2, מרדכי ממן (להלן: ממן ), אולם נוכח הסכמת בא כוחו של ממן לבקשת המדינה, הוארך מעצרו החל מיום 23.10.2008 על פי החלטתי מיום 5.10.2008. לפיכך עניינו של ממן אינו נדון עוד בהחלטה זו.

כתב האישום

1.

כתב האישום מייחס למשיבים ולממן (להלן: הנאשמים ) עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 ועבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973. בנוסף לכך, מיוחסת עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274 לחוק העונשין לרובין; אדרי הואשם גם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.

2.

על פי עובדות כתב האישום הנאשמים קשרו קשר להחזיק בסם מסוכן מסוג קוקאין, שלא לצריכה עצמית. ביום 16.1.2008 בשעות הערב, נסעו הנאשמים מכיוון באר-שבע לכיוון תל-אביב ברכב השייך לאדרי. ברכב נהג רובין. הנאשמים החזיקו ברכב, שלא לצריכתם העצמית, שבע אריזות ובהן סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 4.7442 גרם ובכמות לא ידועה של סם מסוכן מסוג קוקאין שהיה מפוזר על רצפת הרכב. באותו היום בצומת בית הגדי חסמו השוטרים יששכר טרמצ'י, לירון קנפו ואדם ארגמן את הצומת. כאשר הנאשמים הגיעו לצומת הפעילו השוטרים אור כחול מהבהב על גג הניידת המשטרתית שחסמה את הכביש. השוטרים רצו לעבר רכבם של הנאשמים, כשהם חובשים בכובעי זיהוי משטרתיים. השוטרים טרמצ'י וארגמן נצמדו אל הרכב משני צידיו, קראו לעבר הנאשמים "תפתחו משטרה" וניסו לפתוח את דלתות הרכב. הנאשמים מיאנו לפתוח את דלתות הרכב והשוטרים חבטו בחלונות הרכב, תוך שהם חוזרים וצועקים "תפתחו משטרה". משמיאנו עדיין הנאשמים לפתוח את דלתות רכבם החלו השוטרים לחבוט בשמשות הרכב בפנסיהם על מנת לפתוח את דלתות הרכב באמצעות ניפוצן. משהתקרב השוטר קנפו לחזית רכבם של הנאשמים הם החלו לפתע לנסוע היישר לכיוונו, ודריסתו נמנעה רק בזכות העובדה שהצליח לקפוץ הצידה. משנחסמה דרכם של הנאשמים על ידי כלי הרכב שהיו מלפנים החלו הנאשמים לפתע בנסיעה לאחור. השוטר טרמצ'י שהיה צמוד לרכב מצידו הימני, נפגע על ידי מראת הצד, השוטר נהדף לעבר גלגלי הרכב, ודריסתו נמנעה רק בזכות העובדה שהצליח לנתר הצידה טרם נפגע על ידי גלגלי הרכב. גם דריסתו של השוטר ארגמן נמנעה רק בזכות העובדה שהצליח לקפוץ לאחור. נוכח העובדה שגם מאחור נחסם הרכב על ידי רכב אחר, החלו הנאשמים שוב בנסיעה קדימה. בשלב זה הצליחו השוטרים לפתוח את דלתות הרכב והשוטר ארגמן ניסה לדומם את מנוע הרכב. רובין הדף מספר פעמים את השוטר ארגמן, עד אשר הצליח השוטר לדומם את מנוע הרכב והחל לנסות להוציא את רובין מן הרכב. רובין השתולל ונאבק בשוטר ארגמן עד שנכבל באזיקים. השוטר קנפו פתח את הדלת האחורית וניסה להוציא את ממן מן הרכב. ממן השתולל ונאבק בשוטר עד שהשוטר השתלט עליו. כשפתח השוטר טרמצ'י את דלת הרכב, בעט בו אדרי ופגע בכף ידו וגרם לו לשבר בידו. השוטר טרמצ'י שב והורה לאדרי לצאת מן הרכב אך הוא סרב ובעט בשוטר עד שהשוטר טרמצ'י הצליח לאחוז בדש בגדו ולהוציאו מן הרכב. אדרי המשיך להיאבק בשוטר ורק בסיוע של שוטר נוסף נכבל באזיקים.

ההליכים

3.

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים. בבקשתה טענה המבקשת כי ברשותה ראיות לכאורה אשר כוללות בין היתר: הודעות ודו"חות של השוטרים אשר היו מעורבים באירוע, דו"חות של שוטרים לעניין תפיסת הסמים, תפיסת סכומי כסף גבוהים במזומן, שתיקת הנאשמים בחקירותיהם הראשונות ותפיסת פתק ברשות רובין ובו שמות אנשים שונים ומספרים לידם הנחזים כסכומי כסף. כמו כן טענה המבקשת כי קיים חשש ששחרורם של הנאשמים יסכן את בטחון הציבור, בהתחשב בעבירות המיוחסות להם, כמויות הסמים הגדולות שנתפסו, האלימות שהפגינו הנאשמים כלפי השוטרים, ועברם הפלילי. לפיכך טענה המבקשת כי קיימת עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. המבקשת הוסיפה וטענה כי קמה חזקת מסוכנות גם נוכח החזקת הסמים, כאשר על פי הנטען השילוב של עבירות הסמים, הניסיון לדרוס שוטרים, עברם הפלילי המכביד ונסיבות ביצוע העבירות שוללים את יכולת הנאשמים לסתור חזקה זו. בנוסף נטען על ידי המבקשת כי קיימת עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים שכן קיים יסוד סביר לחשש כי הנאשמים ימלטו מאימת הדין או ישבשו הליכי משפט באם ישוחררו. המבקשת טענה כי הימצאות סם מפוזר על רצפת הרכב ושתי שקיות קרועות ברכב מלמדת על כך שהנאשמים ניסו להעלים את הסמים בפרק הזמן בו ניסו השוטרים לפתוח את הרכב וכי הדבר מלמד על חשש של ממש מפני שיבוש הליכים בהמשך. עוד נטען כי לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופה. בעניינו של רובין נטען כי ביצע את העבירות בעודו ממתין לגזר דין בתיק אחר, תוך שהוא מתעלם ביודעין מתנאי שחרורו דבר המלמד שרובין אינו מייחס כל משמעות לצווים והליכים משפטיים וכי לא ניתן לתת בו אמון. המבקשת הוסיפה וטענה כי בניסיונם של הנאשמים לדרוס שוטרים שעה שנדרשו לפתוח את דלתות רכבם הוכיחו את זלזולם בחוק ונציגיו. המבקשת טענה כי מדובר בחוליה מרכזית בשרשרת הפצת סם אשר לא ניתן לגדוע אלא באמצעות מעצר של ממש. עוד הוסיפה המבקשת וטענה כי הנאשמים היו מוכנים לסכן את חיי השוטרים רק בכדי לסכל תפיסת סמים שהיו ברשותם והדבר מלמד כי בעתיד יהיו מוכנים לסכן גם את חייהם של עוברי אורח שיהיו בדרכם וזאת כדי לא להיתפס.

4.

בדיון לעניין הארכת המעצר טען בא כוחו של רובין כי רובין מסר גרסה מפורטת, ענה על השאלות ושיתף פעולה עם חוקריו, זאת בניגוד לטענת המבקשת. הוא טען כי נסע לתל-אביב על מנת לחגוג לאדרי יום הולדת ולא לשם עסקת סמים שהיתה אמורה להתבצע, ואם מ דובר בידיעה מודיעינית הרי שאין היא מהווה ראייה קבילה בבקשה למעצר. עוד הוסיף בא כוחו של רובין וטען כי הרכב שייך לאדרי המצוי בשלילת רישיון, ובשל כך נהג בו רובין אשר על גופו או במושב בו ישב לא נתפס סם לכאורה. נטען כי הרכב משמש חברים רבים של אדרי ומכאן ששאלת הידיעה וההסכמה להימצאות הסמים ברכב היא בעייתית. בא כוחו של רובין טען כי לא פתח את הדלת של הרכב מאחר וחשב שמ דובר במחבלים. ביחס לאישום בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה נטען כי הסעיף דורש מטרה ובמקרה הנוכחי לא הוכח רצון לדרוס שוטר, אלא רצון להימלט. עוד נטען כי לא ניתן לבסס את העבירה של קשירת קשר מאחר ואין כל ראיה מעבר לעובדה שנתפס סם ברכב. בא כוחו של רובין ביקש מבית המשפט להורות על חלופת מעצר. בא כוחו של אדרי טען כי נפגעה זכותו להליך ראוי מאחר והמבקשת לא העמידה לו את כל חומר החקירה. גם בא כוחו של אדרי טען כי לא רק שהסמים לא נתפסו בחזקתו אלא שהוא כופר במודעות לקיומם. עוד נטען כי אין בחומר הראיות שום ראיה עצמאית לגבי קשירת הקשר. באשר לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, טען בא כוחו של אדרי כי לא ניתן לייחס לו עבירה זו מאחר והוא לא נהג ברכב ולא היתה לו שליטה ברכב. בא כוחו של אדרי טען כי הנאשמים לא ניסו להימלט מהמקום והדבר כלל לא היה אפשרי מאחר ורכבם עמד בתוך טור של מכוניות ורובין היה זה שפתח את דלתות הרכב מרצונו, ולא כפי שנטען על ידי המבקשת. אשר לשבר שנגרם לשוטר טרמצ'י, נטען כי אין ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין התקיפה לשבר. אדרי כפר במיוחס לו וטען כי הוא הותקף קשות על ידי השוטרים. לבסוף נטען כי המשטרה נמנעה מלגבות עדויות מעדי ראייה אובייקטיביים שנהגו ברכבים אחרים. לפיכך ביקש בא כוחו של אדרי להורות על שחרורו ולבחון חלופת מעצר.

5.

בית המשפט, בהחלטה מיום 7.2.2008, קבע כי קיימות ראיות לכאורה ודי בהתאמה במסגרת הכללית של תיאור האירוע בנסיבותיו כדי להביא למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים זאת מבלי להידרש לעניין החומר המודיעיני שהוגש בעניינם של הנאשמים. נקבע כי קיומן של ראיות לכאורה עולה: מהימצאות הסמים ברכב, מבלי שהיה לנאשמים הסבר להימצאותם; מתפיסת סכומי כסף גבוהים במזומן; מתפיסת פתק ברשות רובין ובו שמות של אנשים שונים ומספרים לידם הנחזים כסכומי כסף; מדו"חות הפעולה של השוטרים המעורבים; מהתעודות הרפואיות בנוגע לפגיעות בשוטרים; משתיקתם של רובין ואדרי בחקירותיהם הראשונות; מנכונות הנאשמים לסכן את חיי השוטרים על מנת להקשות על תפיסת הסמים שברכבם וכן מעברם הפלילי המכביד. בית המשפט הוסיף וקבע כי קיימת עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים שכן רובין ואדרי מסכנים לכאורה את בטחון הציבור בשים לב לאופי העבירות ולנכונותם לסכן חיי אדם. בית המשפט קבע כי מתקיימת אף עילת המעצר של שיבוש הליכי משפט לאור ניסיונם של רובין ואדרי להימלט מהשוטרים תוך שהם נוהגים בזילות כלפי מרות החוק, בשים לב לנחישותם העזה שלא להיתפס, ותוך שהם מסכנים את חייהם וחיי השוטרים. בנסיבות העניין קבע בית המשפט כי אין מקום להורות על חלופת מעצר. בית המשפט ציין כי מוצדקת ביקורתו של בא כוחו של אדרי כלפי המבקשת בכך שאינה הכינה את תעודת החיסיון אותה מבקשת להוציא מיד עם הגשת כתב האישום. בית המשפט קבע כי באי כוח הנאשמים יכולים לפנות בבקשה לחשיפת חומר החקירה שלגביו טרם הוצאה תעודת חיסיון, וככל שיידרש לפנות בבקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרם. על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש אדרי ערר לבית משפט זה. בית המשפט (כב' השופט א' א' לוי) דחה את הערר ביום 3.3.2008.

6.

רובין הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 7.2.2008 לבית המשפט המחוזי. הבקשה הוגשה לאור האזנות הסתר שנמצא כי בוצעו ברכב בזמן האירוע. על פי הנטען מתמליל ההאזנה עולה כי אין ספק שרובין לא ידע על הימצאותם של הסמים מאחר ואם היה יודע על הסמים היה מדבר על כך עם יתר הנאשמים, כפי שעשה אדרי. על פי הנטען מהתמליל עולה כי רובין היה מופתע למראה אנשי המשטרה ולא הבין את פשר ההיתקלות עם אנשי המשטרה. נטען כי שתיקתו של רובין ברכב מצביעה על כך שאין כל ראיה הקושרת אותו להימצאות הסם ברכב. בדיון שהתקיים בבקשה חזר בא כוחו של רובין על בקשתו והוסיף כי רובין עצור מזה כחמישה חודשים והימשכותו הצפויה של ההליך מהווה שיקול לשחרורו יחד עם הראיות החדשות בעניין הסמים. באשר לחומר המודיעיני שהוגש בעניינו של רובין, נטען כי מדובר בחומר הקשור לפרשה בה הוגש לאחרונה כתב אישום רחב היקף נגד ארגון פשיעה, כאשר שמו של רובין מוזכר בחומר החקירה אולם לא הוגש נגדו כתב אישום. עוד הוסיף בא כוחו של רובין וטען כי לא מדובר במקרה בו התקיים מרדף משטרתי אלא מדובר היה בנסיעה קצרה ביותר כאשר לא נגרמה חבלה בפועל. מנגד טען בא כוח המבקשת כי עיקר הבקשה נסובה סביב עניין החזקת הסם כאשר לרובין מיוחסות עבירות נוספות אשר מקימות בפני עצמן עילת מסוכנות. על פי הנטען מהאזנת הסתר עולה כי ידע שמדובר בשוטרים, ולא ניתן לומר כי לא ידע אודות הימצאות הסם ברכב. עוד הוסיף בא כוח המבקשת כי הימשכות ההליכים אינה חריגה ואין מדובר בנסיבות יוצאות דופן שיש בהן כדי להמעיט במסוכנותו של רובין.

ביום 4.6.2008 ניתנה ההחלטה בבקשה. בית המשפט (כב' סגן הנשיא, השופט ב' אזולאי) דחה את הבקשה וקבע כי אין בחומר החקירה החדש כדי להפחית מחומר הראיות לכאורה שיש בו כדי להצביע על סיכוי סביר להוכחת האישום מעבר לכל ספק סביר. כמו כן נקבע כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט וכי קיימת עילת מעצר בשל מסוכנותו של רובין, וכי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות. באשר להימשכות ההליך נקבע כי אין בנסיבות העניין כדי להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר.

על החלטה זו וכן על החלטת בית המשפט מיום 7.2.2008 הגיש רובין ערר לבית משפט זה. בהחלטתו קבע בית המשפט ביום 8.7.2008 (כב' השופט י' דנציגר) כי נסיבות האירוע מלמדות על מסוכנותו של רובין לביטחון הציבור. נקבע כי אין בתמליל ההאזנה דבר אשר עלול לכרסם בראיות לכאורה הקיימות נגד רובין. בית המשפט הוסיף וציין את עברו הפלילי של רובין ואת העובדה כי בעבר הפר במשך תקופה ארוכה את תנאי מעצר הבית שהוטל עליו. לפיכך נקבע כי אין לקבל את הצעתו של רובין למעצר בית. גם הטענה בדבר הימשכות ההליכים נדחתה ונקבע כי לא מדובר בהתנהלות חריגה שיש בה להצדיק את שחרורו של רובין לחלופת מעצר.

מהלך העניינים בתיק העיקרי

8.

ביום 10.2.2008 התקיימה הקראה בתיק. ממן ואדרי כפרו בעובדות כתב האישום. רובין הגיע ללא ייצוג ולכן הדיון בעניינו נדחה ליום 13.2.2008 למתן תשובה לכתב האישום. כמו כן נקבע התיק לשמיעת ראיות במהלך החודשים אפריל-מאי. בדיון שהתקיים ביום 13.2.2008 כפר רובין בעובדות כתב האישום. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 10.4.2008 ביקשו באי כוח הנאשמים לדחות את הדיון שקבוע ליום 13.4.2008. בית המשפט נעתר לבקשה אך ציין כי הדבר נעשה בהסכמת הנאשמים ולאחר שהוסבר להם שהדבר עלול לגרום להימשכות הדיון. ביום 4.5.2008 ביקש בא כוחו של אדרי לשחררו מייצוג. בא כוחו החדש של אדרי הודיע לבית המשפט כי יידרש לו פרק זמן של שלושה שבועות על מנת להסדיר את עניין ייצוגו של אדרי. בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כי מאמצי בית המשפט לניהול התיק באופן סדיר ובזמן סביר נקטעים, כאשר הסיבה לכך נעוצה בנאשמים בלבד. בחודש ספטמבר התקיימו שתי ישיבות נוספות בתיק.

הבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים – דיון, טענות הצדדים וההכרעה

9.

בבקשתה המקורית ציינה המדינה כי העבירות המיוחסות לנאשמים, האלימות שהפגינו כלפי השוטרים, הסמים שנתפסו בחזקתם, ועברם הפלילי, כל אלה מקימים יסוד סביר לחשש כי שחרורם עלול לסכן את בטחון הציבור. על פי הנטען בניסיונם של הנאשמים לדרוס את השוטרים הם הוכיחו זלזול בחוק ובנציגיו ונכונות לסכן חיי שוטרים כדי להקשות על תפיסת הסמים שברשותם. עוד טענה המבקשת כי במעשים האמורים יש גם כדי להקים חשש להימלטות מהליכי משפט במידה וישוחררו. המבקשת הוסיפה וציינה כי פרשת ההוכחות נמצאת בעיצומה ועיקר העיכוב בניהול התיק נובע מהתנהלות ההגנה. במסגרת זו הזכירה המבקשת גם כי אחת הישיבות לא נוהלה כדבעי בשל משא ומתן על הסדר טיעון שכשל בסופו של דבר. המבקשת ציינה כי קבועים עוד שני מועדי הוכחות ב-12.11.2008 וב-7.12.2008.

10.

בדיון על פה קבלו באי כוח המשיבים על כך שבית המשפט תולה בהם את הקולר לגבי עיכובים ללא הצדקה. במיוחד שמו את הדגש על כך שלא היה ניתן לצפות מהם לחקור עדים מסויימים בטרם הושלמו הליכי גילוי ראיות חסויות. עוד טענו באי כוח המשיבים כי בשים לב לאורך תקופת המעצר, נקודת האיזון השתנתה ועתה הגיעה השעה לשקול שחרורם לחלופת מעצר.

11.

באי כוח המשיבים העלו בנוסף טענה לפיה, במסגרת המגעים להסדר טיעון שאכן קויימו, כפי שציינה המדינה, הציעה המדינה הצעה משלה. על פי הנטען מהצעת המדינה עלה כי תקופת המאסר שהוצעה בניכוי שני שליש מביאה לחפיפת המעצר והמאסר.

בהחלטתי מיום 7.10.2008 בקשתי את תגובת בא כוח המבקשת, וההודעה התקבלה ביום 12.10.2008. בהודעה נמסר כי אכן נוהלו מגעים להסדר טיעון בין המבקשת ובין באי כוח המשיבים אולם מגעים אלה לא צלחו ומשפטם של המשיבים ממשיך להתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. עוד נמסר כי במסגרת המגעים האמורים הציעה המבקשת לרובין הסדר הכולל, בין השאר, 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בניכוי שליש, צפוי היה המאסר להסתיים במהלך חודש מאי 2009, קרי בעוד כשבעה חודשים. בעניין זה הוסיפה המבקשת וטענה כי ניכוי השליש אינו בבחינת זכות הקנויה לאדם, וכי בעניינו של רובין בכוונת המבקשת לעתור לעונש מאסר ממושך יותר מזה שהוצע במסגרת המגעים האמורים. ביחס לאדרי מציינת המבקשת כי הוצע הסדר הכולל בין השאר 19 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בניכוי שליש, צפוי היה מאסר זה להסתיים במהלך חודש ינואר 2009, עם תום תקופת הארכת המעצר המבוקשת. יחד עם זאת בעניינו של אדרי הביעה המבקשת, כאמור בתחילת הדברים, את הסכמתה לבדיקת חלופת מעצר.

12.

לגבי אדרי אני מורה, בהסכמה, על הארכת מעצר עד ה-7.11.2008 כדי שבתוך תקופה זו יוגש תסקיר מעצר לבית המשפט ויקוים דיון, בו תיבדק אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. העתק החלטה זו יועבר מיידית לשירות המבחן.

13.

שונים פני הדברים לגבי רובין. אכן, מקובל עלי כי הליכי מעצר כאמור בסעיף 62 לחוק המעצרים אינם צריכים להוות רכיב במשא ומתן לגוף הענין (ולא באתי לקבוע מה ארע במקרה זה). האפשרות הקיימת, לכאורה, בידי נאשם להודות במסגרת עסקה ולצאת לחופשי היא שיקול שבית המשפט רשאי להביאו בחשבון במסגרת בקשה כמו זו שבפני. עם זאת, לגבי רובין על פי הנתונים שקבלתי עתה, אין זה המצב. אכן, בחלוף הזמן נקודת האיזון אינה עומדת על מקומה. לגבי רובין רואה אני חומרה יתרה במיוחד בכך שהעבירות בוצעו (לכאורה) בעוד רובין ממתין לגזר דין בתיק אחר. זהו (בין השאר) נתון כבד משקל בשאלת מעצר או שחרור, המצדיק גם לעת הזו את המשך מעצרו. על עניין זה שם את הדגש בזמנו השופט דנציגר, וגם בעיני יש לו, גם לעת הזו, משקל רב. לגבי רובין אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים מיום 23.10.2008.